איזה מן אדם הוא השר לביטחון פנים, גלעד ארדן? לי הוא נראה פורמליסט, שכלתני ומרוחק. אבל האמת, איני מכיר אותו כלל. אם כך, מה זה אומר על אדם, שאחרי למעלה מ-20 שנה ברמות הכי גבוהות של הפוליטיקה הישראלית, איני מכיר אותו כלל?
שנים של הליכה בין הטיפות ובין כינוסי מרכז הליכוד, באצטלה של הבטחה מטאורית בלתי ממומשת, הסתיימו השבוע במטח תקשורתי צונן וזועם עם המינוי ההזוי שהביא ללשכת המפקח הכללי של משטרת ישראל. גל הירש, האומלל, מתחיל לעבור עכשיו מה שלא עבר בכל ימי הפוסט טראומה שלו אחרי מלחמת לבנון השנייה.
האם תהליך הטיהור המואץ של תת אלוף במילואים גל הירש, אליו נחשפנו בשבועות האחרונים מבלי לשים לב כמעט, הוא חלק מתוכנית סודית של השר והקצין האיכותי, שנועדה לטהר את שמו של הירש כדי להכשיר את המינוי הפופוליסטי על ידי ארדן המתמהמה?
קשה עדיין לקבוע, אבל אם אכן מישהו דובב את השופט בדימוס אליהו וינוגרד וסובב את הרמטכ"לים דן חלוץ וגדי אייזנקוט, לשנות ב-180 מעלות את דיעותיהם השליליות האותנטיות על הירש משנת 2006, הרי יש כאן מעשה שעל הגבול הפלילי לכאורה. לידיעת המפכ"ל הנכנס: קוראים לזה שיבוש מהלכי מכרז, לכאורה כמובן.
בשילוב חד פעמי נדיר, מיד לאחר ההודעה של ארדן ביום שלישי בערב, כל הפרשנים המקצועיים אימצו את חוות הדעת המקוריות של וינוגרד והאלוף דורון אלמוג. מסתבר שזכרוננו אינו קצר, וכולם יצאו חוצץ נגד מינוי גל הירש אשר הוגדר בשלל כותרות קוטלות שנונות.
הקקופוניה המסורתית של "התשקורת הסמולנית" זכתה בהתאמה לתגובה הספונטנית המסורתית של האנשים "הפשוטים" מהימין, שלא מבינים מה רוצים מגיבור המלחמה שלהם: "השוטרים המושחתים בלחץ, כי הביאו מישהו שיעשה להם סדר".
דומה כי על הגל הפופוליסטי הזה בדיוק הימר ארדן מלכתחילה. לראש הממשלה תהיה סוף סוף משטרה מוחלשת, ואילו ההמונים ימחאו לו כפיים על שיקום גיבור מלחמת לבנון השנייה.
מי אתה, דן רונן?
עד כמה הציבור הרחב אינו מכיר לעומקה את הרשת החברתית (נטוורקינג) של השר גלעד ארדן יכול ללמד הסיפור הבא, שמתחיל באירועי הימים האחרונים ומסתיים בהמון סימני שאלה.
לצורך תמיכה במינוי של הירש בתקשורת נמצאו בקושי שניים או שלושה קצינים בכירים לשעבר, שדילגו מאולפן לאולפן מבלי שאף אחד יתהה על קנקנם. הבולט שבהם הוא ניצב בדימוס דן רונן, מפקד מחוז צפון של המשטרה במלחמת לבנון השנייה, ומי שבתקופתו ארגון הפשע של מיכאל מור הילך אימים על שוטרי תחנת נהריה (פרשת "השוטרים הנוקמים").
זמן קצר לאחר המלחמה ניצב רונן עזב את המשטרה במפתיע, כדי להתמנות למנכ"ל חברת האבטחה חא"ש של איש העסקים צביקה בן שבת מאשקלון. עד לבואו של רונן חא"ש היתה חברת שמירה קטנה יחסית שאף היתה מעורבת בהקשרים פליליים כאלה ואחרים. למשל, מתן שירותי אבטחה לראש ארגון הפשע העולה אז, שלום דומרני, לרבות התקנה וחיבור של מצלמות האבטחה בווילה שלו למוקד החברה; חקירה פלילית בחשד לאיומים, תקיפה ואף ירי, על עובדים שהעזו לעתור לבית משפט בדרישה לקבל זכויות סוציאליות בשכרם; השתלטות על נכס ציבורי במרכז אשקלון, שבו שוכנים עד היום משרדי החברה, בניגוד לחוות הדעת של היועץ המשפטי לעירייה אשר דרש לפנות את המבנה.
