נגיף הקורונה פגע במרבית תחומי העיסוק בארץ ובעולם, מה שהעלה באופן חד את עקומת האבטלה ולא פסח על תעשיית הזנות הידועה לשמצה בדרום תל אביב. זונות רחוב רבות שם מדווחות על ירידה חדה במפגשים וחלק מהן ש"מארחות" בחדרונים המעופשים ברחובות הקטנים במתחם התחנה המרכזית הישנה "סגרו את העסק" כליל בשל החשש שלהן מפני הידבקות בנגיף. מנגד, אלה החייבות לעבוד כדי למממן את הסמים הקשים שהן צורכות מתעקשות להתמיד ולעבור גם בימי המשבר, הגם שהן מחכות לשווא ללקוחות.
"מצד אחד אני מפחדת להידבק בקורונה, אבל מצד שני אין לי מה לאכול", אמרה השבוע לאתר "פוסטה", אחת הנשים בזנות. ואכן, מתחם התחנה המרכזית בתל אביב הוא אחד המוקדים שבו תעשיית המין (והסמים הקשים) לא הושבתה לגמרי. אולי בגלל זה משטרת תל אביב החליטה לפשוט על בתי הבושת העלובים ברחוב ארלינגר שעדיין פועלים משום מה חרף כל התחקירים והתמונות הקשות בכל ערוצי התקשורת (22 מרס). שוטרים שהגיעו למקום חילקו לנשים המבוגרות בחדרונים צווי סגירה, כחלק מאכיפת הנחיות משרד הבריאות. מדוע היה צורך בפשיטה של המשטרה כדי שהנשים בזנות יפסיקו לעבוד?
ממשטרת מחוז תל אביב נמסר בתגובה לכתבה: "גם בעת הזו שוטרי משטרת ישראל פועלים בכוחות מתוגברים למען שלומו, בטחונו ובריאותו של הציבור. המשטרה ממשיכה לבצע פעולות אכיפה ופיקוח ליישום הנחיות משרד הבריאות, זאת לצד מגוון פעולות מניעה והסברה לכלל הציבור. המשטרה פועלת באזור זה ביחד עם נציגי העירייה והרווחה ורק בימים האחרונים סגרה מספר חמארות ומבנים בנווה שאנן בשל אי יישום הנחיות משרד הבריאות".
כועסות, חוששות, מיואשות
"אני כועסת על משרד הבריאות שסוגרים לי את העסק ולא מספקים לי אלטרנטיביה להמשיך לחיות", אומרת לאתר "פוסטה" ג'סיקה, שעובדת באחד החדרים הללו. "בגלל משבר הקורונה אנחנו לא עושות יותר מין אוראלי, רק חדירה רגילה. אני גם מכריחה את הלקוחות ללבוש מסיכות בזמן האקט וגם אני בעצמי לובשת מסיכה. יש לקוחות שלא מסכימים לזה ולכן הם הולכים מיד".
מעבר למסכות, איך את מגנה על עצמך?
"אני חולה בלופוס (זאבת, ד"א), אז גם ככה אני מקבלת כדורים שנותנים לחולי קורונה. המצב מאוד קשה, נגמר לנו הכסף. 33 שנה אנחנו עובדות בתחנה המרכזית, ותקופה כזאת לא היתה מעולם. גם במלחמות וגם בתקופות רעות אחרות היתה לנו פרנסה, אבל היום אין".
אמירה, חברתה של ג'סיקה, ממחישה בסיפור משלה את עוצמת המכה הכלכלית. "אני חייבת לשוק האפור 40 אלף שקל. זה התחיל מחוב של 3,000 שקל שגדל לסכום כזה. איך אני אשלם את החשבון? בעבר ניסיתי 'להיגמל' מזנות, והצלחתי להיגמל מסמים. אבל המצב הכלכלי הקשה החזיר אותי לזנות, לא לסמים, אבל אני לא יודעת כמה זמן אוכל להישאר נקייה מסמים במצב כזה שבו אין פרנסה. בכל זה הקורונה אשמה".
יש גם מי שחוששות ויוצאות לחל"ת באופן עצמאי. "אני החלטתי להפסיק לעבוד מיד כאשר הנגיף הגיע לישראל", אומרת אחת מהן, "אני חוששת להידבק, מעדיפה לא לעבוד ולספוג הפסדים".
ליאת (40) היא אשה חיפאית שמקבלת לקוחות בדירתה. לפי מה שהיא מספרת, משבר הקורונה לא דילג על הנשים בזנות העצמאיות, למרות שביקוש עדיין יש. "אני הפסקתי לעבוד כבר שבועיים", היא מספרת, "אני לא לוקחת סיכון. הבריאות שווה יותר מהכול. עדיין יש לקוחות שרוצים שאקבל אותם, ואומרים 'לי אין קורונה', אבל אני לא לוקחת סיכון. את הבידוד שלי סיימתי כי אני שבועיים לא עובדת. בהתחלה ניסיתי להמשיך לעבוד עם לקוחות קבועים שאני סומכת עליהם, עבדתי עם מסיכה ולא ביצעתי מין אוראלי, צילמתי מפות וניסיתי לוודא עם לקוחות שהם לא היו במסלולי הקורונה".
מצב קשה.
"אני מרגישה חרא, כי אני אדם שעושה המון כסף. ביום רגיל אני מרוויחה בערך 1,500 שקל. כרגע כלכלית אני לא מרגישה פגועה, ואני עדיין חיה ברמת חיים טובה, לא נזקקת לשירותי רווחה, לא נשלטת על ידי סרסור ועובדת בתחום מתוך בחירה, מרוויחה את כספי ביושר. אבל אני אוכל להחזיק בלי עבודה בחודש הקרוב כי חסכתי כסף, אבל לאחר מכן אני לא יודעת מה יהיה".
