בית משפט המחוזי מרכז זיכה, לאחר ניהול הוכחות, צעיר בן 29 מנתניה מארבעה אישומים הכוללים מעשי אונס ומעשי סדום רבים בחברתו לשעבר.
הוא היה בן 25 כשהכירו באתר היכרויות; היא היתה בת 18. הקשר נמשך שנה, במהלכו הם גרו יחד מספר חודשים בדירה שכורה.
כתב האישום תיאר מסכת התעללות מינית, תקיפה ואלימות בלתי נגמרת. נגד הצעיר הוגשו 17 אישומים – בארבעה מהם יוחסו לו עבירות אונס ואישומים נוספים שלא בסיטואציות מיניות, בגין תקיפה, כליאת שווא ואיומים.
בכתב האישום נטען, כי הצעיר קיים עם בת-הזוג קשר מתעלל, משפיל, כוחני, התנגד לקשריה החברתיים וקיים איתה יחסי מין אלימים בניגוד לרצונה, באכזריות ותוך גרימת חבלות.
בכתב האישום נטען, כי הוא אנס אותה עשרות פעמים, בתדירות של אחת לשבועיים בדירתם, חדר אליה כשהיא ישנה וגרם לה כאבים, התעלם מרצונה תוך הפעלת כוח.
באישום אחר נטען כי הם קיימו יחסי מין במקלחת – שבמהלכם הוא חנק אותה, לפת את צווארה והרים את גופה מעלה, עד שהיא נאלצה לעמוד על קצות האצבעות. במהלך קיום האקט, כך על פי הנטען באישום, היא התעלפה ואיבדה את הכרתה.
עוד יוחסו לו יותר מעשרה אירועים אלימים.
המתלוננת עלתה לישראל עם אמה לפני שש שנים, הכירה את הנאשם כשהייתה תלמידת תיכון וחשבה שמצאה את "אהבת חייה". לטענתה, הוא החל להגביל את קשריה החברתיים, לא רצה שתדבר עם אף אחד, אסר עליה לצאת מהבית, בדק את הטלפון שלה והשתלט על חייה.
היא תיארה דפוס של גבר אלים, קנאי באופן קיצוני. לדבריה, "גם אם לא הסכימה ליחסי המין, זה לא עניין אותו. כשהיה כואב לה, היה אומר לה שתסתום את הפה או דוחף את הפנים שלה לכרית".
הנאשם, באמצעות עורכת הדין מירי פרידמן, כפר בכל המיוחס לו וטען כי מעולם לא פגע בבת הזוג פיזית ולא קיים איתה יחסים בכוח.
הנאשם טען, כי המתלוננת הייתה מעוניינת ביחסי סאדו-מאזו הכוללים כוח ושליטה והיא יזמה אותם גם כשהוא היה עייף. עוד הוא טען, כי למתלוננת מצב נפשי מורכב ותלונתה היא פרי מצבה הנפשי.
לטענתו, המתלוננת היא האובססיבית וכאשר חשדה שהוא בגד בה, החליטה לפגוע בו ולהגיש תלונת שווא על מעשי התעללות מסמרי שיער.
עד כאן, טענות הגנה קלאסיות, אשר ברוב המקרים משאירות את בית המשפט שווה נפש ומתנפצות על חומת אי-האמון בגרסת הנאשם.
אך לא במקרה הזה: הסניגורית עו"ד מירי פרידמן הצליחה להבקיע את החומה ולהראות לבית המשפט מחדלי חקירה ורשלנות משטרתית ברף הגבוה ביותר. הסניגורית הציגה מספר רב של ראיות מזכות, שהמשטרה כלל לא ניסתה לבדוק אותן בחקירה פגומה מן היסוד.
התיק נשען באופן לא סביר על עדות המתלוננת – מבלי שהמשטרה ניסתה לאמת אותה; למשל, באמצעות התכתבויות שהיו בין בני הזוג.
המשטרה הסתפקה בארבעה צילומי מסך של התכתבויות מעטות שמסרה המתלוננת.
הסנגורית עו"ד פרידמן הוכיחה במהלך המשפט, שההתכתבויות שהביאה המתלוננת למשטרה היו ערוכות. המתלוננת מחקה משיחות הטלגרם שעשתה עם הנאשם במשך שנה – כל דבר שיכול היה לפגוע בגרסתה.