דן רונן עזב את המשטרה בשיאו, כדי לקדם את פעילותה של חא"ש ובעיקר כדי להלבין את תדמיתה, ועשה זאת בהצלחה גדולה. חברת חא"ש תחת ניהולו שינתה את פניה, מחברה פרובינציאלית מפוקפקת כאמור, לחברה ארצית מצליחה ויוקרתית. החברה אף החלה לארח את הכנסים השנתיים של חברות האבטחה, וזכתה להשתתפותם של ניצבים ובכירי אגפי האבטחה והמבצעים במשטרה. גם בעיתונות המקומית והארצית התמסרו למערך יחסי הציבור של החברה, למרות שממצאי התחקיר שפרסמתי בעיתון "הארץ" (2007) על החברה וקשריה המפוקפקים בעולם התחתון ובמשטרה היו מוכרים להם היטב.
בחסות חופש העיסוק, ושלטון החוק, הפכה חא"ש לחברת השמירה והאבטחה הגדולה בישראל, עד כדי כך שהיא מרשה לעצמה להתעלם כבר מאותם כנסים שנתיים גדולים של חברות האבטחה אשר היו עד לאחרונה מטה לחמה. כך למשל, היעדרותה הצורמת של החברה מ"כנס עולם האבטחה" שנערך בחודש מאי האחרון במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, ועסק בגבולות ההפרטה של שירותי המשטרה.
בהקשר זה נראה כי מעמדה החזק כל כך מאפשר לחברה להתעלם גם מהביקורת של מפקד אגף המבצעים במטה הארצי, ניצב אהרון אקסול, שיצא בכנס האחרון נגד התופעה החדשה: "חברת אבטחה פרטית שהקימה למעשה משטרה פרטית ברחובות ישראל".
ניצב אקסול התכוון ליחידות הסיירים של חא"ש. כמה עשרות מאבטחים לבושי מדים שחורים ומגפיים, רכובים על אופנועים אימתניים, חגורים באמצעי קשר, אקדחים, אלות תקיפה ואזיקים כמובן, מדלגים בין סניפי בנקים לסניפי דואר ממש כמו שוטרים, בנסיון למנוע את תופעת שודדי הפתקים.
חא"ש מספקת כיום שירותי חקירות ומשטרה פרטית מהסוג הזה לחברות הגדולות במשק, בינהן, בנק הפועלים על כל סניפיו, והחברה לישראל של עידן עופר מים המלח ועד בתי הזיקוק בחיפה. אפילו עמוס לוזון גייס את חא"ש לשמור על אתרי הבנייה הגדולים שלו במלאבס והסביבה, וכמאמצים של הבייבי המשפחתי – קבוצת הכדורגל מכבי פתח תקווה.
ככל שחא"ש צמחה התייתרה למעשה עבודתו השוטפת של ניצב דן רונן, והוא מונה לנשיא קבוצת בן שבת, אשר החל לשלב בעסקיו המשגשגים גם תיירות ונדל"ן. למשל, תוכנית לבנייה של מלון סוויטות על מצוק טבעי בחוף אשקלון, בניגוד לעמדת הגופים הירוקים ומחזיק תיק איכות הסביבה בעירייה, זוכה פרס "הגלובוס הירוק" לשנת 2011, יורם שפר. לצורך קידום האישורים להקמת הפרויקט גייסה חברת חא"ש את עו"ד אבינועם ארדן מאשקלון, אביו של השר להגנת הסביבה דאז, גלעד ארדן.
אבירי איכות הסביבה ויורם שפר מאשקלון, יחד עם העיתונות המקומית בעיר, ניסו בכוחותיהם הדלים להיאבק בפרויקט הסוויטות, לשווא.
בתפקידו המקביל אז, כשר להגנת העורף, משך ארדן את נשיא חא"ש דן רונן מהחברה אשר שתפה פעולה עם אביו ומינה אותו לתפקיד מנכ"ל משרדו.
האם בזכות ההיכרות המקצועית עם עו"ד אבינועם ארדן מונה דן רונן למנכ"ל המשרד להגנת העורף בקדנציה הקצרה של הבן גלעד ארדן במשרד, שנסגר אחרי שנה בלבד (2014) עקב היחסים הנרגנים עם שר הביטחון בוגי יעלון?