לקוחות שלא עומד להם
בוקי נאה, כתב הפלילים המיתולוגי ומי שמדריך כיום טיולים אטרקטיביים לזירות הפשע והזנות בתל אביב, אומר שמדובר במשבר הראשון אי פעם שפגע בתעשיית הזנות. "בסוף השבוע המשטרה עשתה פשיטה על בית בושת בראשון לציון", אומר נאה, "אבל זו היתה הצגה, כי הזנות היא במשבר וכיום אין קליינטים. ביום שישי האחרון הייתי בתחנה המרכזית וראיתי זונות שעומדות בגשם, אבל אף אחד לא בא. אנשים פוחדים לבוא, וגם אלה שבאים – לא עומד להם".
נאה מספר כי בתקופות של משברים אחרים בהיסטוריה של ישראל, בזמן שבתי עסק נסגרו ואנשים איבדו את מקומות עבודתם, תעשיית הזנות דווקא פרחה: "בתקופות שנפלו עלינו טילים, במלחמת צוק איתן ובמלחמת המפרץ, בזמן שאנשים סגרו את העסקים שלהם זו דווקא היתה תקופת השיא בבתי הבושת ומועדוני החשפנות. למרות ששאר המשק היה במיתון". לדבריו אפילו בתקופות עונתיות שבהן יש "האטה בתעשייה", הזונות התפרנסו: "גם בחודש הרמדאן, שבו יש בכל שנה ירידה נוראית בפרנסה של הזונות, עדיין יש פרנסה", ורומז בדרכו כי כמו הזונות גם הנגיף אינו מבחין בין יהודים לערבים.
נאה ממשיך ומזכיר כי לאחרונה בית המשפט אישר למועדון חשפנות (שנדו) לפתוח את שעריו מחדש בתנאים מגבילים. "הבעיה שלאחר מכן הגיע נגיף הקורונה ולכן המועדון לא נפתח, כי הוא לא יכול להיות רווחי בתקופה כזו. כיום גם לחשפניות וגם לזונות אין מה לאכול. יש משבר גדול בענף שלא ידענו כמותו. לעולם לא היתה הוראה בעולם שאסור להתקרב לאדם למרחק של שני מטר. הדבר הזה, הקורונה, גמר על עולם הזנות וכל תעשיית המין בתל אביב".
גם היצאניות לשעבר נפגעות
נעמה זאבי ריבלין, מנהלת ארגון סלעית לשיקום בזנות, המופעל על ידי עיריית תל אביב ומשרד הרווחה, מסכימה עם הפרשנות לפיה "מעולם לא היה משבר כזה בתחום הזנות". לכאורה, זהו מצב שבו מטרות הארגון עשויות לקבל רוח גבית לניסיונות להוציא מעולם הזנות כמה שיותר נשים, אלא שמשבר הקורונה מקשה גם על כך. "מצד אחר הזנות ממשיכה להתקיים, אבל גם הנשים שעוסקות בזנות וגם אלו שמנסות להשתקם, נמצאות בין הפטיש לסדן. בארגון סלעית יש מסגרת שיקומית שעוזרת לנשים להתחיל חיים חדשים, אבל בגלל המצב של המיתון, נשים שיצאו ממעגל הזנות נשארות בלי עבודה", אומרת ריבלין.
"מצד אחד", היא מוסיפה, "יש ירידה בצריכת הזנות ולכן לכאורה יהיה קל יותר לנשים שרוצות להשתקם, ונוצר מצב שנכפה על נשים לצאת מתעשיית הזנות. מנגד, אין לי כיום מה להציע להן, בגלל שאין תעסוקה אחרת. חלק מהמטופלות שכבר שוקמו ועובדות בעבודה רגילה יצאו לחל"ת. המשק במיתון שלא מכניסים עובדים חדשים".
אלה המעוניינות לעזוב את התעשייה בימים רגילים וגם כיום, צריכות להתנקות מסמים. ריבלין מספרת כי כיום מדובר בבעיה, מאחר ש"כיום כמעט ואין קליטה ממרכזי גמילה. הסיבה לכך היא שמרכזי הגמילה צריכים לעמוד בתנאים החדשים של התקהלות. כיום עושים בסלעית מפגשים בקבוצות קטנות. אם קודם היו 10-12 מטופלות, אז היום עושים קבוצה של ארבע חמש מטופלות. משרד הרווחה ועיריית תל אביב עושות כל מאמץ להפעיל את הארגון, למרות הקשיים".
ריבלין מוסיפה כי בדרך כלל הארגון בראשותה מציע לחלק מהנשים שרוצות לנטוש את המקצוע קורסים שונים כגון מחשבים, גרפיקה, קונדיטוריה ומטפלות לגיל הרך, ואף שילוב בלימודים אקדמיים, אבל גם היוזמות הללו נפגעות מהמשבר. "עכשיו הכל תקוע. אנחנו מנסות לחשוב איך לתת לאלו שרוצות להשתקם סלי מזון".
אז המצב פוגע בכולן, גם במי שנטשו את עולם הזנות וגם במי שעדיין עובדות.
"יש גם נשים שנמצאות במצב ביניים, שמנסות להשתקם אבל עדיין עובדות בזנות, ובלילה באות לישון בדירות חירום של סלעית. כיום הן כבר לא באות לישון. הן עובדות 24 שעות כי הן צריכות את הכסף וזקוקות למנה הבאה".
