ועדת יקיר העיר בעיריית תל אביב מעניקה מידי שנה ביום העצמאות את תואר יקיר העיר – המלמד על פועלו של האדם הנבחר ומוקיר לו תודה על מעשיו לאורך השנים עבור הקהילה ובכלל. בין אלו שזכו לתואר הכבוד ניתן למנות את אלכסנדר סשה ארגוב ז"ל, שנחשב לאחד מגדולי מלחיני הזמר העברי; משה וילנסקי ז"ל, מלחין מוזיקאי ומנצח ישראלי; כרמי יוגב, איש חינוך ומנהל גימנסיה הרצליה; הזמרת שושנה דמארי ז"ל; הסופר והמחזאי אהרון מגד ז"ל; הבמאי מנחם גולן ז"ל; והשחקנית גילה אלמגור.
מי שיצטרף לחבורה המכובדת הזו השנה הוא מאיר שרעבי (70). חברי ועדת יקיר קיבלו את המלצתו של חבר המועצה והוועדה ארנון גלעדי, להוקיר את פועלו של שרעבי, כיום פנסיונר וחבר בוועדת הסמים העירונית.
סיפור חייו של שרעבי מרתק: את הראיון הקודם שערך איתו אתר "פוסטה" הוא פתח במשפט הבא: "בכל פעם שאני נכנס בשערי הכלא אני מנצח את מאיר האסיר, העבריין. אני חוזר לכאן, לא שפוט, לא עצור ולא בפוסטה".
שרעבי היה פעם עמוק בעולם העברייני. הוא ייבא הרואין מהולנד וגרמניה בשיתוף פעולה עם בכירי העבריינים במדינה, ניהל תחנות קוק פרסי בשכונת התקווה ודרום תל אביב, וריצה שלושה מאסרים. מהאחרון שבהם, בכלא שאטה, השתחרר ב-1988. מאז הוא נקי.
את תואר יקיר העיר הוא מקבל לא בגלל העבר הזה, אלא בתור מי שהיה לאחד מראשוני המטפלים והמשקמים מבין המכורים לסם המוות – הרואין. שנים ארוכות הוא "מודל חי" גם לאסירים – כמכור לשעבר שהפך למדריך ומנחה קבוצות טיפול בבתי הסוהר. "שינוי דרך חיים" היא הכותרת של קבוצה ארוכת שנים בהנחייתו בכלא מעשיהו, המיועדת לאסירים רצידיוויסטים (חוזרים) ולמכורים לסמים השונים – כאלה שיצאו וחזרו לכלא שוב ושוב, אחרי שכבר הבטיחו לעצמם להיגמל כל כך הרבה פעמים.
כעת, עם היבחרו לתואר היקיר, נפגשנו לשיחה בדירתו הצנועה ביד אליהו. שרעבי שב ומשחזר את התחנות המשמעותיות בחייו, מהילדות בכפר שלם, עבודתו כמלח, הקידום לרב-מלחים, ועד לסחר ולשימוש בסמים והחברות עם הזמר המנוח זוהר ארגוב. כמעט לכל סיפור יש תמונות שהוא שולף מאלבומיו הפרטיים, המספרים סיפור חיים שכאלה.
מה שהיה
הוא נולד בכפר שלם למשפחה מרובת ילדים עם שבעה אחים ואחיות. אחיו הוא השופט בדימוס אריה שרעבי, כיום סנגור פלילי ידוע.
בגיל שבע כבר שלחו אותו ללמוד פנימייה, ולמרותה הקשיים דווקא בגיל 15 נראה הוא לכאורה עלה על המסלול הנכון בחיים. "זה היה בשנת 1965 כשהלכתי ללשכת הימאים כדי לחפש עבודה כמלח. זו היתה הזדמנות להפליג ולראות עולם בתקופה שכמעט אף אחד לא היה בחו"ל".
שרעבי התקדם לדרגת ה"בוסן" (רב מלחים), הפיק סיפוק רב מהעבודה ובעיקר ראה עולם. "הים היה כמו סם בשבילי", הוא מתמצת.
בגיל 25 הוא הרגיש תחושה של מיצוי ועזב את תחום הימאות. אז גם התחילו הבעיות. "חזרתי לכפר שלם וחבר שלי עמוס מסיקה הציע לי להיות שותף (בסחר בסמים, ד.א)". מסיקה, מבכירי העולם התחתון בארץ, נרצח על ידי שני רעולי פנים שירו בו מטווח קרוב כאשר רכבו עצר לאור היום ברמזור בדרום מזרח תל אביב.