האם בזכות הקליקה האשקלונית מוזכר כעת שמו של רונן גם כמועמד מוביל לתפקיד מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים, עוד מינוי צפוי ומסקרן של השר ארדן?
ומה יהיה אז עם יחידת הסיירים של חברת חא"ש, שאנשיה פועלים ברחובות ישראל בניגוד לעמדתה המקצועית של המשטרה?
ועוד שאלה, אקטואלית. האם בגלל קשר האליטות האשקלוניות שנפרס כאן בקצרה, דן רונן, ניצב בדימוס ויזם פעיל, יוצא מגדרו כדי ללמד סנגוריה על המקצוענות של תא"ל גל הירש, ש"אותו אני מכיר היטב ממלחמת לבנון השנייה", ולהגן על "המינוי האמיץ של השר גלעד ארדן", מקורבו?
רונן, מתברר, מקדש את חופש העיסוק ואת חופש הביטוי. גם אנחנו.
את תגובתו של דן רונן לא היה ניתן לקבל.
עדכון: (בשנת 2010 מונה לחברה כונס נכסים והיא נכנסה להליך של פשיטת רגל)
החברים של גל הירש
עוד לפני ההגנה על חופש העיסוק והביטוי, יש להכות על חטא, שכחלק מהעיתונות החוקרת בישראל לא השכלנו לחקור את הסיפור מאחורי אישורי תוכניות הבנייה למלון על המצוק הטבעי באשקלון, ואת הקשרים בין חא"ש של בן שבת ודן רונן לבין אבינועם וגלעד ארדן, בדיוק כפי שלא זיהינו את המינוי המתבשל של גל הירש.
מאז פרש מצה"ל הקים הירש את החברה לייעוץ בטחוני, "דיפנסיב שילד", שסייעה לצבא גיאורגיה במלחמה נגד רוסיה. מעבר לאלוף ישראל זיו אשר שמו פורסם השבוע, לפי פרסומים נוספים אחד משותפיו הנוספים הוא חברו הטוב מסיירת שלדג, יניב אדם, מהמשפחה הלוחמת – בנו של אחד ממייסדי הימ"מ שמואל אדם, ואביו של הזמר עומר אדם, שהדוד שלו הוא אלוף צה"ל המנוח יקותיאל אדם ובן דודו הוא מפקד פיקוד צפון במלחמת לבנון השנייה, אלוף אודי אדם, מפקדו הישיר של גל הירש במלחמה.
גל הירש הוא בן בית במשפחת אדם המורחבת אשר מתגוררת במושב משמר השבעה בשפלה. האחוזה המשפחתית היתה בעבר מרכז אירוח למסיבות ענק בהשתתפות בכירי המשק וחברים. בשנת 2006 החגיגה הסתיימה, זמנית, עקב כתבת תחקיר של העיתונאית אורלי וילנאי בתוכנית "עובדה". בתחקיר נחשף כי עובדים של חברת אבטחה פרטית אשר היתה קבלנית של חברת החשמל ביצעו בחצר המשפחה עבודות פרטיות בהיקפים של מאות אלפי שקלים עבור אבי המשפחה, שמואל אדם, שהיה אז סמנכ"ל לוגיסטיקה בחברת החשמל. ממצאי התחקיר הועברו למשטרה שפתחה בחקירה פלילית, ואדם פרש מחברת החשמל זמן מה לאחר מכן.
הנה כי כן, לא כל הנוצץ זהב בנטוורקינג החברתי בטחוני של גל הירש.
תרבות ארגונית
מהן צמד מילות הקסם, תרבות ארגונית, שהשר ארדן מדלג איתן השבוע מאולפן "נחשב" אחד לאחר, עד כדי כך שירון לונדון העיר לו בציניות מתנשאת משלו, "תסלח לי, אבל אתה מדבר איתנו בכותרות".
צודק השר, ירון. אחד האמצעים להתמודדות עם מצבים משבריים בארגון כמו זה שמשטרת ישראל נתונה בו, הוא שינוי כמובן, מה שבבתי הספר לניהול מלמדים כי הוא מתבצע באמצעות שלושה מרכיבים חופפים ומעצבנים – מבנה, תהליכים, תרבות.