השופטים נדהמו משיטת ה"חקירה" ולא חסכו ביקורת: "ראוי היה שהמשטרה הייתה מבקשת מהמתלוננת לעיין בכל ההתכתבויות ולא מסתפקת בצילומי מסך שהמתלוננת בחרה להעביר".
מדהים מכך: התברר שגם הטלפון של הנאשם כלל לא נבדק.
המשטרה אמנם תפסה את הטלפון שלו והנאשם שיתף פעולה ומסר סיסמה; אך למרות זאת, צוות החקירה לא חדר לבסוף למכשיר ולא ביצע את פעולת החקירה המתבקשת, כדי להשוות בין ההתכתבויות השמורות אצל הנאשם להתכתבויות שהביאה המתלוננת.
הטלפון לא נבדק – ולמשטרה לא היה הסבר. החוקרת אמרה בבית המשפט שיתכן "שזה נפל בין הכיסאות".
הנאשם ועו"ד פרידמן הצליחו לשחזר את כל ההתכתבויות שהמשטרה לא ביקשה ולא ניסתה כלל לעיין בהן – 20 אלף הודעות שהיו בין בני הזוג במשך שנה, באמצעות גיבוי ששמר הנאשם אצלו.
כאשר עו"ד פרידמן דרשה לבדוק את התוכן המקביל בטלפון של המתלוננת – התברר כי המתלוננת מחקה כמעט חצי מההודעות (!) כ-10,000 שורות שיחה, שינתה ושיבשה שיחות שלמות.
כאשר הסנגורית עימתה את המתלוננת בחקירה הנגדית בבית המשפט, עם ההתכתבויות המלאות והאמיתיות, השופכות אור אחר לגמרי על היחסים מכפי שתואר באישום – המתלוננת לא נתנה אף "הסבר המניח את הדעת", לפי הכרעת הדין.
ההתכתבויות שנמחקו
השופטים עמי קובו, מיכאל קרשן ומרב גרינברג נדהמו מהפער בין עדותה הראשית של המתלוננת, לבין מאות התכתובות שחשפה עו"ד פרידמן משיחות בני-הזוג (תכתובות שכאמור לא נבדקו כלל על ידי המשטרה!).
השופטים כתבו: "מערכת היחסים כפי שעולה מההתכתבויות, שונה באופן משמעותי ממערכת היחסים כפי שהציגה המתלוננת. המתלוננת תיארה את הנאשם כשתלטן, אובססיבי שכפה עליה יחסי מין, לרבות יחסים אנאליים, בכוח. היא מתארת נאשם אשר אינו מתחשב כלל ברצונותיה, משתמש בה כחפץ, כאשר היא כנועה ונשלטת על ידו.
"לעומת זאת, עיון בהתכתבויות מעלה תמונה שונה, שבה המתלוננת חפצה ויוזמת יחסי מין פעמים רבות, לרבות שיח בנושא קשירות מיניות, מין אנאלי ובנושא חניקה תוך כדי יחסי מין".
הכרעת הדין מכילה דוגמאות רבות לאורך שנה שלמה של קשר. עו"ד פרידמן עימתה את המתלוננת בין היתר עם התכתובות הללו:
12.1.21, סמוך לתחילת הקשר המתלוננת כתבה: "אני רוצה לבוא אליך", ושלחה לו תמונה של גבר הלופת את צווארה של אישה.
ב-13.1 המתלוננת שלחה לו תמונה של אישה אשר ישבנה קשור בחבלים, וכתבה לו: "ככה צריך לקשור".
ב-3.2.21 היא הלינה על כך שהוא אינו מספיק מקנא לה.
ב-27.3.21 היא שלחה לו תמונה של גבו החשוף, המלא שריטות, והסבירה שהנאשם אהב שהיא "קצת שורטת אותו עם הציפורניים".
ב- 26.5 כתבה לו: "רוצה את הXXX שלך, חושבת על הXXX שלך, במקום המבחן", ועוד דברים בוטים.
באותו חודש, ביום בו נטען כי הוא חנק אותה במקלחת, אין שום זכר לכך בהתכתבויות. בימים שאחרי היא דווקא כתבה לו: "רוצה להזדיין" ו-"ממש התגעגעתי אליך".
