בשנים האחרונות אנו עדים למגמה של בתי המשפט בערעורים על שומות מס כמו גם בתיקים פליליים, לקבל את טענות התביעה בדבר פיקטיביות של חשבוניות מס במקרים רבים בהם הוצאה שומה או הוגש כתב אישום על עבירה מסוג זה.
בתי המשפט בוחרים לאמץ את נרטיב המפקחים והחוקרים של מע"מ תוך התעלמות מהיסוד הנפשי הנדרש מהנישום או הנאשם – מודעות במישור האזרחי וכוונה לרמות במישור הפלילי.
ניתן להתרשם כי הנטייה הזו העלתה את הבטחון העצמי של מע"מ וכיום מוציאים שם שומות בדבר פיקטיביות של דיווחים גם במקרים גבוליים, שבעבר לא היו נחשבים ככאלו.
אחד המקרים המעניינים נוגע להעסקת עובדים זרים, כפי שהוא מתואר בשומות מע"מ בהן נתקל הכותב בפרקטיקה היומיומית שלו בתיקים שונים.
עובדים זרים, בעיקר סינים, ניתן להעסיק רק על ידי תאגידי כוח אדם. כמו כן, רק חברות עם רישיון קבלן מורשה (להלן, חברות הביניים) רשאיות לשכור מחברת כוח אדם עובדים זרים לביצוע עבודות באתרים השונים, עבור החברה הגדולה שמזמינה את העבודה, בדרך כלל חברות הבנייה הגדולות.
העובדים הסינים מאורגנים בקבוצות עבודה הומוגניות ובראשם עומד ראש צוות. חברות כוח האדם מחויבות להוציא לעובדים הסינים תלושי שכר אשר כוללים 211 שעות עבודה לכל הפחות, אבל קבוצות העובדים הסינים המאורגנות דורשות שכר שהוא גבוה מהשכר המוצהר בתלוש השכר. על פי הנטען ברשות המסים, כדי לכסות על הפרשי הסכומים המשולמים על ידי חברות הביניים לקבוצות העובדים הסינים (במזומן), הן מכסות את עצמן בחשבוניות פיקטיביות של חברות קש.
על זה, חברות הביניים נענשות על ידי רשות המיסים, אבל מנגד הרשות מאשרת לחברות כח האדם את החשבוניות שהן מוציאות לחברות הביניים. רשות המיסים טוענת כי חלק מהחשבוניות שמוציאה חברת הביניים למזמינת העבודה הן פיקטיביות משום שחברת הביניים לא היתה מעורבת בביצוע העבודה בפועל. בהתאם לכך רשות המסים מוציאה שומות עסקאות של כפל מס – לחברות הביניים ולמזמינת העבודה.
המודל הזה מגלם סתירה אינהרנטית, הואיל והוא מחייב את המדינה להכשיר את החשבוניות שמוציאה חברת הביניים למזמינת העבודה, שהרי רשות המיסים אינה חולקת כי העובדים הזרים סופקו על ידי חברת כח האדם. משמעות הדברים הינה, שחברת הביניים רכשה את עבודת העובדים הסינים ומכרה אותה לחברת הבנייה שהזמינה את העבודה.
הטענה כי חברת הביניים השלימה כספים במזומן לסינים ב"שחור" וכסתה את עצמה בחשבוניות פיקטיביות של חברות קש, לחלוטין לא רלוונטית ביחס לחשבוניות שהיא הוציאה למזמינת העבודה. כי העבודה של הסינים היא קניינה של חברת הביניים, היא שלמה עליה ורכשה אותה על בסיס הרישיון הקבלני שלה, ומכרה אותה למזמינת העבודה.
גם אם העמלה של חברת הביניים היא קטנה (אחוזים בודדים) וגם אם אורגני החברה לא עבדו בשטח עם טוריה כובע טמבל וסרבל כחול, אין בכך דבר וחצי דבר, אין שום דרישה בחוק כי אורגני חברת הביניים יעבדו באתר הבנייה בחום ובגשם כדי להכשיר את ההתקשרות ואת החשבוניות שהוציאו לחברה המזמינה.
הערך המוסף של חברת הביניים מתבטא בעצם העובדה שיש לה רישיון קבלני, בהיותה גורם המשכלל את קיומה של העסקה הכלכלית אבל גם חשוף לאחריות על העובדים, ולכך שהכספים המתקבלים ממזמינת העבודה משולמים דרכה לחברת הכוח אדם.
מיליוני עסקאות במשק וחברות רבות מתפקדות מדי יום ביומו כגורמי ביניים הגוזרים אחוזי רווח מפעילות שמבוצעת בפועל על ידי אחרים – עובדים, חברות כח אדם, קבלני משנה ועוד. בין זה לבין התנהלות פיקטיבית אין דבר וחצי דבר.
גם אם מקבלים את הטענה, כי החשבוניות שקיבלה חברת הביניים מחברות הקש הן פיקטיביות, הרי שאין לזה שום קשר לכשרות החשבוניות שהוציאה חברת הביניים למזמינת העבודה. אחזור על זה: חברת הביניים שכרה עובדים מחברת כוח אדם, העובדים ביצעו עבודה באתר הבנייה וחברת הביניים חייבה את מזמינת העבודה בגין עבודת אותם העובדים.
בנסיבות שכאלה אין הצדקה לפסילת החשבוניות של חברת הביניים לחברה המזמינה, אילולא אותה רוח גבית שרשות המיסים זוכה לה בבתי המשפט היא היתה נזהרת יותר בקביעת פיקטיביות במקרים גבוליים דומים, שהביסוס הרעיוני שלהם רעוע.
עו"ד ורו"ח יואב ציוני מתמחה בייצוג מול רשויות המס ובתי המשפט, ומנוי באינדקס עורכי הדין של "פוסטה"