בפרקטיקה, שינוי מתחיל במבנה הארגון, מה שמייצר תהליכים חדשים, בשאיפה להטמיע בהם את השינוי בתרבות הארגונית – משמע, שוטרים יותר חרוצים, משכילים, אדיבים, מסורים, ניצבים מרוסנים (מסורסים אם תרצו), שוטרות יותר משקיעניות, פחות תכחניות, וחרמניות. בסדר, אופורטוניסטיות, אבל אנא במידה בנות.
בחלומות, של גלעד ארדן, השינוי שגל הירש יביא לו מתחיל הפוך, מלמעלה, מהתרבות הארגונית כאמור. משמע, מיד אחרי 100 ימי החסד נקבל כאן שוטרים אדיבים, ניצבים מרוסנים, שוטרות יותר משקיעניות ופחות אופורטוניסטיות, או אז ישנה המפכ"ל את תהליכי העבודה ויתפנה לשינוי במבנה השמרני הקלוקל.
בחלומות כאמור, כי מבנה ותהליכים אולי ניתן לשנות בכפייה, אבל תרבות בטוח שלא, שינוי תרבותי הוא תהליך נרכש ונלמד שזקוק לזמן ולתהליך הטבעי שלו. אז קודם נתחיל במרכז הליכוד, כבוד השר, ורק אחרי זה נבקש ליישם אותו גם במשטרה.
בינתיים, גורמי ההתנגדות לשינוי באשר הוא כבר בועטים: הפנסיונרים הבכירים מתקשים לעכל אותו, ויתרת הניצבים הפעילים מסרבים לשמוע ממנו. הדוברים הרשמיים מתכחשים למצב המשברי הקיים, ומחלקת המחקר שובתת, חופשת, כדי שלא תידרש חלילה לחבר דו"חות אמת בזמן אמת. באגף התכנון כבר נערכים לקרבות הקיצוצים עם היריבים מהמדור למשאבי אנוש שבקומה העליונה, שם מתכוננים לגל פיטורין של בני ה-40 ומעלה, כי הרי ידוע שצעירים מסתגלים לשינוי טוב יותר, ואם כבר, אז רצוי שיהיו המשכילים ביותר מתוך החומר האנושי הקיים.
לפי כל הסימנים, הירש בחסות ארדן יבחר בטקטיקה של שינוי מהיר ובכפייה, ניהול יזמותי פוסט מודרני – קיצוץ, התייעלות ושיפור בתוצאות. נחיה ונראה.
לא סמים עליהם
אפרופו תרבות ארגונית במשרד לביטחון פנים, מה תאמרו על הכוונה לסגור את הרשות למלחמה בסמים?
על בסיס טעות גנרית של ממשלות ישראל לדורותיהן מינו תמיד לניהול הרשות אנשים מהצבא והמשטרה, קרובי "משפחה" או פוליטיקאים חסרי תעסוקה, והעיקר – נעדרי רקע מקצועי בתחום החשוב כל כך. הנה כי כן, מינוי מקצועי הופך למינוי פוליטי, וכך מותר לחשוב אפילו על סגירה של הגוף היחיד במדינה אשר חיפש ומצא פתרונות למכורים וחומרים שהורסים כל חלקה טובה.
ועדת פקידים ביוזמת המשנה למנכ"ל המשרד לבט"פ חיפשה מקורות תקציביים ויזמה רעיון לסגירת הרשות, מהלך שזכה לכותרות עוד לפני שהוועדה התכנסה לקבל החלטה. כאשר ראשי הרשות החזירו מלחמה, בטענה שהוועדה אינה מוסמכת לקפד את ראשם, נערי הבט"פ ניסו לפתות את נערי האוצר בחיסול הרשות הטורדנית במסגרת חוק ההסדרים הידוע לשמצה – הממשלה והכנסת רשאיות לבטל את חוק הרשות למלחמה בסמים – אבל זה כבר הרבה יותר מסובך.
מנגד, קמפיין הלגליזציה (המבורך) של ח"כ תמר זנדברג מנסה להשתלט על החקיקה משמאל דווקא, גם במחיר מחיקת הרשות "הארכאית" שנקלעה למצוקה. אם אפשר אז נגלגל על הדרך עוד ספין מגדרי להטב"י קטנטן במסלול התחבורה הציבורי המדובר של נציגת מרצ לראשות עיריית תל אביב והנה לכם – סקס סמים ושלטון.
