בית המשפט המחוזי מרכז הרשיע את משה אטיאס (58) מלוד ברצח בנסיבות מחמירות של בת זוגו ואם שלושת ילדיו, סיגלית אטיאס ברכה (54). השניים התגרשו לפני שנים, אך המשיכו לחיות כבני זוג.
בבוקר פברואר 2023 משה חבט בראשה של סיגלית שבע פעמים בעת שהייתה במיטתם המשותפת. בהמשך הוא לקח סכין מן המטבח, שב לחדר השינה ודקר אותה פעמים רבות בפלג גופה העליון, במטרה לוודא את מותה. לאחר מכן עזב את הבית, התקשר למד"א ודיווח כי רצח את אשתו. כאשר הבחין בכוחות משטרה המתקרבים, החל בנסיעה מהירה בניסיון להימלט, עד שנעצר לאחר שהתנגש בניידת מג"ב.
סנגורו של הנאשם, עו"ד אבי כהן, טען כי משה סבל מהפרעה נפשית שפגעה ביכולתו לבחון את המציאות, וכי בעת הרצח הוא היה קרוב למצב פסיכוטי. הסנגור ביקש להרשיעו בהמתה בנסיבות של אחריות מופחתת.
בתקופה שקדמה לרצח, משה סבל מדיכאון על רקע משברים שחווה, החברה שלו פשטה רגל והוא חווה התקפי חרדה, אחד מהם ברמה קשה.
חרף זאת, השופטים הדס רוזנברג-שיינרט, עמית מיכלס ורון סולקין, קבעו כי הנאשם תפקד באופן נורמטיבי במישורי חייו, והפרעת האישיות ואף הדכאון מהם סבל, אינם "הפרעה נפשית חמורה". מאפיינים אלה היו ברקע התנהגותו בליל הרצח, אך הם לא פגמו ביכולתו להבין את אשר עשה או להימנע מהמעשה.
השופטים קבעו כי הוא ביצע את המעשה בגלל חשדנותו כלפי המנוחה וחששו מפני עזיבתה אותו.
"הנאשם לא היה מוכן לקבל מצב בו המנוחה תיפרד ממנו ותעזוב אותו לנפשו. בדומה לגברים אחרים אשר רצחו, למרבה הצער, את בנות זוגם על רקע הבעת רצון להיפרד מהם, פעל הנאשם, ככל הנראה, בהתאם לתפישה מעוותת לפיה אם המנוחה לא תהיה שלו, היא לא תהיה כלל", כתב בית המשפט.
עוד נקבע כי הפרקליטות הוכיחה מעבר לספק סביר, שאין מדובר ברצח כתוצאה מכוונה ספונטנית, בעיצומו של ויכוח סוער או על רקע עימות שהסלים – אלא ברצח לאחר תכנון, לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית את המנוחה.
הסנגור עו"ד אבי כהן מסר בתגובה: "מדובר במקרה טראגי ביותר ומורכב ביותר. לא בכדי אושפז הנאשם בהסתכלות פסיכיאטרית ממושכת במשך חודשיים, כאשר גם הפסיכיאטר המחוזי קבע שלא היה לו שום מניע לפגוע ברעייתו האהובה, ולא בכדי נוהל התיק במשך קרוב לשלוש שנים. נלמד את הכרעת הדין ונשקול הגשת ערעור לבית המשפט העליון".
התובעת עו"ד עינת לב ארי מפרקליטות מחוז מרכז: "מדובר ברצח אכזרי. בית המשפט קיבל את עמדת הפרקליטות במלואה ודחה את ניסיונות הנאשם לייחס למעשהו אחריות מופחתת. הכרעת הדין משקפת מסר חד-משמעי בדבר החומרה היתרה שבה בתי המשפט רואים אלימות בתוך המשפחה, ואת המחויבות להגן על שלומן ובטחונן של נשים גם במרחב הביתי".