גם ב-13.7, חודש וחצי אחרי שהנאשם כביכול חנק אותה במקלחת עד איבוד הכרה (לפי האישום), היא כתבה לו: "אני לא הולכת למקלחת, מחכה לך".
ב-2.8 הנאשם כתב לה שהוא מצטער, שהוא נרדם אתמול והיה עייף.
ב-10.8 המתלוננת והנאשם מתכתבים על כך שהיא נדבקה בהרפס. היא כתבה לו שלא יוכלו להתנשק ושישכח מסקס עד ששניהם נרפאים. הנאשם כתב: "הבנתי, ובצוואר יכול?" היא כתבה: "אני חושבת…והדבר הכי גרוע שאולי זו לא הפעם האחרונה שלא נוכל להתנשק הרבה זמן". הוא הגיב: "יקירתי, הכל בסדר".
ב-29.6.21 היא כתבה: "לא נישקת אותי בבוקר ולא נגעת לי בטוסיק". את החלק השני של המשפט, מחקה בהמשך.
ב-29.6.21 שלחה לו תמונת סלפי בחזה חשוף, וכתבה: "תפוס את הציצי" ושלחה איור של בחורה שעומדת כך שישבנה מופנה למצלמה.
ב-30.6.21 המתלוננת כתבה לנאשם "תכין את התחת, אני אזיין אותך". גם את ההודעה זו מחקה מהמכשיר.
ב-13.7 שוב שלחה צילום שלה עם חזה חשוף, וכתבה: "רוצה אותך". לפני החקירה היא מחקה.
ב-29.7.21 הנאשם הציע שיקיימו יחסי מין, היא הגיבה: "אני תמיד אשמח, אם יש הזדמנות אני בעד". גם כאן, מחקה.
ב-1.8.21 כתבה: "אתה האושר שלי". בהמשך מחקה.
ב-14.8 המתלוננת שלחה לנאשם תמונה בה היד שלה מונחת על איבר אינטימי שלו – ובהמשך מחקה. כך עשתה, גם לאחר ששלחה לו סרטון אנימציה וכתבה לו: "זו אני מלקקת לך את XXXXX".
בנובמבר 21' הם נפרדו והיא עזבה את הבית. כזכור, לפי כתב האישום הנאשם אנס אותה פעמים רבות בתקופת מגוריהם המשותפים. באופן מוזר, ההגנה הראתה כי שבוע אחרי הפרידה היא כתבה לו: "איך בא לי סקס, אתה חסר" וצירפה תמונה מינית. הוא הגיב: "מתגעגע מאוד לאהובתי".
השופטים השתכנעו מראיות ההגנה וכתבו: "המתלוננת מחקה מסה עצומה של התכתבויות, באופן מדוקדק, מושכל וסלקטיבי, התכתבויות אשר היו עשויות להוביל לקבלת תמונה שונה מאוד של מערכת היחסים ביניהם… חלק מההתכתבויות שנמחקו הוא של דברים אשר עומדים בסתירה לתיאורים שמסרה המתלוננת..
"המחיקות שביצעה המתלוננת יצרו עיוות בהבנת השיח האמיתי ונעשו בכוונת מכוון.. יש להניח שאילו חשוד בתיק דומה היה מוסר למשטרה התכתבויות בינו לבין מתלוננת, לאחר שמחק מתוכן חלק מהדברים באופן סלקטיבי, היה נחשד, ואולי אף מואשם, בעבירה של שיבוש הליכי חקירה ומשפט".
השופטים הדגישו, כי בכל ההתכתבויות ששוחזרו, אין אף מילה מצד המתלוננת, שבה הטיחה בנאשם קיום יחסים ללא הסכמה או פגיעה מינית. לפי בית המשפט, זה דבר שאינו סביר, נוכח העובדה שההתכתבויות כוללות תכנים אינטימיים למכביר.
המתלוננת כן התלוננה באותן שיחות כתובות עם בן הזוג – על שטויות. על כך שהוא לא נישק אותה, לא הוריד את הזבל, או לא הוריד את המים בשירותים.
באחת הפעמים כתבה שהיא מתגעגעת, והלינה על כך שצעק כאשר העירה אותו – הנאשם בתגובה ביקש סליחה וכתב: "אני מבין, סלחי לי".
