הפחד של אזרחים בחברה הערבית להעיד נגד עבריינים גורם לקריסת תיקי פשע חמורים, גם כאשר מגיעים לפיענוחים לכאורה. במשטרה ובפרקליטות מחוז צפון "שוברים את הראש" בחיפוש אחר פתרונות, אבל בכל הקשור לארגון הפשע של סמיר בכרי מנצרת הם נוחלים מפלות פעם אחר פעם. כך היה כאשר גייסו את שב"כ כדי להפליל את בכרי בניסיון חיסול של מתמודד לראשות העירייה, וכך כאשר התביעה ניסתה מהלך משפטי חריג במטרה להרשיע חבר באותו ארגון פשיעה, שנתפס על ידי אזרחים זמן קצר אחרי שירה לעבר בית בלב שכונת המגורים כארם אל סאחב בנצרת.
ארבעה תושבי השכונה שהיו עדים לירי מיהרו להשתתף במרדף אחרי היורה, חלקם תפסו אותו לאחר שביצע תאונה במהלך מנוסתו עם האופנוע, היכו אותו נמרצות, ואפילו מסרו עדויות מפורטות במשטרה. אלא שאחרי הגשת כתב האישום נגדו, ורגע לפני מועד העדות שלהם בבית המשפט, הם תפסו רגליים קרות ועזבו את הארץ, מותירים מאחור משפחות עם ילדים, מקומות עבודה ועסקים.
הנאשם לו יוחס הירי לעבר בית משפחת זועבי בשכונה הוא איהאב אספניולי (25), שמוגדר על ידי המשטרה כחבר בארגון פשיעה בכרי. כתב האישום תיאר את שקרה ב-15 נובמבר 2023.
בשעת ערב מוקדמת, סמוך ל-19:30, הגיע אספניולי רכוב על אופנוע סמוך לבית משפחת זועבי, הוציא אקדח גלוק מכיס המעיל, הכניס מחסנית כפולה, דרך את הכלי וירה לעבר הבית בן שלוש הקומות לפחות 25 כדורים.
ליד היורה חלף נער שרכב על אופניים ונצמד לקיר מוכה חרדה, ואילו בזמן ביצוע הירי היו בבית גבר ואשה. קליע אחד חדר למטבח שבקומה השנייה, סמוך לדיירים. עוד מספר פגיעות ירי התגלו בקירות הקומה הראשונה והשנייה, ובמרפסת.
לפי כתב האישום, והסרטון המצורף, לאחר הירי אספניולי עזב את המקום על האופנוע במעלה הרחוב, אבל בינתיים, כמה מדיירי השכונה אשר שמעו את היריות יצאו מבתיהם. בינתיים, רוכב האופנוע שפנה ימינה בסוף הרחוב התנגש לרוע מזלו בטרקטור שחנה בצד הכביש. כך, כמה שכנים השיגו אותו. אחד תפס את האקדח. אחרים, תפסו את אספניולי והיכו אותו, עד שכוחות משטרה הגיעו וחילצו אותו, תוך ביצוע מעצרו.
אחרי 12 ימים בלבד כבר הוגש כתב האישום, אבל הנאשם באמצעות עורכי הדין דורון נוי, יהלי שפרלינג ושושנה גולדשטיין, ממשרד נוי סננס שפרלינג וחצרוני, כפר במיוחס לו.
מיד עם פתיחת המשפט הפרקליטות בקשה להורות על זימונם בהקדם של כמה עדי תביעה מרכזיים, שראו לכאורה את הנאשם בורח מזירת הירי והתעמתו איתו, כולל מי שלקח ממנו את האקדח ומסר למשטרה.
ימי העדויות שלהם נקבעו ל-19 מאי אשתקד, אבל העדים לא התייצבו ביום שנקבע. כאשר המשטרה ערכה בירור התברר להם כי ימים ספורים לפני היום שנקבע ארבעה מהם יצאו מהארץ יחד באופן מאורגן, דרך מעבר טאבה לשארם א-שייח.
העדים (למעט אחד) לא חזרו לארץ עד היום, ומן הסתם לא התייצבו גם למועדים הבאים שנקבעו.
