כשנה וחצי לאחר שנחקר בתיק אלימות כלפי בת זוגתו ובעקבות ערעור שהוגש על מנת לאפשר לו לקבל את נשקו בחזרה, יחידת התביעות המחוזית ניאותה לשנות את עילת סגירת התיק מ"היעדר ראיות" ל"היעדר אשמה".
מדובר בצעיר, תושב המרכז, סביב אמצע שנות ה-30 לחייו, נעדר הרשעות קודמות ובעל עסק. בשירותו הצבאי שירת בחיל התותחנים ועם תחילת המלחמה, התנדב במשך שמונה חודשים למילואים. ב-7 באוקטובר הוא לקח חלק בחיפוש אחר נעדרי מסיבת הנובה.
לפני מספר חודשים, החליט להגיש מועמדות לשרת בשירות הביטחון הכללי ונמצא בהליכי מיון. אלא שמה שמנע ממנו להגשים את שאיפותיו – הוא תיק פלילי שבו הסתבך לפני כשנה וחצי.
ב-22 בספטמבר אשתקד, נחקר האיש בחשד לתקיפת בת זוג, בכך שדחף אותה במסגרת ויכוח ביניהם. זה קרה במהלך דין ודברים ביניהם, סביב נסיעה ברכב בשבת. לדבריו, אשתו התחילה בנסיעה, בעוד שהוא נעמד בדרכה בניסיון לחסום אותה וזו המשיכה ולטענתו, פגעה ברגלו.
היא הזעיקה את השוטרים למקום וטענה באוזניהם שהיא הרגישה מאויימת. הוא נלקח לתחנת המשטרה ובחקירתו הכחיש את המיוחס לו.
בסיום החקירה, שוחרר ולא נחקר שוב. כמו כן, לא בוצע עימות ביניהם. בנוסף לכך, המתלוננת בעצמה ביקשה לבטל את התלונה – אך תיק החקירה הועבר כבר לטיפול התביעה המשטרתית.
בעקבות חקירתו, הוצא על ידי בית המשפט צו שאוסר עליו לשאת נשק, שאותו החזיק ברישיון. אולם, בית משפט השלום בפ"ת הורה על ביטולו של הצו במסגרת הליך למניעת הטרדה מאיימת. יחד עם זאת, נשקו האישי לא הוחזר לו, נוכח סירובה של המשטרה בהליך הפלילי.
בתוך כך, חרף טענותיו וגרסתו, הוא מצידו החליט שלא להגיש תלונה נגד בת הזוג. בעקבות הסתבכותו בהליך הפלילי, בוטל זימונו למילואים ונעצר תהליך המיון לשב"כ, כשבמקביל בני הזוג החליטו לעשות שלום בית ופנו לטיפול זוגי.
בעקבות השתלשלות עניינים זו, הוגשה ליחידת התביעות במשטרת נתניה בקשה לסגירת התיק, בעילה של חוסר אשמה ולא מחוסר ראיות. זאת, על מנת שלא לפגוע בעתידו. אולם, בקשה זו נדחתה על ידי המשטרה.
כשבועיים לאחר המקרה, הוחלט שלא להגיש כתב אישום ולימים נסגר התיק בעילה של חוסר בראיות, מה שהותיר כתם בגליונו של הצעיר.
בינואר 2025, הגיש עו"ד אייל בן שושן, בשמו של הצעיר, בקשה לתביעה המשטרתית של תחנת נתניה. בין היתר טען הסנגור, כי מתיק החקירה עולה בבירור וזאת מבחינה ראייתית, כי המבקש לא הרים יד ולא תקף את המתלוננת וכל סיבת הריב הינו רצונה של המתלוננת לשים עצמה בראש מעיניו של המבקש וזאת גם מלפני עניין אורח החיים הדתי.
עוד טען, כי המתלוננת לא ציפתה שהדבר יפגע במבקש בצורה שכזו וכי יילקח ממנו הנשק. כל שהיה ברצונה הוא להעמיד את המבקש במקום ושישים אותה בראש מעיניו לפני דבקותו בתורה.
כמו כן, שב והצביע הסניגור על פעולות חקירה שלא בוצעו על ידי היחידה החוקרת, כמו למשל עריכת עימות בין השניים.
על רקע טיעונים אלו ואחרים, כתב עוה"ד בן שושן בבקשתו: "כל תוצאה אחרת, למעט שינוי עילת סגירת התיק, לסגירה בעילה של "היעדר אשמה" – תהווה פגיעה משמעותית במבקש וכן הסבת נזק בלתי הפיך למבקש, העולה בכדי – עיוות דין ממשי".
לדברי הסניגור, "מרשו והמתלוננת חוו אירוע טראומתי לשניהם וחד פעמי לזוגיות ארוכת השנים שלהם".
חרף טיעונים אלו, הבקשה נדחתה. לאור כך, הגיש עוה"ד בן שושן, ב-14 באפריל השנה, ערר לעו”ד יוסי קעטבי, ראש שלוחת תביעות במחוז מרכז של המשטרה.
בערר טען הסנגור, כי בדחיית הבקשה לא ניתנה הדעת לטענותיו של הסניגור וכי המעשים והחשדות המיוחסים לעורר אינם עומדים ברף הראייתי לסגירת תיק בעילה של חוסר בראיות. בשורה התחתונה, לאחר שהעלה שוב את טיעוניו, ביקש עוה"ד לשנות את עילת הסגירה להיעדר אשמה.
לפני ימים אחדים, הוחלט בלשכת התביעות המחוזית לקבל את הערר ולשנות את עילת סגירת התיק.
