גזר דין חריג למורה לנהיגה בן 81 מאיזור המרכז, שהורשע בריבוי עבירות של מעשים מגונים בתלמידה בת 19, במהלך שיעור נהיגה ברכבו.
בכתב האישום המקורי, למורה (יליד 1943) יוחסה עבירת אונס.
על פי העובדות שבהן המורה הודה, הוא אסף את הצעירה בת ה-19 ברכבו בדרך לטסט, מבחן נהיגה, שאותו היתה אמורה לעבור לאחר שלמדה עם המורה מספר חודשים. במהלך השיעור האחרון, הוא שאל אותה האם היא מתאמנת, אמר שהיא "חטובה", נגע בידה ומיד לאחר מכן בבטנה מעל החולצה. התלמידה אמרה "די".
זו, לצערה הרב, היתה רק ההתחלה. על פי נוסח ההודאה שלו, המורה לנהיגה הכניס את ידו מתחת לתחתוני הצעירה, נגע באיבר מינה, אמר כי הוא אוהב… וכי היה "שמח להיות … וללקק". עוד אמר לה, כי הוא יכול להרגיע אותה לפני הטסט, וכי הוא טוב ב….
המתלוננת חשה משותקת וביקשה ממנו לעצור את הרכב כדי ללכת לשירותים. היא ניסתה גם להזיז את ידו – אך המורה נשך קלות את ידה והיא שוב ביקשה: "די!".
הסיוט לא נגמר. המורה לנהיגה הוציא את היד מתחתוניה ושלח אותה לאזור החזה, הכניס את היד מתחת לחזייתה של המתלוננת והשמיע הערה בוטה. המורה הקשיש לא הרפה – תפס את פניה של התלמידה ונישק אותה בכוח. היא סגרה את שפתיה בחוזקה ואז הוא אמר לה: "איזה שפתיים יפות יש לך".
אחר כך משך את ידה של התלמידה והכריח אותה להכניס את ידה מתחת למכנסיו ותחתוניו: "תרגישי", הוא אמר לה, "את גורמת… למה את לא נוגעת, איזה קמצנית". הצעירה המבוהלת דרשה שוב שיעצור את הרכב, כדי שתוכל לברוח לשירותים להתפנות.
מסיבה כלשהי, הצעירה חזרה אחרי השירותים לרכב ולא ניצלה את ההזדמנות לברוח. המורה שוב סינן לעברה אמירות בוטות: לדבריו, אחרי שסידרה את שיערה – "זה יותר מחרמן אותו".
הוא לא הרפה ושוב שלח ידו, ליטף את רגלה והכניס יד לתוך תחתוניה. סרט האימה הזה הסתיים בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
הסנגוריות שלו, עורכת הדין שלומציון גבאי-מנדלמן ועורכת הדין אסתר בר-ציון, הצליחו למחוק מכתב האישום את עבירת האונס (בעילה באמצעות האצבעות) – ועדיין נותר כתב אישום חמור ביותר, על פי הנוסח שזה עתה קראתם. הנאשם – במסגרת הסדר טיעון – הודה בעובדותיו המבעיתות.
בהסדר הטיעון, הוסכם כי הפרקליטות תבקש עונש שלא יהיה גבוה מ-15 חודשי מאסר, בעוד שהסנגוריות יוכלו לטעון באופן חופשי ויבקשו בבית המשפט להקל עם מרשן ולהסתפק בעונש של עבודות שירות.
על מנת להכין את הקרקע לפני ההתייצבות לגזר הדין, המורה לנהיגה מיוזמתו העביר למתלוננת פיצוי של 200 אלף שקל, גם זה היה חלק מההסדר.
עכשיו היה תורו של בית המשפט להכריע בנוגע לעונש הראוי: מאסר בפועל על מסכת עבירות המין או עבודות שירות?
לפני הדיון בעונש, בוצעה לנאשם הערכת מסוכנות מינית עדכנית והמעריך מטעם המדינה קבע, כי מסוכנותו ברמה נמוכה עד בינונית.
המדינה דרשה, כאמור, לשלוח את הנאשם למאסר של 15 חודשים מאחורי הסורגים.
הסנגוריות בר ציון וגבאי מנדלמן ביקשו לתת משקל לכך שהנאשם השתלב בטיפול במסגרת מרכז השיקום הפרטי לעוברי חוק, "התחלה חדשה", ולוקח חלק בקבוצה טיפולית. עוד הן הגישו חוות דעת פסיכו-גריאטרית לאור גילו המתקדם.
