בג"צ ביטל היום (1.8) את החלטת שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע יואל עדן, לברר בשלב הראיות לעונש בתיקו של נאשם בסחר באמל"ח, את טענת הנאשם כי נאנס על ידי סוהר במהלך מעצרו. השופט עדן אישר לנאשם לזמן את הסוהר ולחקור אותו נגדית, על מנת להוכיח כי נאנס לכאורה, זאת למרות שתיק החקירה בגין תלונתו נגד הסוהר נסגר בפרקליטות מחוסר ראיות, ואף נדחה ערר שהוגש בעניין.
כפי שפורסם בפוסטה, פרקליטו של הסוהר, עו"ד מיכה גבאי, עתר לבג"צ נגד השופט עדן, וטען שלבית המשפט אין סמכות לנהל הליך חריג ביותר מסוג זה, ולשמוע ראיות כדי לקבוע אם בוצעה עבירה, לאחר שהגורם המוסמך – הפרקליטות – בחן את התיק והחליט לסגור אותו.
לפני כחודשיים קיבל שופט העליון יצחק עמית את בקשת עו"ד גבאי, והוציא צו ביניים נגד בית המשפט המחוזי בבאר שבע. היום, מיד בתחילת הדיון שנקבע בעתירה, הודיע השופט עמית, בצעד חריג בפני עצמו, לעו"ד גבאי: "אני לא רוצה לשמוע את אדוני, מכיוון שהערעור של אדוני מוצדק לטעמנו".
הפרקליטות עצמה התנגדה תחילה למהלך התמוה שאישר השופט עדן, אך עמדתה לא היתה עקבית. בתגובה לבג"צ הסבירה כי התנגדה לבקשה הראשונה של פרקליטי הנאשם, להגיש לבית המשפט את תיק החקירה של האונס שנסגר. לאחר שהשופט אישר את הבקשה נאלצו התובעים בתיק, עוה"ד מורן גז ויואב קישון, לצעוד בתלם שקבע השופט לשלב הטיעונים לעונש, אך התנגדו לקיים הליך של בירור הראיות בתיק שנסגר רק על סמך חומרים בכתב, ודרשו להעלות את הרף ולחקור נגדית את הנאשם והפסיכיאטר מטעמו. בשלב הבא, פרקליטו של הנאשם ביקש לזמן את הסוהר עצמו, ולאפשר לחקור גם אותו בחקירה נגדית.
בתגובה לבג"צ, ביקר נציג הפרקליטות, עו"ד איתמר גלבפיש, את ההחלטה העקרונית של בית המשפט המחוזי, שפתחה את הדלת להליך החריג. "עמדת המדינה היא שעל בתי המשפט, במסגרת טיעונים לעונש, להימנע ככל האפשר מלקיים הליך הוכחות שבסופו קביעה עובדתית פוזיטיבית בטענות מסוג זה.
"מבלי להמעיט בחומרת הטענה הנטענת (בעניין האונס), מדובר בסופו של דבר בטענה שאינה נוגעת למידת אשמו של הנאשם, וככזו, אין היא מצויה במרכז ההליך הפלילי שעניינו בבירור האישום נגד הנאשם. בנוסף, משקלה בשלב העונש הוא מוגבל. המדינה סבורה כי ניהול הליך הוכחות בעניין זה, בבחינת משפט בתוך משפט, אינו סביר ואינו יעיל. אין זה הגיוני שמשפטו של הנאשם יהפוך למשפטו של המערער".
עו"ד גלבפיש הוסיף והכה על חטא על עמדת המדינה, שהעלתה את הרף כאמור לחקירות נגדיות של העדים בשלב הטיעון לעונש, והודה שזו היתה טעות. "עמדתנו היא שבית המשפט צריך לעשות כל מה שניתן על מנת לא להגיע לפינות האלה. התיק (בתלונת האונס) נסגר בשל דלות הראיות. אנחנו קצת בברוך, שאני לא יודע איך אפשר לצאת ממנו".
השופט עמית תמה על הכיוון אליו הוביל בית המשפט המחוזי. "לא היינו צריכים להיות כאן. לא פעם קם סנגור בעבירה מסוימת ואומר, אדוני, הנאשם עבר טראומה כשהיה בפנימייה בגיל צעיר". עמית התכוון לכך שטיעונים מסוג זה, שאינם קשורים לעבירה עליה הנאשם נשפט, אלא נוגעים לנאשם עצמו, נשקלים באופן שגרתי על ידי בתי המשפט, הנותנים להם משקל לפי תסקיר ונתונים שבפניהם, מבלי לקיים הליך ראיות מלא בנתונים שאינם נוגעים לעבירה עצמה.
השופטים עמית, דוד מינץ ויוסף אלרון קיבלו לפיכך את עתירת עו"ד גבאי. "החלטת בית המשפט לזמן את המערער לעדות ולהורות על עיון בחומר החקירה בעניינו, מבוטלת", פסקו. "יש להצר על כך שהמדינה גררה את בית המשפט לשמיעת ראיות בנושא. כאשר יבוא בית המשפט לגזור את עונשו של המשיב, יפעל כחוכמתו, במסגרת מכלול השיקולים הצריכים לעונש".
עו"ד גבאי: "החלטת בית משפט המחוזי בבאר שבע לברר תלונת אונס שנסגרה על ידי הפרקליטות, רמסה זכויות בסיסיות של סופיות ההליך. מקום שהפרקליטות סגרה תלונה ואף דחתה ערר על הסגירה, אסור לו לבית משפט לברר אשמה מקום שלא הוגש כתב אישום. אני שמח שבית משפט העליון, בצעד נדיר, הודיע עוד בטרם החל להישמע הערעור, כי דין הערעור להתקבל וכי החלטת השופט עדן תבוטל. יש שופטים בירושלים".
