בחודש אוגוסט 2025, הואשם ח' בכך שביצע מעשה מגונה בפומבי מול קטינה בתחנת אוטובוס בהוד השרון.
לפי כתב האישום, נערה בת 14 וחצי עברה בסמוך לתחנת האוטובוס ברחוב ז'בוטינסקי פינת הציונות בהוד השרון, והבחינה, כך נטען, בנאשם שעומד בצד התחנה ומכנסיו מופשלים. על פי האישום, הנאשם הוריד גם את תחתוניו והחל לאונן בפני הקטינה, ועוברת אורח נוספת הבחינה אף היא לכאורה במעשיו.
התביעה טענה כי גרסאותיהן של שתי העדות, הקטינה ועוברת האורח, היו עקביות, אמינות ומשכנעות, ויש בהן די כדי לבסס הרשעה.
מטעם המדינה הוגשו הודעותיו המוקלטות של הנאשם, ונשמעו עדויותיהן של הקטינה המתלוננת ושל עוברת האורח ע', שראתה את האירוע ואף צילמה סרטון במקום. בנוסף, הוגשו ראיות נוספות, בהן הודעת אמה של הקטינה, שיחות מוקד 100 ותיעוד מהשטח.
הנאשם, שיוצג על ידי עו"ד אסף כרמונה, טען מנגד כי רק עצר בצד הדרך כדי להטיל את מימיו, לאחר שחש דחיפות כששב מעבודתו, וכי לא הבחין באיש סביבו.
לדבריו הוא עצר את הרכב, הלך אל מאחורי תחנת האוטובוס, ושב לרכב מיד מיד כשסיים.
הנאשם טען בעדותו כי לא הבחין בעוברים ושבים.
עו"ד כרמונה הגיש מסמך רפואי וטען כי בשל הנמכה קוגניטיבית עקב תאונה קשה שעבר הנאשם, הוא פעל באופן שאינו מודע מבלי לחשוב על המשמעות של מעשיו ולא היתה לו מחשבה פלילית. לטענת ההגנה, סרטון מצלמת גוף של השוטר שעיכב אותו, מחזק דווקא את גרסתו. כמו כן הסנגור הפנה לפערים בתיאורי שתי העדות.
התביעה עמדה עיקשת על טענתה כי הנאשם לא הטיל מימיו, אלא ביצע מעשה מגונה בפומבי.
שופט בית משפט השלום בכפר סבא, גיל גבאי, קבע בהכרעת הדין כי המדינה לא הצליחה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר.
"לאחר ששמעתי בקשב רב את עדויות העדים, עיינתי במוצגים ובסיכומי הצדדים, מצאתי כי המאשימה לא עמדה בנטל הנדרש במשפט פלילי", כתב השופט. לדבריו, הוא התרשם שהעדויות שהקטינה ועוברת האורח מסרו, נמסרו בכנות וללא מניע זר: "אינני מטיל ספק בכנות כוונותיהן של עדות התביעה… כל אחת מהן פנתה ביוזמתה וסיפרה את אשר חוותה", אך הדגיש כי "מהימנות לחוד ויכולת לקבוע ממצא עובדתי מעבר לספק סביר לחוד".
עוד ציין השופט כי גרסת הנאשם, לפיה עצר בצד הדרך רק כדי להטיל את מימיו, מעוררת ספק ממשי באשמתו. "הטענה שהנאשם ירד מרכבו כדי לבצע מעשה אוננות אינה עולה בקנה אחד עם ניסיון החיים והשכל הישר", כתב.
השופט הוסיף כי ייתכן שהעדות ראו את הנאשם "מנער את איבר מינו וסברו בטעות כי מדובר באוננות", ולכן לא ניתן לשלול אפשרות זו ברמה הנדרשת להרשעה פלילית.
השופט הבהיר כי על אף שהיה מקום להגשת כתב אישום, בסיום שמיעת הראיות, האשמה לא הוכחה מעבר לספק סביר ולפיכך כעמדת ההגנה הנאשם זוכה מהמיוחס לו.
