בית משפט המחוזי תל אביב גזר שמונה שנים ועוד תשעה חודשי מאסר על מיכאל (מייק) בן ארי, שעקץ מאות מיליוני שקלים מקרוב לאלף משקיעים. בן ארי הורשע על פי הודאתו בקבלת דבר במרמה, זיוף מסמכים והלבנת הון.
השופט בני שגיא כתב בגזר הדין: "הנאשם אדם מניפולטיבי, בעל יכולות שכנוע אדירות ויכולת לעורר אמון – כלים רבי עוצמה שבעזרתם עשק אזרחים רבים והרס את חייהם".
מאות אנשים, חלקם פנסיונרים, השקיעו אצל בן ארי את חסכונותיהם ואיבדו את כספם. הוא הסביר להם, כי השקעה באמצעות קרן השקעות בשם "בלו ריבר" היא בטוחה, סולידית ומניבה רווח של 10% ללא סיכון באיגרות חוב אמריקאיות,. בפועל, הקרן הפסיקה את פעילותה כבר בשנת 2008 כשבן ארי הציג מצגי שווא תוך התחייבות לתשואה גבוהה, רמת סיכון נמוכה ונזילות מיידית של הכספים.
גיוס הכסף התבצע בניגוד לחוק, שלא במסגרת קרן מאושרת להשקעות משותפות וללא הסכם לניהול בנאמנות. עובדה זו איפשרה לבן ארי לפעול ללא פיקוח, והוא נהג בכספים כבשלו. לחלק מהמשקיעים שילם את הריבית התקופתית או פרע את הקרן, באמצעות כספי משקיעים אחרים.
כספים אחרים שגייס העביר לחשבונות בנק בשליטתו והשקיע אותם במיזמים שחרגו מהמצגים שהוצגו למשקיעים.
בחלק מהכסף השתמש לשימושים אישיים, ביניהם רכישת נכסי נדל"ן. הכספים עורבבו כך, שלא ניתן היה להבחין בין כספיו של משקיע אחד לאחר, או בין כספי המשקיעים לנכסיו הפרטיים של הנאשם. כדי להניח את דעת המשקיעים, החברה הציגה מסמכים מזויפים, כתבי ערבות מזויפים של עורך דין ודוחות חודשיים כוזבים. כאמור, בן ארי נותר חייב מאות מיליוני שקלים למאות משקיעים.
לאחר פתיחת חקירה ברשות ניירות ערך, ברח בן ארי מהארץ במאי 2021 עם דרכון מזויף. לאחר שנה נתפס בגבול בוסניה-הרצוגובינה והוסגר לישראל. הוגשו נגדו כ-800 תביעות חוב במסגרת הליכי חדלות פירעון, שמהן אישר הנאמן תביעות בסכום של 335 מיליון שקל.
בן ארי לא ניהל משפט הוכחות. באמצעות סנגורו עו"ד ד"ר איתן פינקלשטיין ובסיום הליך גישור עם הפרקליטות, נחתם הסדר טיעון ונקבע כי טווח העונש יעמוד בין חמש ועד תשע וחצי שנות מאסר – בהתאם להיקף הכספים שיוחזרו לנושים ולקורבנות העבירה, לתרומתו של בן ארי ולשיתוף הפעולה עם הנאמן עו"ד ליאור דגן, תוך סיוע באיתור כספים שהעביר לחו"ל.
גורמי החקירה הצליחו לשים ידם על נכסים שונים בשווי 40 מיליון שקל. הנאמן השיג 30 מיליון שקל נוספים באמצעות פעולות ותביעות משפטיות מול צדדי ג' והכסף נכנס לקופת הפירוק לצורך החזר חלקי למשקיעים.
הסנגור פינקלשטיין טען, כי הנאשם נקלע לסחרור והפסד כספים גדול בעקבות קריסתה של קרן "בלו ריבר". במקום לומר למשקיעים כי הפסידו כל כספם, הוא פעל על מנת לנסות להחזיר כספים שאבדו ועשה מאמצים לעמוד בהתחייבויותיו. הוא טען, כי בוצעו השקעות אמיתיות ולא היה מדובר בתכנון הונאה מראש, אף כי ללקוחות לא נמסר מידע אמיתי על הסיכון באפיקי ההשקעה.
עו"ד פינקלשטיין תיאר את דרכו של בן ארי – בן למשפחה יהודית אמריקאית שעלה לארץ כחייל בודד, שירת בחטיבת הנח"ל ובמילואים והתנדב במשטרה. במקביל עבד במיטב הבנקים בישראל כיועץ השקעות וכאשר פרש מהעבודה בבנק הקים את המיזם, שעד שנת 2007 הצליח ללא רמייה, עד להסתבכות. הסנגור טען כי בן ארי העביר לקופת הנושים סכומים ונכסי נדל"ן בחו"ל בשווי גבוה.
מנגד, התובעים סתיו גינת ויוסי צדוק מפרקליטות מיסוי וכלכלה ביקשו להטיל עליו את העונש המקסימלי במסגרת הסדר הטיעון. לטענתם, בן-ארי לא הצביע על מקורות כספיים חדשים לטובת החזר ועבור קופת הפירוק.
השופט שגיא שניהל את הגישור בתיק עוד בטרם מונה לנשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, קבע כאמור בגזר הדין כי העונש יהיה מעט מתחת ל-9 שנות מאסר. השופט ציין כהשוואה את פרשת אמיר ברמלי שהורשע בהונאות בהיקף דומה ונדון ל-14 שנות מאסר. ברמלי – להבדיל -הורשע לאחר שניהל משפט מלא במשך כמה שנים ואף ניסה לסבך את השופט חאלד כבוב בטענות כוזבות בדבר ניגוד עניינים. לעומתו, בן ארי הודה למעשה בשלב ראשוני.
השופט שגיא כתב: "שנה אחר שנה, משקיע אחר משקיע, שקר אחר שקר, הצליח הנאשם לרכוש אמון ולגזול מקורבנותיו מאות מיליוני שקלים… לא בחל בהשמעת דברי כזב, לא פעל בתוך מסגרת של קווים אדומים… תוכנית המירמה פעלה למעלה מעשור ואפשרה לנאשם לחיות חיי נוחות, לבזבז חלק מכספי המשקיעים, להעביר חלק מהם למשפחתו ולהשקיע חלק אחר במגוון אפיקים, מבלי שהמשקיעים ידעו, הסכימו, או היו אמורים לקבל את פירותיו".
השופט הבהיר: "אלמלא שיתוף הפעולה של הנאשם, הייתי נכון לאמץ את הרף העליון של ההסדר, אולם שוכנעתי מעדות הנאמן כי שיתוף הפעולה של הנאשם הוא מיטבי. אמנם פעילות הנאשם ותרומתו שחררה חסמים וחסכה זמן, אך כמעט לא הובילה לגילוי נכסים חדשים".