סעיף 10א'(ב)
לאחר שבפרקליטות נואשו מאפשרות חזרתם של עדי התביעה המרכזיים הם ביקשו מבית המשפט לקבל את הודעות העדים המרכזיים, כפי שנגבו מהם במשטרה מיד לאחר האירוע – בהתאם לכלל המופעל באופן חריג לפי סעיף 10א' (ב) לפקודת הראיות.
בית משפט אינו ממהר לאשר כראיה עדות שניתנה במשטרה מבלי שהעדים יופיעו בבית משפט, שכן מדובר בקבלת עדויות במקרה כזה ללא ביצוע חקירה נגדית.
סעיף 10א' (ב) קובע שניתן לקבל את העדויות בדרך זו רק "אם לא ניתן" להביאם למתן עדות בבית משפט, "מכיוון שמניע פסול מניא אותם מכך". לצורך זה, יש להוכיח כי הופעל נגד העדים "אמצעי פסול", כלומר איום שגרם להם להימנע מעדות, אם בדרך של בריחה ואם בדרך של שתיקה או שינוי גרסה. בהקשר זה טענה הפרקליטות, כי אמצעי פסול הניס את העדים מהארץ, והטענה נסמכה על "נסיבות העניין" ועל מידע מודיעיני.
בהקשר של נסיבות העניין נטען כי מדובר בבריחה מאורגנת, כמה עדים מרכזיים שעזבו יחדיו את הארץ דרך מעבר טאבה, כולם קרובי משפחה, משפחותיהם נשארו בארץ וביום אחד (13 מאי) החליטו לעזוב בסמוך למועד ההוכחות שנקבע.
בהקשר המודיעיני טענה הפרקליטות בבית המשפט, כי לפי המידע שנאסף העדים קיבלו איומים מפורשים שלא להעיד נגד הנאשם, ולא לשוב ארצה. להגנה נמסרה פראפרזה של המידע המודיעיני, ואז התברר כי היא מתייחסת לשלושה עדים, ע', י' ו-מ' עליהם נכתב: "יצאו מהארץ בכפייה ותחת איום שלא יעידו ויופיעו בדיונים של איהב ספניולי מאז שירה עליהם ונתפס אצלם עם נשק. התבקשו לצאת מהארץ ולא לחזור עד שייפול התיק או ייחלש משמעותית לטובתו של איהב. נמצאים בשארם א-שייח".
הפרקליטות טענה כי לנוכח הפשיעה הגואה, אין מנוס משימוש בסעיף האמור – "מאחר שמדובר בתופעה נרחבת של עדים מרכזיים בתיקים פליליים החוששים מלהעיד, וכדי שלא להיכנע לתופעה זו". הפרקליטות קיוותה שבית המשפט יאשר את הבקשה, מה שיפתח פתח לשימוש נרחב יותר באמצעי הזה של קבלת הודעות עדים במשטרה כראיה, גם ללא התייצבותם.
חקירתו הנגדית של קצין המודיעין
לצורך קבלת החלטה בנושא נציג פרקליטות עו"ד באסל סעדי העיד בבית המשפט קצין מודיעין של ימ"ר צפון, שהעיד אודות המידע המודיעיני המדובר על הפחדים של העדים. ואולם, בחקירתו הנגדית על ידי עורכי הדין נוי שפרלינג וגולדשטיין הם הצליחו לקעקע את המידע, וחשפו כי במידע המודיעיני שהוצג לבית המשפט יש בלבול רב בנוגע לזיהוי העדים שברחו מהארץ, לכאורה.
לפי ההגנה בבית המשפט, הפרפרזה המודיעינית מתייחסת לשלושה שמות, מתוכם רק שניים רשומים כעדי תביעה בתיק, זאת בניגוד לטענת הפרקליטות כי ארבעה עדים ברחו מהארץ יחד, במאורגן.
שני עדי תביעה מתוך הארבעה כלל לא הוזכרו בידיעה מודיעינית.
מבין השמות שהוזכרו בפראפרזה, אחד השמות אינו עד תביעה כלל.
בנוסף, אחד משני עדי התביעה שמוסכם כי עזבו את הארץ, חזר בתקופת הרמדאן אשתקד, העיד בבית משפט ושלל את טענת התביעה כי אוים שלא להעיד. עוד טען העד, כי הוא יצא מהארץ עם האחרים "לצרכי עבודה", והם המשיכו למקומות אחרים.
