עורך דין מיקי קול (אוהד שחר) עומד להיכנס לכלא. הוא מתעורר בבוקר, לובש חליפה, אורז תיק, משקר בטלפון לאימו הדמנטית שהוא נוסע לחו"ל, ויוצא מהבית. בדרכו לבית הכלא הוא מקבל ידיעה מרעישה: במנהלת התרופות בשוויץ פסלו זה עתה שימוש בתרופת האנלקוזין, שעמדה במרכז משפט, בעקבותיו איבד את רישיון עריכת הדין שלו, את אשתו ואת מרשו, ד"ר גבי שפר, שהתאבד.
ספרנית בבית המשפט מבשרת לו על כך בטלפון, והוא לא יודע את נפשו. את השעה האחרונה שנותרה לו כאדם חופשי, בטרם יהפוך לאסיר, הוא מעביר בשורה של שיחות טלפון ונסיונות נואשים לגרום לצדק לצאת סוף סוף לאור, ולנפץ את ההחלטה שהתקבלה במשפט שחיסל לו את הקריירה.
זוהי תמצית עלילת הסרט "שעתו האחרונה של מר קול": דרמת שחיתות על עורך דין חסר תקנה, שנלחם נגד עיוות דין ונגד הזמן שהולך ואוזל. הסרט שביים והפיק דורון ערן מבוסס על מונודרמה מאת המחזאי יהושע סובול, שזכתה ב-2007 בפרס הראשון בפסטיבל תאטרונטו, רצה בהצלחה שנים רבות ועכשיו הפכה לסרט שעולה היום לאקרנים (9 דצמבר).
"כתבתי את המונודרמה ב-2007", מספר המחזאי יהושע סובול, שגם כתב את התסריט. "התוודעתי לבעיה של האופיואידים, כלומר למשככי הכאבים שהפכו למגפה בארה"ב ובארצות אחרות. אין לי מושג מה המספרים כיום, אבל בזמנו מתו בארה"ב 45 אלף בני אדם בשנה מהתמכרות למשככי הכאבים, שמכילים חומרים אופיאטים, מלשון אופיום. בין שאר החברות שייצרו את משככי הכאבים, היתה חברה בבעלות משפחת סאקלר היהודית. הבעיה היתה שרופאים נתנו מרשמים של החומרים האלה – אוקסיקונטין לדוגמה – וזה הוכרז בארה"ב כמגפה עוד בזמנו של טראמפ. נוצרה תופעה שהתאגידים הגדולים לייצור תרופות פעלו מתוך מניעים של רווח. גם היום הם פועלים בעיקר מתוך מניעים של רווח קל, ולא היה שום פיקוח על העניין הזה של תרופות שיכולות להיות מזיקות. זה הסיפור מאחורי המחזה שהפך לסרט.
"מתוך זה עלה לי הרעיון לכתוב מחזה על רופא, ד"ר גבי שפר, שגילה שתרופה חדשה שיצאה לשוק, גורמת להרפיית שרירים וגורמת לחולים לאבד יכולות מוטוריות, לתסחיפים ולקרישי דם בריאות ובמוח. בעקבות הגילוי, כתב ד"ר שפר מאמר נגד אותה תרופה, חברת התרופות תבעה את הרופא למשפט על גרימת נזק לחברה, ועורך דין בשם מיקי קול מגן על הרופא, מפסיד את המשפט, והרופא נתבע לשלם פיצויים גדולים מאד לחברת התרופות, מה שגורם לו להתאבד, כי הוא לא יכול לעמוד בתשלום של מיליונים. בזמן המשפט, עורך דין קול מרגיש שהשופט ציפורין מוטה ופועל ממניעים פסולים. מאחר ועו"ד מיקי קול, כדמות, הוא איש חם מזג, הוא משליך על השופט את כל תיק ההגנה שהיה בידיו, פוצע אותו ומוציא לו עין. מיד דנים אותו לשנת מאסר על תקיפת שופט ובזיון בית המשפט".
המחזה מתחיל מזה שעורך דין קול עומד בשערי בית הסוהר כדי להיכנס לשנה לכלא, ממשיך סובול לגולל את עלילת הסיפור. אבל אומרים לו לחכות בחוץ, כי מישהו בתוך הכלא התאבד, ויש שם מהומה גדולה. בעודו מחכה בחוץ, הוא מקבל טלפון מנינה, ספרנית בית המשפט, שאומרת לו שהיא עקבה אחרי כל הפרשה ומבשרת לו שבלילה שעבר מינהלת התרופות של שוויץ פסלה את התרופה. זה הרגע המכונן שעו"ד קול מרגיש שיש בידו קלף חזק לתביעה למשפט חוזר. בינתיים, מי שיכולה להגיש את התביעה הזאת היא אלמנתו של הרופא שהתאבד. והוא נאלץ, בעומדו לפני שער הכלא, כשכל מה שיש לו ביד זה הנייד שלו, לבנות מערכת שלמה שתגיש את התביעה למשפט חוזר.
