הצדדים נישאו לפני 20 ש' ולהם שתי בנות (16, 20) ובן (14). לפני שנתיים, בעוד הצדדים מתגוררים ביחד, פתחה האישה בהליכי גירושין והגישה תביעות בעניין מזונות הילדים, משמורת ורכוש.
לדיון שנקבע האב הביא עימו את שתי הבנות. השופטת ציפי כהן אביטן הבהירה לאב, כי אין להביא ילדים לדיונים בבית המשפט ולאור התרשמותה כי הילדים מעורבים באופן פעיל בסכסוך – הורתה על הגשת תסקיר עו"ס לסדרי דין ועל מינוי אפוט' לדין לקטינים.
למרבה הצער, הסתבר כי השופטת צדקה והאפוט' לדין התרשמה אף היא, כי הילדים ובפרט הבנות, מעורבים באופן פעיל בסכסוך כשהבנות אינן רואות את האם כדמות אם חיובית והמצב הכאוטי במערכת גולש לעתים לאלימות ולמעורבות של גורמי אכיפה המוזמנים על ידי השכנים לנוכח הצעקות בבית.
העו"ס לסדרי דין ציינה בתסקיר, כי אין בידי הרווחה לסייע למשפחה, שכן מדובר בקטינים בגיל העשרה שמצהירים שאינם מוכנים להיות בקשר עם האם מחוץ לבית האב או בלעדיו. לכן, לגישתה, ניסיון לחייב את הקטינים במפגש עם האם מחוץ לבית רק ילבה את הכעסים כלפי האם.
הסכסוך הלך והחריף. בעקבות צווי הגנה הדדיים שהגישו הצדדים, האב הורחק מהדירה במעמד צד אחד אלא שגם הילדים עזבו עמו. בדיון, שהתקיים במעמד הצדדים, הוסכם לבטל את הצו שהרחיק את האב והצדדים התחייבו לפנות למומחית מטעם ביהמ"ש לטיפול דחוף בקשר בין כל אחד מהם לילדים וכן להישמע להוראותיה.
כעבור 3 חודשים הגישה המומחית דיווח לביהמ"ש ועיקריו:
- רמת החיכוך בין ההורים, כל עוד הם גרים תחת קורת גג אחת – הרסנית לילדים;
- האם עזבה את הבית לאור אלימות שהיא חווה מהילדים;
- האב לא הסכים לאף הצעה, למעט שהאם תעזוב את הבית ותשלם לו מזונות.
בהמשך ההורים, בסיוע עו"ס לסדרי דין, הסכימו כי האם תשהה עם הילדים 3 פעמים בשבוע ושבת אחת לשבועיים והאב לא יהיה בבית. אלא שהאב לא עמד בהסכמות, לא איפשר לאם להיכנס לבית והגיש תביעה שבה עתר לכך שהאם תשלם לו מזונות עבור הילדים. האם, מנגד, הגישה תביעה לניכור הורי.
במאי 2024 הצדדים התגרשו והגיעו להסכם זמני בעניין המזונות: האם תשלם לאב 500 ₪ עבור אחזקת מדור הקטינים; הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך והרפואה של הילדים; האמא, שעברה להתגורר עם הוריה, תגיע פעמיים בשבוע לבית הצדדים עם קניות ותדאג לבשל עבור הקטינים; האם תרכוש לכל אחד מהילדים ביגוד ו/או הנעלה אחת לחודש, כאשר הקטינים יתלוו אליה לשם כך.
כעבור פחות מחודש, הגיש האב בקשה דחופה למזונות זמניים וטען כי יש לחייב את האם לשלם לו מזונות מאחר שהיא אינה מקיימת את החלטת בית המשפט בעוד הוא קורס תחת הנטל הכלכלי, היות שהקטינים מתגוררים 100% מהזמן עמו. האם טענה מנגד, כי מילאה אחר החלטת בית המשפט בדבר רכישת מוצרי מזון לקטינים, אך האב סירב להכניס אותה לבית ששייך לשניהם ואף סילק אותה בבושת פנים, בליווי קללות וצעקות, וזאת בנוכחות הילדים, כשהוא מוביל לניכור הורי חמור.
השופטת כהן אביטן סקרה את החוק וההלכה בתחום מזונות הילדים וציינה, כי מאחר שמדובר בקטינים מעל גיל 6, החיוב במזונות יהיה בהתאם ליחס שבין הכנסותיהם הפנויות של ההורים וכמובן בהתאם לחלוקת זמני השהות. "עם זאת, לבית המשפט שיקול דעת רחב אשר לחלוקת נטל תשלום המזונות, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה", הוסיפה השופטת והפנתה לפסיקה, שהכירה באפשרות להפחית או לבטל חיוב במזונות לקטין שמסרב לקיים קשר עם הוריו.
השופטת בדקה ומצאה כי יחס ההכנסות בין הצדדים – 60% לאב ו- 40% לאם וכי הקטינים שוהים עם האב 100% מהזמן. לפיכך לפי החישוב, האם צריכה לכאורה, לשלם לאב 1,484 ₪ עבור שני הילדים ביחד. למרות זאת, נפסק שהאם תשלם לאב רק 1,000 ₪ מזונות עבור שני הקטינים. "התרשמתי כי סירובם של הקטינים לפגוש את האם מושפע רבות מהאב ופחות מהתנהלות האם", הסבירה השופטת כהן אביטן את הכרעתה והוסיפה, כי ככל שהקשר בין הקטינים ובין האם יחודש, היא תחויב לשלם מדי חודש גם את אותם 484 ₪ שהופחתו.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
