
שופטת בית המשפט השלום ברמלה גזרה עונש מאסר משמעותי על אופיר חי אהרון (23), שהורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון דיוני, לאחר שהפעיל קבוצת טלגרם פעילה שבה הופצו חומרים מיניים של צעירות.
סוף כל סוף אפשר לציין, שמערכת המשפט באה חשבון עם מפעילי קבוצות טלגרם פוגעניות שמתעלמות מכל החוקים ומחוללות פגיעה נוראה בנפשן של הקורבנות.
כתב האישום המתוקן שבו הורשע אהרון כלל שני אישומים. ריבוי עבירות של הטרדה מינית, התנכלות ופגיעה בפרטיות: אהרון הפעיל מספר קבוצות טלגרם, חלקן בתשלום, שהוגדרו על ידו כ"בלעדיות". מטרתן הייתה הפצה של תמונות וסרטונים מיניים של צעירות ישראליות וקטינות, שלא בידיעתן או בהסכמתן.
בין היתר, נהג אהרון להפיץ את "חוקי הקבוצה":
"חוקי הקבוצה ישלחו כל יום מחדש
מי שלא שולח 5 עף ולא חוזר
לא עושים טריידים שולחים הכל פה
מזמינים מלא אנשים
לא שולחים לינקים"
"מוצאש נפתחת הקבוצה של המדיה והקבוצה הסודית שאני עובד עליה כבר הרבה זמן!".
"רק אומר חברים לכולם! מי ששולח דברים ששלחו כבר טס מפה לשלוח רק דברים חדשים!!!"
"חבר'ה הקבוצה היא נטו של ישראליות מי ששולח לא ישראליות זה באן במקום".
בקבוצה הופצו אלפי תמונות וסרטונים אינטימיים חושפניים ומבזים של לפחות 77 קורבנות, מתוכן 14 קטינות.
הנאשם פירסם, לצד התכנים, גם את שמותיהן ופרטיהן המזהים של הקורבנות (61 צעירות ו-14 קטינות). הוא גבה דמי כניסה לקבוצות בסכומים שנעו בין 30 שקל ל- 310 שקל, וגרף לכיסו עשרות אלפי שקלים חדשים. בקבוצות השונות היו חברים יחד מעל 4,000 משתמשי טלגרם.
באישום השני הורשע הנאשם בפרסום 22 סרטונים שהכילו חומרי תועבה ובהם דמויות של קטינים, לרבות קטינים וקטינות המבצעים אקטים מיניים זה בזה.
מטעם המאשימה, פרקליטות מחוז מרכז, הוגשו 19 תצהירי נפגעות עבירה אשר תיארו את הנזקים הנפשיים הקשים שנגרמו להן.
הנפגעות דיווחו, בין היתר, על חרדות, דיכאון, קשיי שינה, פחדים, קושי ביצירת קשרים חברתיים וזוגיים, תחושת בושה, ביזוי, ניצול והשפלה. כמו כן, תיארו הנפגעות פחד מזיהוי וחשיפה מתמשכת במרשתת ובמעגל הקרוב והטרדות מפניות של משתמשים שזיהו אותן בעקבות הפרסום.
בין היתר הובאו מכתבים של אמו ואביו של הנאשם. אמו תיארה את בנה כעוגן עבורה ועבור אחותו הקטנה מאז גירושיה, בן מסור ובעל ערכים ששירת שירות משמעותי בצה"ל ועומד להינשא.
לדברי האם, בתקופת מעצר הבית שמר על תנאיו ונשא באחריות למעשיו.
אביו ציין, כי גדל במציאות משפחתית קשה, תמך באם ובסבו ניצול השואה ונטל אחריות מלאה. שני ההורים ביקשו שתינתן הזדמנות שנייה לבנם.
בא כוח הנאשם ביקש מבית המשפט להימנע משליחתו של הנאשם למאסר בפועל, תוך שעמד על גילו הצעיר, שירותו הצבאי המלא ונסיבות חייו המורכבות.
לדבריו, הנאשם נעדר עבר פלילי, נטל אחריות למעשיו והשתלב בהליך טיפולי מוצלח. ההגנה טענה, כי מדובר בפרשה אחת המצדיקה מתחם ענישה מאוחד וקצר וביקשה, שאם יוטל מאסר, זה יהיה לתקופה קצרה בלבד, בצירוף פיצוי כספי מידתי.
בבואה לגזור את הדין, קבע בית המשפט, כי המעשים הם בגדר 'אלימות מינית' והפרה בוטה של זכותן הבסיסית של הקורבנות לאוטונומיה מינית. השופטת דורית סבן נוי ציינה, כי הנאשם עמד בראש הקבוצות והיווה "המנהל הפעיל" שלהן, הפיץ את המידע במספר ערוצים וראה בהפצת תכנים של קטינות כחומר "יוקרתי".
בית המשפט נתן משקל, לחומרה, לכך ששירות המבחן לא המליץ על ענישה שיקומית, עקב התרשמות שהנאשם אינו לוקח אחריות מלאה למעשיו, מצמצם את חומרתם ואינו בשל להליך שיקומי מהותי.
בסופו של יום העונש שנקבע: ארבע וחצי שנות מאסר בפועל, 375 אלף שקל פיצוי כספי לקורבנות וקנס של עשרת אלפים שקל.










