בפסק דין נוקב דחה בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בקשה לצו הגנה, שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר, חמותה וגיסתה. המבקשת ביקשה לאסור על שלושתם ליצור עמה קשר או להתקרב אליה ולבנה התינוק גם במקומות ציבוריים, כמו קניונים ומרכזי קניות, בטענה להתנהגות מאיימת ואף פיזית.
השופט שלמה אלבז, שופט עמית, דחה את הבקשה מכל וכל וקבע כי לא התקיימו התנאים לצו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה. הוא חייב את המבקשת בפיצוי ובהוצאות.
לדבריו, "זה המקום להבהיר שכל עוד אין החלטה האוסרת על מי מההורים לראות את בנו, אין ההורה השני רשאי למנוע זאת בעדו… המדובר בילד כבן 10 חודשים ובגיל זה קיימת חשיבות רבה מאוד למפגשים בין ילד לבין כל אחד מהוריו, הורים אשר אמורים ללוות את הילד בכל ימי חייהם."
הבקשה הוגשה בעקבות אירוע שהתרחש במהלך חגיגות שמחת בית השואבה. לטענת המבקשת, חמותה וגיסתה התנפלו עליה וניסו לקחת את התינוק מהעגלה. בהמשך אף טענה, כי הגיסה שרטה את התינוק בפניו.
לגבי הבעל – הודתה המבקשת בעצמה בדיון, כי אינה יודעת אם בכלל נכח במקום. על כן, כבר בדיון במעמד צד אחד נקבע כי אין הצדקה להוציא צו הגנה נגדו.
"לא היה מקום לכלול את המשיב 1 בבקשה", כתב השופט אלבז. "הטענות נגדו עסקו באירועים שהתרחשו חודשים לפני כן… הסיבה האמיתית לבקשה היא התנגדות המבקשת לכך שיראה את בנו", התרשם השופט והפנה לכך שהמבקשת ציינה בפירוש שהיא אינה מסכימה להראות לאב את בנו, כל עוד לא יהיו הסדרי ראיה מסודרים.
בהמשך היא העידה: "הוא לא יכול לדפוק לי בדלת ולהתקשר אלי כדי לראות את הילד. הוא לא פנה לבית המשפט".
איזה סיפורים מתחום המשפחה מעניינים אותך?
פעלה ממניעים זרים
השופט מצא סתירות רבות בעדויות המבקשת ואמה. כך, למשל, בעוד נטען שהילד נשרט כתוצאה מהתנפלות, תיעוד רפואי לא הובא ולא הוצגו תמונות של פגיעה בעגלה או בתינוק. בצילום שהוצג לבקשת השופט, נראו שריטות קלות בלבד, שלדבריו "יתכן שנוצרו מציפורניו של התינוק עצמו".
ביחס לחמות (אמו של הבעל), קבע השופט כי זו לא התקרבה למבקשת כלל ושהיא ביקשה לראות את נכדה בדרכי שלום בלבד.
לגבי הגיסה (אחות הבעל) – שמה נמחק בהסכמה מהבקשה במהלך הדיון מאחר שהיא ילדה בינתיים, אך השופט בחר להתייחס לעדותה לשם בחינת מהימנות המבקשת ועדה מטעמה.
השופט התרשם כי המבקשת פעלה ממניעים זרים ובחרה להשתמש בהליכי משפט כדי למנוע מהאב וממשפחתו לראות את הילד, תוך "עשיית שימוש לרעה בהליך". צדק ב"כ המשיב 1 (האב) בטענו שעצם העובדה שטרם התקבלה החלטה שיפוטית בעניין הקטין אינה מקנה בעלות על הילד להורה המחזיק בו בפועל", כתב השופט.
לאחר דחיית הבקשה, חייב השופט את המבקשת לשלם 1,500 ש"ח בגין הוצאות ייצוג משפטי של הבעל, שניתן על ידי הסיוע המשפטי, וכן פיצוי בסך 500 ש"ח לחמותה, שנאלצה להתייצב להליך שווא.
"אין מקום להעניק להורה המחזיק בילד בפועל שליטה מוחלטת במפגשים עמו, כל עוד אין החלטה שיפוטית אחרת", סיכם השופט אלבז.
זה המקום לציין את העובדה, כי פסק הדין מצטרף לשורת החלטות מהשנים האחרונות שבהן מבהירים בתי המשפט שאין לכרוך סכסוך בין בני זוג עם זכותו של הילד לקשר עם הוריו ועם משפחתו.
בתי המשפט מטים אוזן קשבת לטענות לאלימות או התנהגות פוגענית, אך מקפידים לבדוק את העובדות ולבחון האם מדובר בטענות אותנטיות או בניסיון לחסום את ההורה האחר שלא כדין.
בפסק הדין הזה, כמו באחרים, מועבר מסר חד: הילד אינו כלי במאבק שבין ההורים.
ב"כ האישה: עוה"ד שירה גרמון מעמדת הנגישות לצדק
ב"כ הבעל: עוה"ד יוסף אלבז מטעם הסיוע המשפטי
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