ביום אחר היא כתבה לו שיחסי המין לא היו טובים, הוא לא היה מספיק מתחשב ועדין והנאשם השיב לה: "כן, אתמול התנהגתי לא נכון, אני מבין את האשמה שלי".
השופטים כתבו: "המתלוננת לא חששה להלין בפני הנאשם על דברים שונים שהפריעו לה, ידעה לעמוד על שלה והנאשם נהג להתנצל בפניה… דברים אלה אף מציגים תמונה שונה מזו שתיארה המתלוננת בעדותה שלטענתה היא הייתה מרצה אותו – בעוד שלפי ההתכתבויות במקרים רבים דווקא הוא ניסה לרצות אותה".
אחרי שהמתלוננת עזבה את דירתם המשותפת והוא ניסה להחזיר אותה – גם אז היא האשימה אותו כי בגד בה, אך לא שאנס אותה ופגע בה מינית.
הצלבת מועדי התכתבויות עם אירועי האלימות הרבים המוזכרים בכתב האישום (גם מקרי אלימות שאינם קשורים ליחסי המין, כמו חבלה שגרם לה בקרסול) העלתה ספק ביחס להתרחשותם.
כך, בית המשפט זיכה את הנאשם גם מארבעה אישומים של מעשי אלימות ותקיפה שיוחסו לו ללא קשר ליחסי מין, ואשר לא היה להם זכר בהתכתבויות, או כל ראיה חיצונית אחרת.
דברי הסנגורית פרידמן, לפיהם שנה שלמה של התכתבויות שמשקפת את מערכת היחסים, זויפה על ידי המתלוננת כדי להציג תמונה הפוכה מהמציאות – זכו לאוזן קשבת בבית המשפט. כך גם טענת ההגנה כי המתלוננת היתה שותפה מרצון ליחסים, גם אם הם חריגים.
לבית המשפט הוגשו מסמכים רפואיים, אודות אירועים טראומטיים אחרים שחוותה המתלוננת בעברה. התברר, כי המתלוננת תיארה יחסים דומים של שליטה ואלימות שסבלה מדמויות אחרות בחייה ואף מדמות נשית. אבחון שנערך לה לפני ניהול התיק חשף, כי היא סובלת גם מהפרעת אישיות.
ההגנה הגישה, על סמך האבחונים, חוות דעת של פרופ' צבי זמישלני, שהיה יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל. מומחה ההגנה קבע, כי ההפרעה הנפשית מתיישבת עם עיוותי תפיסה בנוגע ליחסים בינאישיים.
לדברי המומחה, המתלוננת יכולה לקחת אירועים שהיו, לנתק אותם מהקונטקסט, להקצין אותם ולומר שהיו בניגוד לרצונה. יש בדבריה מרכיב של כעס ועלבון, רצון לנקמה שגרם להקצנה בתיאורים שמסרה.
השופטים קובו, קרשן וגרינברג קיבלו את חוות דעת מומחה ההגנה, כראיה נוספת לכך שיש להתייחס בזהירות רבה לגרסת המתלוננת, ולא ניתן להרשיע על בסיסה בהעדר ראיות תומכות. יחד עם זאת, גם עדות הנאשם לא זכתה לאמון והוא לא נוקה מכל העבירות.
הנאשם זוכה מחמת הספק מהעבירות החמורות יותר – מכל עבירות המין שיוחסו לו וכללו ריבוי מעשי אונס ועוד שלושה אישומים של מעשי סדום (אשר בעקבות תיקון החוק לאחרונה, גם הם נחשבים כעבירת אונס).
בנוסף הוא זוכה מארבע עבירות אלימות שלא בזיקה למין.
לצד זאת, בית המשפט הרשיע את הנאשם בשמונה אישומים מתוך 17 של תקיפה, כליאה או איומים שלא בזיקה למין (למשל מקרה אחד שבו הצמיד מכשיר שוקר לבטנה) במקרים שבהם נמצאה תמיכה חיצונית כלשהי, למשל צילום חבלה של המתלוננת.
התיק הוגש ונוהל על ידי פרקליטות מחוז מרכז. טיעונים לעונש יישמעו בהמשך.
