בית משפט השלום בבאר שבע אישר חזרת נאשם (23) בעבירות מין לבית אמו באילת ומגוריו בעיר, למרות התנגדות הפרקליטות והמתלוננות ואף על פי שהנאשם הורשע אך טרם נתן את הדין על מעשיו וטרם ניתן גזר דינו.
הנאשם היה מורחק מאילת למעלה משנה. בינואר 2024 הוגש נגדו כתב אישום על מעשים מגונים שביצע כלפי שתי מתלוננות. לאחר מכן, הוא שוחרר למעצר בית מרוחק מאוד ממקום העבירה, בקריית אתא שבצפון.
בחודש יוני נחתם הסדר טיעון ובית המשפט נענה לבקשת הסניגור עו"ד רונן בנדל לצמצם את מעצר הבית לשעות הערב והלילה, עד שיינתן גזר דין.
הפרקליטות דרשה שעל הנאשם ייאסר לנוע מקרית אתא דרומה, אך השופט אמיר דורון קיבל את בקשת הסניגור וביטל את ההגבלות על תנועתו בכל הארץ. נותרה רק הגבלה אחת: הרחקה מהעיר אילת.
ב-30 במרס 2025 התקיים דיון טיעונים לעונש והנאשם נשלח לבדיקת הממונה על עבודות שירות. בשלב זה, עו"ד בנדל ביקש לאפשר לנאשם לשוב לבית אמו בעיר אילת. הסניגור נימק, כי אין באפשרות הנאשם לשלם עוד שכר דירה וכי הוא נדרש לפנות את הדירה שבה מתגורר היום ובת זוגו, שמונתה כמפקחת, עוזבת גם היא את הדירה בקריות.
בנוסף, נימק הנאשם, כי אמו זקוקה לעזרתו הכלכלית על מנת שיסייע לפרנסתה ופרנסת שני אחיו הקטנים.
הפרקליטות התנגדה בתוקף לחזרת הנאשם לאילת וביקשה שתימשך הרחקתו מהעיר. הפרקליטות טענה, כי ההקלה בתנאיו תפגע במתלוננות הגרות בעיר. "המתלוננות בהן פגע עלולות להיתקל בו אפילו באקראי וגם עצם ידיעתן על כך שהוא חזר לעיר עלולה לגרום להן נזק וחשש", טענה הפרקליטות והציעה שהנאשם ימצא דירה אחרת, מחוץ מאילת.
הפרקליטות ניסתה להערים קשיים נוספים על בקשת עו"ד בנדל לביטול תנאי ההרחקה ודרשה כי דיון יתקיים כנהוג במעמד הצדדים, בעוד הסניגור הסכים כי השופט (הנמצא בשבתון) יתן החלטה בהיעדר הצדדים.
השופט אמיר דורון שקל את הנימוקים לכאן ולכאן – והחליט לקבל את בקשת הנאשם ולאפשר את חזרתו לאילת, כאמור. "לקחתי בחשבון את המצב המשפחתי המורכב של משפחת המבקש (הנאשם), והסיוע הנדרש מצדו לאמו. בנוסף, לקחתי בחשבון שהמבקש לא יוכל להישאר בכתובת מגוריו כעת".
השופט הוסיף כנימוקים נוספים את חלוף הזמן והיעדר ההפרות של תנאי השחרור מצד הנאשם עד כה.
לפיכך אושרה בקשת ההגנה. הנאשם יחזור לדירת אמו באילת, וגם מעצר הבית הלילי שלו יתקצר ויחל בשעה 23:00 בכל לילה.