במקביל להיותו סוחר סמים התחיל שרעבי גם להשתמש, לבד ועם חברים, ביניהם הזמר זוהר ארגוב. "היינו מבלים רבות ביחד בדירת הפנטהאוס שהיתה לו בגבעתיים. היינו מבלים בחוף הים וגם עושים סמים ביחד", הוא מספר, ומיד עובר לשנת 1977, אז נכנס לכלא בפעם הראשונה. "ב-1977 מכרתי לשוטר סמוי ונעצרתי. שלוש פעמים ישבתי במאסר, כולן על סחר בסמים, הרואין, ובפעם האחרונה על יבוא מאמסטרדם".
בשנת 1989 שרעבי השתחרר מהכלא ואז החליט לבצע את התפנית בחייו ולהיגמל מסמים. "לא האמנתי שאפשר להיגמל ולא רציתי להיגמל. אמרתי שהחיים בלי סמים זה לא חיים, אפילו שהשותף שלי נרצח. ביום המיון של המאסר השלישי הייתי בקריז. העובדת הסוציאלית הציעה לי להצטרף למחלקה טיפולית חדשה בכלא ניצן. אמרתי, מה יש לי להפסיד במאסר שלישי? וזה עבד. שם הבנתי שיש לי בעיה אישית רגשית, שבאמצעות הסמים ברחתי מעצמי", הוא סיפר בראיון הקודם לאתר "פוסטה".
ב-1 באוגוסט 1990 שרעבי נגמל גם מאלכוהול, "זה היום-הולדת השני שלי", הוא אומר. באותה תקופה גם החל לעבוד ביחידה לנגמלי סמים בשכונת התקווה, ובמקביל במחלקת התברואה בעיריית תל אביב כמנקה רחובות.
לשרעבי אין ספור סיפורים הממחישים את סיפור חייו המעניין. כאשר יצחק רבין המנוח נבחר כראש ממשלה, שרעבי קיבל פנייה מסגן השר לשעבר שהיה אחראי על נגע הסמים, אלי בן מנחם. האחרון הציע לשרעבי לעבוד ברשות למלחמה בסמים, על תקן אחראי למלחמה בסמים בשכונות. בהמשך מונה גם לאיש הקשר של הרשות למלחמה בסמים עם שירות בתי הסוהר.
במסגרת הקשר עם משרד ראש הממשלה, שרעבי וסגן השר בן מנחם יצאו עם משלחת מיוחדת מטעם הרשות למלחמה בסמים. "נסענו לבדוק איך נגמלים בבתי כלא במקומות שונים בעולם. זכורים לי הביקורים בארצות הברית וגם בכלא אנסנדה במקסיקו, כדי ללמוד מפרויקט מיוחד שבמסגרתו גומלים אסירים בכלא".
בשלב הרעיון, שב"ס לא כל כך התלהב מהמדריכים, שהיו אסירים משוחררים עם עבר פלילי מורכב ביותר, אבל הפיילוט יצא לדרך. במשך שנים נכנס שרעבי לבתי הכלא כדי לגמול מכורים מסמים. כמכור לשעבר וגם כאדם בעל רקע פלילי, התאפשר לו לדבר עם אסירים הרבה יותר בקלות. "בהתחלה היה לי מוזר שלא הביאו אותי בפוסטה לבית הכלא. מאחורי הסורגים אני מעביר לאסירים מסר: בעתיד תוכלו להעביר קבוצה כזאת בדיוק כמוני".
בין הפעילויות הרבות של שרעבי הוא נזכר גם בטקס מכורים שהתקיים בסוף שנות ה-90 בבית הנשיא המנוח עזר ויצמן – טקס בו נכחו נגמלי סמים, ראש העיר של תל אביב לשעבר שלמה להט (צ'יץ'), וגם ראש העיר המכהן רון חולדאי.
המכורים של היום
אחרי כל הסיפורים האלה, הופתעת כאשר קיבלת את אות יקיר העיר?
"ידעתי שהגישו אותי כמועמד, אבל השארתי את זה לאלוהים".
אילו הייתי אומר לך לפני 30 שנה שתקבל את התואר הזה, היית מאמין?.