"במהלך חקירתו של קצין המודיעין התעוררה שאלה שנגעה לזיהוי האנשים המוזכרים בידיעה המודיעינית", התייחס למערבולת השופט מורן מרגלית. "שמותיהם של העדים, כפי שהם נזכרים בכתב האישום, אינם תואמים במדויק את השמות הנזכרים בידיעה המודיעינית, אף שקצין המודיעין טען כי בוצעו ההצלבות".
הפחד הסוביקטיבי של עדים
מסקנתו של השופט מרגלית היתה חותכת: בקשת התביעה להגיש הודעות עדים במשטרה ללא התייצבותם – נדחית. "על התביעה מוטל הנטל להוכיח קיומו של 'אמצעי פסול' אשר שימש למנוע עדות", הבהיר השופט. התביעה ניסתה לעשות זאת באמצעות מידע מודיעיני. ואולם, "כל הנסיבות מעלות קושי ביחס למשקל שניתן לתת לידיעה המודיעינית".
השופט מרגלית הסביר בהקשר הכללי, כי נדרשות ראיות ישירות או עקיפות הנוגעות לחששו של העד, פגיעה גופנית, עדות כי הוא מאוים, עדות בדבר מצב נפשי, התנהגות המעידה על פחד וחרדה, או אמירה של העד עצמו בפני גורמים כלשהם. "במקרנו, אין ראיות כאלה", קבע השופט, וציין, "יכול עד למלט עצמו ממתן עדות משיקוליו הוא…
"אף אם אניח כי יש ממש בטענה שנסיבות עזיבת העדים את הארץ יש בהן להצביע כי נקטו בצעד מתוך פחד – אין די ב'פחד סובייקטיבי' אשר לא ניתן לייחס אותו לגורם חיצוני קונקרטי", הבהיר השופט.
"אף אם אניח כי מדובר ב'פחד פנימי', אין בנסיבות אלה כדי להרים את נטל ההוכחה הנדרש ביחס להפעלת אמצעי פסול כנגד העד".
בהמשך לבקיעים שחשפה ההגנה, הבהיר השופט: "לאור סוגיית ההבדלים בשמות העדים ואופן זיהויים… משקל המידע המודיעיני אינו רב… על סמך פרפרזה כללית ביותר שאינה ברורה די הצורך ולוקה בקשיים… והן לאור העובדה כי חרף האמור במידע אחד מעדי התביעה לבסוף התייצב למסור את עדותו והכחיש כי אוים".
לסיום השופט שב וקבע כי על פי המצב החוקי כיום לא ניתן לקבל כראיות הודעות של עדי תביעה במשטרה, רק על סמך עזיבתם את הארץ, גם אם בנסיבות אשר יכולות להתפרש כפחד – כאשר אין ראיה ממשית להפעלת אמצעי פסול.
אז מי ירה על הבית?
לאחר שנדחתה הבקשה להסתמך על עדים אשר לא העידו בבית משפט, היתה לפרקליטות האפשרות לפנות לבית משפט העליון, אבל הם לא בחרו לעשות כן, "הפסידו בכבוד" והגיעו להסדר טיעון עם ההגנה על תיקון כתב האישום – להרשיע את הנאשם במעט שכן אפשר להוכיח.
מכתב האישום המתוקן עולה כי התביעה נאלצה למחוק את כל אירוע הירי על הבית בשכונת המגורים, העבירה המרכזית שיוחסה לאספניולי.
בסופו של דבר הוא הורשע רק בנשיאת האקדח (שנתפס לאחר האירוע כאשר ביצע תאונה) ובנהיגה בזמן פסילה.
הסנגורים נוי, שפרלינג וגולדשטיין הגיעו להסדר עם התביעה, לפיו על הנאשם יוטלו 28 חודשי מאסר בלבד, כולל ארבעה חודשי מאסר על תנאי שיופעלו מתיק אחר (בחופף), ולאחר שינוכו ימי מעצרו מנובמבר 2023 נותרו לנאשם עוד פחות מעשרה חודשים בכלא.
