בתחילת נובמבר 2011, כאשר א' היה בן 17, הוא סיכם עסקה לקניית אופנוע מצעיר אחר תמורת 19 אלף שקל. א', תושב באר שבע, שילם מקדמה ובהמשך העביר למוכר סכום נוסף וקיבל את האופנוע. את היתרה, 11 אלף שקל, התחייב להעביר ב-17 בנובמבר. המוכר היה זקוק לכסף כדי לשלם לאחיו הגדול עבור רכב שקנה ממנו.
ביום התשלום, א' והמוכר שוחחו מספר פעמים בטלפון, עד ש א' הודיע כי יעביר את הכסף רק למחרת. אחיו של המוכר אשר היה לידו לקח את הטלפון ואיים על א'. לאחר מכן החליט יחד עם המוכר ועם צעיר נוסף להגיע אל ביתו של א' בבאר שבע ולגבות את הכסף, או לחילופין לקחת בחזרה את האופנוע.
השלושה הגיעו לביתו של א', שיצא אליהם החוצה חמוש באקדח שהסתיר, שהיה שייך לאחיו המאבטח. לאחר חילופי קללות בין אחיו של המוכר לבין א', חברם של המוכר ואחיו הצליחו לפתוח את שער הכניסה ולהיכנס לחצר. או אז שלף א' את האקדח וירה בחזהו של הצעיר. לאחר מכן ירה ירייה נוספת שפגעה בזרועו השמאלית של אחיו של המוכר.
א' נשפט לשמונה שנות מאסר ולאחרונה הגיש בקשה לשחרור מוקדם באמצעות עו"ד זיו קדוש. בבקשה פירט עו"ד קדוש את התהליכים הטיפוליים והשיקומיים המוצלחים שעבר האסיר מאחורי הסורגים, וביקש לשחררו על תנאי בהתאם לתוכנית של הרשות לשיקום האסיר (רש"א).
בדיון ראשון בפני ועדת השחרורים במקום מושבה בכלא צלמון, הפרקליטות ביקשה לשלוח את א' לאבחון פסיכודיאגנוסטי, אולם עו"ד קדוש התנגד, בטענה שחוות הדעת הסוציאלית ותוכנית רש"א מספקות תמונה מלאה וחיובית של הליך השיקום שעבר האסיר, שהגיע לגי 25. לטענתו, בקשת הפרקליטות לאבחון היא מעין ניסיון ל"פישינג" – ניסיון למצוא "נתונים שליליים" שאינם קיימים ולהשחיר את האסיר שעבר הליך שיקום משמעותי וחוות הדעת בעניינו מעולות.
למרות התנגדות הסניגור הוועדה ביקשה לקבל את חוות הדעת האבחנתית שדרשה הפרקליטות. כאשר התקבלה חוות הדעת התברר כי הסניגור צדק, נקבע בה כי מדובר באסיר ברמת סיכון נמוכה, שעבר הליכי שיקום וטיפול מוצלחים, שיצא לחופשות במהלך מאסרו ואף עבר בהצלחה קורס תעסוקתי. לאחר דין ודברים ממושך מול הפרקליטות, ועל אף התנגדות משפחת המנוח, הפרקליטות הסכימה בצעד חריג לשחרורו המוקדם של א'.
הוועדה בראשות השופטת בדימוס אריקה פריאל נתנה להסכמות תוקף (22.7) והורתה כאמור על קיצור עונשו של הצעיר, בכפוף לתוכנית שיקום של רש"א.
