בית משפט המחוזי בתל אביב גזר עונש מאסר על שני אלימלך (34) מבת-ים/ראשל"צ, שהורשעה בתיק תקדימי של עוקץ קשישים במיליוני שקלים, באמצעות "חברות טלמרקטינג" ששימשו להונאה וגזילת כספים.
אלימלך הודתה במסגרת כתב אישום מתוקן, כי ניהלה תכנית מרמה שיטתית ומאורגנת כלפי קורבנות לרבות מבוגרים, במטרה להפיק רווח כספי קל על חשבונם.
החל מחודש מאי 2015 היא פתחה עוסק מורשה בשם "סופר לייף" מביתה בבת-ים, ולאחר מספר חודשים, כשהעסק התרחב, החלה לפעול ממשרדים בעיר.
בשנת 2016, בעקבות הכחשת עסקאות על ידי מתלוננים, הפסיקה חברת ישראכרט מתן שירותים לחברה שלה.
הצעד הבא של שני אלימלך היה לפעול באמצעות אנשי קש, כך שתוכל להמשיך להתפרנס מכרטיסי אשראי של הקורבנות.
ארבעה מחבריה הקימו עסקים חדשים על שמם, כל אחד על שם אחר: "קנייה זהב", "קנייה בטוחה", "קונים ונהנים", "גוד סרוויס", "קניה לבית". המנהלת הראשית של כל החברות היתה אלימלך. אנשי הקש ומנהלי המשנה היו שלי זואי חזז, בני הזוג מירית ואסף דבורה ושמעון קטורזה.
בכתב האישום המקורי נטען, כי על פי חומרי החקירה, החברות עקצו קרוב ל-20 מיליון שקל מאלפי לקוחות בשנים 2015-2018, עד למעצר של אלימלך וחבריה.
בכתב האישום המתוקן, הורשעה אלימלך בהונאה של 3 מיליון שקלים "בלבד" – זה שווי הרכוש הזמין שנתפס בחשבונותיה.
על מנת לשכלל את עסקי המרמה, אלימלך גייסה עשרות טלפנים ומשווקים לביצוע שיחות טלפון (טלמרקטינג) של עסקאות "מכר מרחוק".
בהנחיית אלימלך והמנהלים תחתיה – הטלפנים הציגו את עצמם בשמות בדויים.
לשיחות הטלפון היה תסריט קבוע שסיפקו אלימלך וחבריה: לקורבנות סופר כי הם חברים רשומים ב"מועדון צרכנות" המקנה להם רכישה מוזלת של מוצרים והנחות, אבל "לאחר תקופת חברות בחינם, הם התחייבו לשלם סכום של מאות שקלים בחודש, למשך השנתיים שנותרו להמשך החברות".
על סמך מצג השווא, נדרשו הנעקצים לשלם אלפי שקלים בסך הכל. בפועל, איש מהם לא היה חבר בשום "מועדון" ולא ביקש להצטרף אליו.
הטלפנים הפעילו לחץ על הקורבנות באמצעות עשרות שיחות טלפון והפחדה, עד אשר קיבלו מהם את פרטי האשראי.
רבים מהמתלוננים ניסו להתחמק – אך הטלפנים שפעלו בהנחיית אלימלך ואנשיה "הסבירו", כי עדיף להם להגיע ל"הסדר תשלומים" ולשלם עבור השנה השנייה בלבד, כלומר מחצית מהסכום הנדרש וכך ה"עיסקה" תופסק והם לא יחויבו עוד בעתיד.
אבל חלק מהקורבנות נעקצו פעמיים: לאחר שכרטיס האשראי שלהם חוייב על ידי חברה פיקטיבית אחת – פנו לאותו "לקוח" מחברה פיקטיבית אחרת באותה קבוצת הונאה, באמתלה דומה.
אלימלך ואנשיה תמרצו את הטלפנים לגבות "דמי מועדון" בסכום גבוה ושילמו להם עמלות שנעו בין 5% ל-10% מתוך הסכומים שהצליחו לקבל מהקורבנות, בנוסף לשכר קבוע.
הנאשמים הורשעו בקשירת קשר לפשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושורת עבירות על חוק הגנת הצרכן, הטעיית צרכנים, אי גילוי פרטים והשפעה בלתי הוגנת באלפי עסקאות.
אלימלך הורשעה גם בעבירות מיסים והלבנת הון – לא דיווחה כלל על הכנסות בסך שלושה מיליון שקל, כללה חשבוניות פיקטיביות בדיווחיה, פעלה להסתרת מקור הרכוש והעבירה מיליוני שקלים מחשבונות הקש לחשבונותיה.
הנאשמים האחרים סייעו לה תמורת שכר חודשי של עשרות אלפי שקלים.
בית המשפט קבע כי "הנאשמת ביצעה את העבירות תוך ניצול ציני של חולשתם של המתלוננים ותוך הפחדתם והטרדתם בשיחות טלפון רבות. המניע על ידי הנאשמת הוא בצע כסף ורצונה לנהל אורח חיים 'ברמה כלכלית גבוהה'".