"מה לי וליקיר העיר?".
ואיך אתה מרגיש לנוכח הבחירה?
"אני מעריך את הוועדה שהסתכלה על העשייה והנתינה ולא על העבר הרחוק. למעשה, הפכתי את העבר לנכס".
איך אתה רואה את המכורים של אז למכורים של היום?
"כיום אין כמעט מכורים להרואין. יש מכורים לגראס, נייס-גאי ושאר סמי הפיצוציות. כיום ישנה תחלואה, המכורים היום הופכים להיות פסיכיאטרים. כיום הסמים הם יותר מסוכנים, כי מערבבים בהם חומרים לא טבעיים. הסמים כיום הם גם יותר נגישים, אין הרתעה וגראס לא מפחיד את הסוחרים. הבנה לדוגמא, אפליקציית הטלגראס שפועלת ללא הפרעה".
רבים מדברים על כך שצריכה להיות לגליזציה לסמים קלים. מה דעתך?
"בכל בתי הספר יש גראס. כיום ה-THC (החומר הפעיל בגראס, ד.א) הוא הרבה יותר חזק מפעם. אנשים יותר מתמכרים ויש הרבה מכורים לגראס במרכזי הגמילה. אין דבר כזה סמים קלים. הגראס הוא חזק ועושה הרבה הפרעות".
סיפרת שנגמלת מאלכוהול. בכל השנים מאז, יצא לך להרים כוסית?
"נשארתי נקי גם מאלכוהול מעל ל-30 שנה. לאחרונה אושפזתי בבתי החולים בגלל בעיות גב. עברתי ניתוח. כשהרופאים רצו לתת לי מורפיום נגד הכאב – סירבתי. ביקשתי שיתנו לי אקמול או אופטלגין".
אחי היקיר
הידיעה על כך שמאיר שרעבי נבחר ליקיר העיר שימחה לא מעט אנשים, ביניהם גם השופט בדימוס אריה שרעבי. "זו הרגשה עילאית", אומר האח הגאה, "זו הרגשה שהבן אדם קיבל ומקבל את אות ההערכה הכי מכבד והכי מכובד של החברה והקהילה לתרומתו לחברה".
"למאיר היו את הצדדים השליליים שלו", מוסיף אריה, "אבל עשרות שנים אח שלי מסייע למכורים בכל הארץ. מזעיקים אותו והוא דואג לכל אחד. כשהוא היה אחראי מטעם עיריית תל אביב על נושא הגמילה מסמים, הוא קיבל ניידת. הוא היה אוסף את מוכי הגורל שהיו שוכבים ברחובות ומתבוססים. הוא היה מרים אותם מאשפתות, מעלה אותם על הניידת ולוקח אותם לטיפולי גמילה. הוא הציל אנשים רבים.
"אנשים טובים ומכובדים נמנו עם מקבלי התואר. להיכנס לחבורה הזו של מקבלי התואר זה להיכנס לפנתיאון. אני אומר לעצמי שאילו ההורים שלי ז"ל, שראו את הבן שלהם בימים לא טובים, היו רואים אותו מקבל את התואר – הם היו מתגאים בו עד אין גבול".
"אחי היה חולה שהתמכר לבעיות של סם", מוסיף השופט בדימוס, "אני חושב שנושא הגמילה מסמים ושיקומם של מכורים נקיים הוא ביסודות החברה שלנו. זו חברה שמקרבת ומאחדת את הכוחות ונותנת טיפול גם למוכי גורל. כשהייתי שופט מעצרים, נהגתי לנסות מאוד לעודד את אותם אנשים שמכורים לסמים. הייתי מדבר לליבם, למרות שהייתי עוצר ומשחרר אותם. הייתי אומר להם 'לכו להיגמל, קחו את עצמכם בידיים'. ראיתי בטיפול ושיקום של אותם מוכי גורל כערך עליון. מי שמכור אני קורא לו חולה".
"בשביל כל המשפחה מאיר הוא סמל הצלחה מבירא עמיקתא לאיגרא רמא", מסכם אריה, "בשבילנו הוא מקור גאווה והצלחה. הוא הסב לנו ולכל המשפחה כבוד גדול. אני מודה לראש העיר ולוועדה שבחרה בו שהשכילו לשלב את האנשים שנתקעים בחברה ונותנים להם עידוד לאות יקיר העיר בתל אביב".
