הצדדים, הורים לארבעה, תאומות (כיום בנות 27) ותאומים (כיום בני 17+) התגרשו לפני מספר שנים. בהסכם הגירושין נקבע שהאב ישהה עם הבנים (קטינים) בסה"כ פעמיים בשבוע ללא לינה וכל סופ"ש שני – אך האב לא עמד בזמני השהות המצומצמים. האם הגישה תביעה, שבמסגרתה עתרה לקביעת סנקציה כספית בגין הפרת הסדרי הראיה.
בדיון הסכימו הצדדים לצמצם עוד יותר את זמני השהות של האב לפעם אחת בשבוע. עוד הוסכם שכל עוד האב לא יעמוד בזמני השהות – תיקבע סנקציה כספית על סך של 250 ₪ לכל הפרה באמצע השבוע. באשר למפגשים בכל סופ"ש שני – הוסכם, שכל עוד האב אינו עובד, אלו לא יתקיימו, אך ככל שישוב לעבודה סדירה, יחויב בסנקציה כספית בסך של 500 ₪ בגין כל הפרה.
האב המשיך להפר את זמני השהות ושנה לאחר מכן (יולי 2021), האם הגישה תביעה נוספת ועתרה לחייב את האב בפיצוי בסך 148,750 ₪.
לטענת האם, האב המשיך להפר ברגל גסה את פסק הדין, נמנע מלקיים את זמני השהות שנקבעו ואף לא עמד בתשלום הסנקציות, למעט תשלום עבור 4 הפרות בלבד מתוך עשרות מפגשים שלא התקיימו בתירוצים שקריים שהוא מתגורר בדירת חדר, אין לו רכב ואין באפשרותו לארח את הילדים. למעשה, מצבו הכלכלי מעולה: הוא קיבל פיצויים ממקום עבודתו ובמעמד הגט, קיבל מהאם 200,000 ₪; הוא משקיע כספים רבים בנופש ובילוי ובטיפולי יופי ואף התהדר בשינויים קוסמטיים בפייסבוק; הוא ירש 25% מעיזבון אמו, הכולל חנות ובית בן שלוש קומות בירושלים.
האם הוסיפה וטענה, כי האב קיים את זמני השהות במשך חודשיים בלבד, עד אירוע שבו סילק את הקטינים מרכבו ומאז הפסיק להגיב לפניותיה. גם במהלך הימים הקשים של המלחמה, שבהם נאלצו הקטינים לעזוב את העיר, לא טרח להתעניין במצבם.
האב טען שהוא נמצא בקשר טלפוני על בסיס יומי עם ילדיו ונפגש איתם בכל הזדמנות ומצד שני טען, שהילדים הם אלה שניתקו איתו קשר ומסרבים להיפגש עמו. לדבריו, מאחר שפוטר מעבודותיו, הוא שרוי בחובות כבדים ואין לו רכב, אין באפשרותו לקחת את ילדיו ובודאי שלא לישון אצלו בדירת 15 מ"ר בלבד.
"אין מחלוקת שזמני השהות נקבעו בהסכמה ואכן, טובת הקטינים הינה להיות בקשר חם ויציב עם שני הוריהם יחד", כתבה השופטת עפרה גיא מביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד בפתח הכרעתה בפסק הדין (27.2.25).
מעיון בדו"ח המל"ל עלה, כי האב החל לעבוד בנובמבר 2020. משכך, נקבע כי היה עליו להתחיל ולקיים את זמני השהות בסופי שבוע החל מאותו מועד. למעלה מן הצורך, הוסיפה השופטת גיא כי היא דוחה את טענות האב אודות מצבו הכלכלי הרע לכאורה, לאחר שהאם הוכיחה שהוא זכה בירושה הכוללת כספים רבים וזכויות בבניין בירושלים המחולק למספר דירות.
בנוסף, מעיון בכרטיסי האשראי של האב בתקופה הרלוונטית נמצא כי הוציא אלפי שקלים על מלונות; נופש ותיירות; עשרות אלפי שקלים על טיפולי יופי ועוד. "מדובר בהוצאות לא נחוצות המעידות על מצבו הכלכלי השפיר. משכך, אף מטעם זה, נדחית טענתו כי מצבו הכלכלי הרע אינו מאפשר לו להלין הקטינים בביתו שאינו מרווח", נכתב בפסק הדין.
עוד דחתה השופטת גיא את טענת האב, כי הקטינים הם אלה שמסרבים להיפגש עמו, שכן מדובר בטענה חדשה שלא העלה מתחילת ההליך ואף לא הוכיח אותה. זאת ועוד, האב הצהיר מחד, כי התקיימו בינו לבין הקטינים זמני שהות; מאידך, טען בכתב הגנתו, כי "אין באפשרותו לקחת את ילדיו בכל סופשבוע שני. המדובר בטענות עובדתיות סותרות. משכך, לא מצאתי מקום ליתן אמון בטענתו זו של האב", כתבה השופטת.
מאידך, האם הציגה מכתבים ששלחה לב"כ האב ובהם הלינה על הפרת זמני השהות ואף צרפה טבלה הכוללת את כל המועדים שבהם האב לא קיים את זמני השהות בהתאם לפסק הדין.
לאחר חישוב ההפרות לצד הסנקציה הכספית בגין כל הפרה נקבע, כי האם זכאית לפיצוי מהאב בגין הפרת זמני שהות עם הקטינים בסך כולל של 89,250 בקיזוז 1,000 ₪ שהודתה שקיבלה מהאב. עוד נקבע, כי האב יישא בהוצאות האם שייצגה את עצמה בסך של 5,000 ₪.
ב"כ האב: עו"ד שמעון אלון
האם, כאמור, לא היתה מיוצגת
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