סובול: "המחזה הוא על כל אלה שהוא מתקשר אליהם; בין היתר למי שהייתה אסיסטנטית שלו במשרד עורכי הדין והיה לו איתה סיפור רומנטי, בעקבותיו עזבה את המשרד; ולאשתו, ממנה הוא פרוד. עורך דין קול מתגלה כאדם שהוא לא בדיוק התגלמות הנימוסים וההליכות עלי אדמות. יש בו הרבה פגמים, אבל דבר אחד יש בו, וזה פייטר שלא מוותר כשהוא מגלה עוול. הוא מצליח לארגן את כל המערכת הזאת ונגמר בזה שהוא מתקשר לשופט ציפורין ואומר לו: 'תגיד תודה שהשארתי לך את העין השנייה. אני אקבור אותך ואת המאהבת שלך ואת המשפחה של המאהבת שלך. אתה לא תהיה שופט יותר, ובפעם הבאה שנתראה, אתה תשב על כיסא הנאשמים'. בכך הוא גורם לשופט התקף לב ואז עו"ד קול, דקות לפני שהוא נכנס בפנים, מזעיק את מד"א, כדי שיבואו ויצילו את השופט. הוא ייתן את הדין על תקיפת השופט וישלם בשנת מאסר, אבל הוא גם הצליח לארגן את המשפט החוזר".
מעבר לקייס המשפטי הספציפי מסתתרת כאן אלגוריה חריפה, ממוקדת ומושחזת, כתב אישום רב-סעיפים נגד חברה שעברה תהליך השחתה עמוק ביותר.
"בוודאי. היו כאן מקרים של שופטים שהיו צריך לפסול את עצמם, ולא פסלו, כי הם היו בעלי עניין, או מקורבים. יש כאן אמירה שהכסף הגדול, הממון, מעביר על דעתם גם אנשים ישרים. קל מאוד לסטות מדרך הישר כשמדובר במיליונים. מתברר במחזה-סרט שלשופט ציפורין יש מאהבת בשם אילנה פוסטרמן, שמחזיקה בכמות גדולה של מניות בחברת התרופות. גברת פוסטרמן היא גם גיסתו של זה שקובע את הרכבי השופטים. ברגע שהמאמר של ד"ר שפר התפרסם, הם תבעו אותו כדי שלא יהיה לו סיכוי להרוג את פרת המזומנים שלהם. כלומר, השופט היה בעל עניין באבו אבוה. השחתה, שבין השאר, באה מהממון. מה שהיו קוראים בזמנו בהפגנות: 'הון-שלטון-עולם תחתון'".
הסרט הוא משל על השתלטות תאגידי העל על חיינו? על ניצחון הקפיטליזם?
"נכון מאוד. אני קורא לזה קפיטליזם כאוטי, שיוצר כאוס חברתי. כי ברגע שהממון הופך לכוח עליון בחברה, הוא משחית את מערכת המשפט, משחית את המחוקקים, משחית את כל המערכת, שהופכת למוטית הון וממון, ורדיפת הבצע הופכת לערך המניע העליון בחברה".
זה מה שקורה היום בישראל?
"יש סכנה גדולה מאוד שזה יקרה. אני גם לא בדיוק סוציולוג. אני בסך הכול מחזאי שכותב ממה שהוא מרגיש וחש. התחושה שלי היתה שההון הגדול משחק תפקיד. לדוגמה, תיק וואלה-בזק במשפט של בנימין נתניהו. מתברר שלתקשורת היו אינטרסים של מיליארדים, והשלטון היה יכול – כן או לא – לשרת את האינטרסים האלה. ברגע שאין כאן מערכת שמונעת את זה לחלוטין, ורואה בעצם הבחישה הזאת של השלטון בתקשורת, כשהתקשורת חוברת לשלטון, ומשחק כאן כסף גדול מאוד, ברור שזאת השחתה של מערכות. וזה כנראה היה אצלנו, והדברים האלה עומדים היום למשפט.
"מה שקרה בעקבות הקפיטליזם הפראי והאנרכי ששולט היום, זה שנוצרו הרים של כסף, הרים של ממון, בידי תאגידים ובידי אנשים פרטיים. מעבר לכמות מסוימת, הממון הזה הופך לכוח כמו של צונאמי בים, או כמו התפרצות של הר געש. אתה לא יכול לעמוד מול זה. ולכן השאלה הגדולה היא איך מתנהלים עם הררי הממון האלה שנוצרו, והיום כבר לא משרתים את האנושות, אלא חלק מהפגיעה בה".
בסוף הסרט מתקשר עורך דין קול לשופט, ומצטט בפניו דברים שהשופט עצמו אמר בעבר: "המשפט אינו נועד רק לעשות סדר בחברה. בניגוד להנס קלזן, המשפט העברי נועד, בראש ובראשונה, לעשות צדק". מי זה הנס קלזן?