הסנגוריות ביקשו לתת משקל לפיצוי הגבוה יחסית שהמורה שילם ולהתחשב בכך שמדובר באדם מבוגר ללא עבר פלילי, "שלימד אלפי תלמידים". גם את התלמידה הזו לימד למעשה 42 שיעורים עד שפגע בה בשיעור האחרון.
לדבריהן, זו אפיזודה חריגה ויחידה בחייו. הסנגוריות ביקשו לשים דגש גם על מצבו של הנאשם עצמו, הפגיעה במשפחתו, נטילת האחריות, הודאתו בביצוע העבירות ונסיבות חייו המלמדות על אדם "נורמטיבי ותורם שהמעשה חריג בנוף חייו".
גם הנאשם הקריא דברים שכתב לבית המשפט. הוא טען, כי מדובר בנפילה חד פעמית וביקש חמלה; לדבריו, "ברגע אחד הצליח למחוק 80 שנים של חיים טובים".
הוא אמר כי משפחתו זקוקה לו, ואם יישלח למאסר בבית הסוהר, לא יצליח לשרוד את הדבר.
הרכב השופטים רענן בן-יוסף, אברהם הימן ואורלי מור-אל שפכו מלים למכביר על חומרת מעשיו, אך בסופו של דבר היטו אוזן לבקשת ההגנה.
השופטים כתבו בגזר הדין: "עוצמת הפגיעה היא ברמה גבוהה… מעשים מגונים באופן חוזר ונשנה, נגיעה בגופה של המתלוננת במקומות שונים, מתחת לבגדיה דקות ארוכות ובאיזורים האינטימיים, כמו גם הטרדה מינית מילולית משפילה… משנה חומרה יש לדברים, נוכח מעמדו של הנאשם כלפי המתלוננת, בסיטואציה של שיעור נהיגה בתוך רכב סגור וניצול עמדתה הפגיעה… קיימת חומרה יתרה שעה שמדובר במי שניצל את מעמדו כמורה נהיגה, כלפי אשה צעירה כל כך, בנסיבות מלחיצות כל כך, ולא ניתן להתעלם מהשפעת המעשה על חייה… בית המשפט העליון עמד לא פעם על חומרתם המיוחדת של מעשים שנעשים בנסיבות של ניצול מרות".
עם זאת כתבו השופטים, כי "עיון בפסיקה מלמד על קשת רחבה של עונשים וכל מקרה לנסיבותיו. חלקה תומך בעמדת המאשימה העותרת לעונש מאסר בפועל, וחלקה תומך בעמדת הנאשם, העותר לביצוע עבודות שירות".
הרכב השופטים סבור שבמקרה זה, מתחם הענישה הנוהג והראוי נע בין 8 חודשי מאסר בפועל (שניתן לרצות בעבודות שירות) ועד 18 חודשי מאסר בפועל.
"לחומרה יש לשקול את כיעור המעשים, השפעתם על המתלוננת, וכן את הצורך להעביר מסר כנגד הישנותם… לקולא יש לשקול שהנאשם נטל אחריות על מעשיו, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ובכך חסך את עדותה של המתלוננת בבית המשפט…. כמו כן, קיימת השפעה ניכרת של האירועים על הנאשם ומשפחתו. מדובר במי שהוא חסר עבר פלילי, בעל בית ספר לנהיגה שנים רבות, שאיבד באחת את כל שצבר".
השופטים ציינו כי הנאשם אמנם מורשה להמשיך ללמד נהיגה (אם יחפוץ, ואם יהיו תלמידים) – אך נקבעה בעניינו "הגבלת עיסוק" – איסור שחל עליו ללמד נשים.
"אשר לרקע ביצוע העבירות", כתבו השופטים, "ניכר שהדבר נבע מהידרדרות מסויימת במצבו ומצוקות אישיות שעימן התמודד… גם בחודשים שעברו, יכולנו להתרשם מן ההחמרה במצבו".
השופטים התחשבו בהליך הטיפולי שהנאשם עובר במרכז "התחלה חדשה", ובפיצוי שכבר העביר למתלוננת.
בסיכום ובשורה התחתונה: עמדת ההגנה התקבלה. על הנאשם הוטלו תשעה חודשי עבודות שירות.
