ניצב ניסו שחם, שמוגדר כסוכן הסמוי הראשון של המשטרה אשר הפליל עשרות סוחרי סמים ושלח אותם לבית הסוהר, ומאז טיפס בסולם הדרגות עד לצמרת הארגון – הולך בעצמו לבית הסוהר.
בית משפט העליון דחה את הערעור של שחם, והותיר על כנו את עונש המאסר של עשרה חודשים ואת הרשעתו של שחם בעבירות של הפרת אמונים, מעשה מגונה והטרדה מינית.
פסק הדין ניתן בדעת רוב של השופטים ניל הנדל ויעל וילנר, כנגד דעת מיעוט של השופט יוסף אלרון שסבר כי יש לבטל את הרשעתו של שחם בעבירת הפרת האמונים ולהעמיד את עונשו על שישה חודשי מאסר בעבודות שירות.
הנה תזכורת לגלגולי התיק: כתב האישום נגד מפקד מחוז ירושלים לשעבר הוגש לפני שמונה שנים בדיוק (אוקטובר 2013). שחם הואשם בעבירת מרמה והפרת אמונים ושלוש עבירות מין, עקב קשרים מיניים עם שמונה שוטרות, וטיפול בבקשותיהן למעבר תפקיד בעודו מצוי בניגוד עניינים.
בית משפט השלום הרשיע את שחם בעבירה אחת של מעשה מגונה וזיכה אותו מכל יתר העבירות. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה. בפסק הדין נקבע כי אף אם כל מעשה בודד של קיום קשר אסור עם כפיפה, ובהמשך טיפול בבקשותיה תוך ניגוד עניינים, לא הצדיק לבדו הרשעה בהפרת אמונים – הצטברות המעשים מצדיקה הרשעה בעבירה זו. פסק הדין קבע כי נורמה של יחסי מין במשטרה באופן שיטתי תוך ניגוד עניינים תיחשב כעבירה פלילית, גם כשהיחסים מתקיימים בהסכמה.
סנגורו של שחם, עו"ד בעז בן צור, הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, והתיק נדון בשלוש ערכאות. עו"ד בן צור ביחד עם עורכי הדין דקלה סירקיס וכרמל בן צור ממשרדו, טען כי נקבע תקדים שגוי, כך שדפוס התנהגות של עובד ציבור יכול לגבש תשתית להרשעה בעבירה של מרמה והפרת אמונים, גם כשכל אחד ממעשיו לבד אינו מהווה עבירה פלילית.
לדברי עו"ד בן צור, בית המשפט המחוזי שגה גם כשקבע כי ניתן להרשיע בהפרת אמונים בהתבסס על קיום יחסים אינטימיים מוסכמים, כאשר לא נטען שבוצעה עבירת מין של ניצול יחסי מרות. קביעה זו, טען הסנגור, אינה מעוגנת בדין הפלילי אלא בדין המשמעתי. בנוסף, הצביע על קביעת הערכאות דלמטה כי "מרבית הפעולות שביצע הנאשם בעניינן של אותן שוטרות עמן ניהל קשר אינטימי, היו מינוריות יחסית".
בבית המשפט העליון, השופט אלרון נשאר בדעת מיעוט כאשר הסכים לטענות ההגנה. לדברי השופט אלרון, "אין לקבל גישה לפיה הצטברות של מעשים – שכל אחד בפני עצמו אינו עולה כדי עבירה פלילית – תביא להפללת המעשים בדיעבד". עוד ציין השופט כי גישה זו עומדת בסתירה לעקרון החוקיות, המצייר קו גבול ברור המפריד בין התנהגות אסורה לפי חוק, להתנהגות מותרת, וכן אינה מתיישבת עם העקרון של הגנה על הפרט מפני קביעות שרירותיות של רשויות החקירה והתביעה.
לשיטת השופט אלרון, קשיים אלו משמעותיים במיוחד בהקשר של עבירת המרמה והפרת אמונים, לאור ניסוחה העמום של עבירה זו. השופט אלרון הציע לזכות את שחם ממרמה והפרת אמונים, ולהקל בעונש המאסר בפועל שנגזר עליו, כך שיעמוד על שישה חודשי עבודות שירות.
בפסק הדין בדעת רוב, ציין המשנה לנשיאה השופט הנדל, כי לעתים "הכמות עושה איכות". לדבריו, חזרה שוב ושוב על התנהגות פסולה, עשויה לגרום לכך שהצטברות המעשים ונסיבותיהם מביאות לכך שהמכלול חוצה את הרף הפלילי. כך גם בעבירה של הפרת אמונים, אשר תכליתה להילחם נגד השחיתות בשירות הציבורי. השופט הנדל ציין את החומרה הנובעת ממעמדו הבכיר של הניצב לשעבר במשטרת ישראל. "אף אם כל מעשה שביצע המבקש לא היה פלילי כשלעצמו, הוא בוודאי היווה הפרה של איסור משמעתי. הצבר של הדברים הופך את ההתנהגות לפלילית".