"הנס קלזן היה משפטן יהודי ממוצא צ'כי שטען בשנות ה-30 של המאה ה-20, שתפקידם של החוקים והמשפט הוא להשליט סדר בחברה ולא צדק. כלומר, התביעה מהמשפט שיעשה צדק היא מעל ומעבר ליכולתו של המשפט".
דבריו של השופט הם גם בניגוד לדבריו של ח"כ דודי אמסלם, שהצהיר לא מזמן: "כדי לשלוט נמחק את המילה צדק. נדרוס את בג"צ. נביא להם חוקים על הראש, שהם לא יתאוששו 20 שנה".
"דודי אמסלם צריך כנראה לקרוא קצת את התנ"ך, שם כתוב: 'צדק צדק תרדוף', ולא סדר סדר תרדוף, או אי סדר אי סדר תרדוף. המשפט העברי הקלאסי מבוסס על מושג הצדק. ולכן יש בית דין גבוה לצדק (בג"צ), ולא בית דין גבוה לסדר".
מתברר שהמשפט העברי כבר לא רודף אחרי הצדק.
"אז אפשר לתקן שידאג לצדק. כשלמדתי בזמנו פילוסופיה בצרפת, אחד הנושאים היה מושג הצדק. המרצה שלנו דרש מאיתנו לקרוא את הנס קלזן, ודנו בנושא: האם המשפט אמור לחולל צדק או רק סדר. והמרצה אמר: תראו, השופט מוגבל לדון על פי החוקים. עכשיו, מה זה החוקים? החוקים באים להשליט סדר בחברה. אז המרצה שאל אותנו: אז מה תפקיד השופט? אפשר להחליף אותו ברובוט שיחליט על מה נעשתה העבירה ויפסוק. התשובה של המרצה לפילוסופיה הייתה: השופט הוא בדיוק זה שמתווך בין הסדר והצדק. ולכן שמים שם בן-אדם שתפקידו לחוש האם יש צדק במה שהחוק אומר שצריך לעשות. והשופט צריך, איכשהו, לתווך במתח בין החוק, שבא לעשות סדר, לבין חוש הצדק האנושי. זה תפקידו האמיתי של השופט".
עו"ד מיקי קול הוא בעצם סוג של דון קישוט שנלחם בתחנות הרוח של הצדק.
"אבל בסוף הוא כן מצליח בגלל העקשנות שלו. אפילו האלימות שהוא הפעיל, שהיתה בלתי מוצדקת, גרמה לאותה ספרנית בספריית בית המשפט לשים לב למשפט, והיא זאת שמדווחת לו, והנה זה גורם לאפשרות לחדש את המשפט. יש כאן גם אמירה בזכות חובת המחאה. כשאתה מרגיש שנעשה אי צדק משווע, אתה צריך למחות. והמחאה אמורה לחולל רעש כזה, שאי אפשר יהיה להתעלם יותר מהנושא, וחייבים לדון בנושא.
"מה שמיקי קול עשה כשהוא זרק את התיק על השופט, היה אקט של מחאה, והוא משלם על זה את המחיר, אבל זה כבר עניין אחר. בעניין התקיפה, הוא לא יוצא זכאי. אבל בעזרת המחאה שלו, כל העסק מתעורר מחדש והנושא לא הושתק. בניגוד לנתניהו, אני לא תוקף את כל מערכת המשפט, אלא אומר שצריך להיזהר משופטים מוטים. ברגע שהשופט מוטה, מערכת המשפט פסולה. על זה נאמר: 'לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים'".
על רקע רמיסת החוק, התפקוד הלקוי ואוזלת ידה של המשטרה באכיפת החוק במדינה בכלל, ובחברה הערבית בפרט, נדמה שהכול כאן קשור בהכול.
"הכול קשור. אין שום ספק. כשבני אדם מאבדים את האמון ותחושת הכבוד שצריך להקדיש לכוחות הסדר והצדק – שאמורים בסופו של דבר להגן עליהם – אז יש השתוללות ומתחוללת אנרכיה. מה שקורה היום בחברה הערבית זאת אנרכיה, והיא זולגת גם לחברה היהודית. ראינו לאחרונה מה קרה עם רצח הקבלן אלדד פרי. פתאום אנשים לוקחים את החוק – כלומר את אי החוק – לידיים, הולכים ויורים. ברגע שראש הממשלה וחברי כנסת אומרים שמערכת המשפט פסולה והמשטרה פסולה, אז בוודאי שהאזרח הקטן אומר לעצמו: אם זה ככה, אז אין דין ואין דיין, ואיש הישר בעיניו יעשה. וגמרנו".
היום אתה אזרח מודאג?
"המצג שאני מציג ב'שעתו האחרונה של מר קול' הוא מצג קודר, וזוהי בהחלט קריאת אזהרה. קריאת אזעקה. קריאת השכמה. להעיר את השבויים. הכוונה היא שכל אזרח כמו אותו מיקי קול, אם הוא נקלע, או נתקל, בעוול משווע, חובתו לעורר את כל המערכות לפעולה או לתיקון. על זה המחזה והסרט".
