אז מה היה לנו השבוע?
הודעה על סגר שלישי שלבטח ירסק את מעט העסקים שעוד נותרו בחיים ויגדיל שוב את מינוני התרופות מסוג SSRI (נוגדי חרדה ודיכאון).
הודעה על בחירות פעם רביעית בשנתיים, שיגזלו שוב תקציבי עתק על חשבון סל תרופות, ילדים בסיכון, ניצולי שואה וסתם קשישים הסופרים שקלים ואגורות כדי לדעת אם לשלם חשמל או לרכוש תרופה (אני סבורה שתוצאת הבחירות תהיה זהה לקודמותיה).
היו לנו גם חברי כנסת שהתחבאו כמו אחרוני העבריינים בחניון הכנסת ובדו מחלות מסתוריות, אבל התפרצו ברגע האחרון למליאה כדי להצביע נגד חוק שיאפשר להגיע להסכם פשרה בין הליכוד לכחול לבן (ראו ח"כ רם שפע וח"כ מיכל שיר).
היו לנו גם נועצי סכינים ומתהפכים פוליטיים, אינטרסנטים לקקני הישבן של כבוד ראש הממשלה אשר עשו סיבוב פרסה עם נאומים חוצבי לבבות תוך שהם מצטרפים לגדעון סער שבחר להגדיר את עצמו ומפלגתו "תקווה חדשה" – איך נוכל לשרוד בלי שר מים, שומו שמיים, וגם התקווה החדשה מרגישה כל כך רחוקה מישראל.
מה עוד היה לנו? נפתול אחד שסבור כי יש לו את הכלים והיכולת להיות ראש ממשלה, זה אותו נפתלי בנט שחרט על דגלו בחשיבות עליונה חמש יחידות בגרות במתמטיקה.
את יאיר לפיד הסולד מהדמוקרטיזציה של פריימריס בקושי שמענו, חרף פרישתו הצורמת של תאומו הפוליטי עופר שלח, ואילו את אביגדור ליברמן השלישי בטריו המובטח (בנט, לפיד וליברמן) דאג להלל לשבח ולהרים לכבוד הבחירות שבפתח רפי רשף בתוכנית הראיונות המלקקת – אז מה אם ליברמן היה עד לאחרונה ממש המושחת האולטימטיבי, מאז שהוא אנטי ביבי הוא יקיר העיתונות החוקרת.
ועוד באותו הקשר, היתה לנו גם אילנה דיין אחת השבוע בתוכנית "עובדה", שניכר כי הידרדרה מתוכנית תחקירים גאונית למשדר תעמולה פוליטי רודף רייטינג, תוך מתן לגיטימציה להקליט עורכי דין בניגוד לאתיקה הנוהגת. לא חידשו לנו דבר, ראינו איך כולם בולשים אחרי כולם, אחרי ביבי, אחרי גנצוש, הרי אפילו לי היה מי שהטמין ברכב ג'י פי אס.
והכי מעניין, שהמנחה המוערכת טרחה לסיים את משדר הבכורה של העונה החדשה בברכת החלמה מהירה לשופטת בית משפט המחוזי בירושלים, רבקה פרידמן פלדמן שנדבקה בקורונה, שזו השופטת אשר אמורה להכריע את דינו של מיודעינו, שנוא נפשה של תוכנית התחקירים, אחד בנימין נתניהו. ממתי מאחלים בשידור חי ברכות החלמה לשופטים?
אין יותר התערבות ונסיון להשפיע מזה, בתקווה שכבוד השופטת בדימוס דליה דורנר נשיאת מועצת העיתונות צפתה בשידור.
היי, אבל גם דבר גדול ומרגש קרה השבוע. החיסונים נגד נגיף הקורונה הגיעו לישראל (!!!), הרבה בזכות קשריו ויכולותיו של ראש ממשלת ישראל, אחד בנימין נתניהו. מהשבוע מדינת ישראל ממוקמת בין המדינות הראשונות בעולם בכמות המחוסנים לפי גודל האוכלוסייה.
איני אדם פוליטי, וסביר להניח שהפעם לא אכתת רגלי עד למושב בדרום כדי לשים בפעם הרביעית פתק בקלפי, ואולי כן, כי אני רודפת צדק וזוכרת תמיד את המורשת הפוליטית של סבא ראשי שלי זכרונו לברכה, שהיה חבר קרוב של אריק שרון אשר נהג לאכול אצלנו במושב קובות בימי שישי. השבוע הרגיש לי כי סבא ראשי שלי (ואולי גם אריק, אריאל), שהיה לו חלק במיסוד המורשת החקלאית של חבל לכיש בשנות ה–50 מתהפך בקברו לנוכח הידיעות הפוליטיות המדאיגות מהמדינה שהוא כה אהב.