עוד ציין בית המשפט, כי אלימלך "ניהלה אורך חיים ראוותני בתקופת ביצוע העבירות, רכשה דירת מגורים, נסעה ברכבי יוקרה והעבירה עשרות אלפי שקלים מכספי העבירות לחשבונות הבנק של ילדיה".
מתסקירים שהובאו לפני בית המשפט, עלתה דמותה של אלימלך כאשה כריזמטית צעירה ובעלת יכולת, שגדלה במשפחה נורמטיבית אך השתלבה בחברה עבריינית, ביחד עם בני זוג שהיו לה ורכשה סטטוס חברתי גבוה.
כשאלימלך היתה בת 22, לפני 12 שנים, נרצח בעלה הראשון דוד אלמליח, על רקע סכסוך בין עבריינים והותיר אותה אלמנה צעירה ואם לשני ילדים קטנים.
הבעל שנרצח, אלמליח, היה עד תביעה נגד חבריו לשעבר, דניאל זרוג וקובי ביטון, בתיק הרצח של חן בניהו אשר נורה למוות ב-2007. בניהו, קרוב משפחתו של זאב רוזנשטיין, הסתכסך עם אלמליח, בין היתר, בעקבות הערה שזרק לחברתו של אלמליח בחתונה שבה השתתפו.
יום למחרת, אלמליח קבע פגישה עם בניהו והזמין אליה איתו את זרוג וביטון. האחרון סגר חשבון משלו עם בניהו וירה בו.
כעבור שש שנים, אלמליח עצמו, עד התביעה נגד זרוג וביטון, נורה ליד ביתו על ידי אופנוען. בגיל 26 שני אלימלך נישאה בשנית ובהמשך התגרשה.
מהתסקיר שהוגש לבית המשפט עולה, כי עסקי ה"טלמרקטינג" שהקימה, נועדו לכסות חובות כספיים שצבר בעלה השני וגם כדי לממן אורח חיים פזרני. לדבריה, היא למדה את שיטת העוקץ בחברות טלמרקטינג אחרות, שבהן עבדה כשכירה.
"הנאשמת כריזמטית וורבלית, וניצלה תכונות אלה למעשי מרמה מתוחכמים לאורך זמן, מתוך בצע כסף ורצון לנהל אורח חיים מספק מבחינתה", כתב שירות המבחן.
אלימלך עצמה טענה כי חשבה בעבר, שלא מדובר בפגיעה כספית משמעותית בכל אחד מהקורבנות, כי היא שלחה אליהם מוצרים שונים תמורת "הרשמה למועדון הלקוחות". בפועל, אלה היו מוצרים בעלות זניחה ביחס לסכומים שגבתה.
לדבריה, כיום היא מתחרטת ומבינה את הפסול, לאחר שעברה הליך טיפולי.
העבר האלים
כפי שפורסם בעבר ב"פוסטה", לשני אלימלך יש עבר גם בתיקי אלימות. ב-2022 היא נשפטה ל-18 חודשי מאסר (שמהם ריצתה בפועל תשעה חודשים לפני שחרור מוקדם), אחרי שתקפה, ביחד עם חברותיה, אשה אחרת שאלימלך חשדה בה כי "התעסקה" עם בעלה.
ביחד עם אלימלך הורשעו בתיק הזה גם שלי זואי חזז ומירית דבורה, חברותיה גם לתיק עוקץ הקשישים.
אלימלך חשדה במטפלת שטיפלה בילדיה, כי היא "מתחילה" עם בן זוגה. היא גייסה קבוצה של חמש-שש נשים מבין חברותיה והלכו לבית המטפלת, שם תקפו אותה יחד, גזזו את שיער ראשה תוך שאמרו לה: "מי ששוכבת עם גבר נשוי, לא מגיע לה שיהיה לה שיער".
קבוצת הנשים היכתה את הקורבן, הנשים בעטו בגופה ולקחו את הטלפון שלה, כל זאת לנוכח קולות בכי ילדיה של המטפלת שהתעוררו.
אלימלך וחזז הורשעו בתקיפה חבלנית על ידי שניים או יותר ונדונו לעונשי מאסר.
"ההתרשמות היא כי לנאשמת 1 דפוסים אלימים וקושי בראיית האחר תוך התמקדות בצרכיה המיידיים", נכתב בתסקיר. יחד עם זאת, שירות המבחן התרשם מטיפולים שעברה אלימלך הן בתקופת המאסר הקודמת והן מהשתלבותה בקבוצת שיקום בתיק הנוכחי, לאור נסיבותיה האישיות.
לאלימלך כיום שלושה ילדים והיא שוב בהריון. שירות המבחן המליץ להסתפק בהטלת עונש של עבודות שירות בלבד, חרף תיק ההונאה החמור.
בגישור בתיק שנוהל בפני השופט המנוח בני שגיא – שני אלימלך הודתה באמצעות עורכת הדין שלה ליאורה ברקו, בעובדות כתב האישום המתוקן (שהוריד את היקף העבירה לכ-3 מיליון שקל) והוסכם כי הפרקליטות לא תוכל לבקש יותר משנתיים מאסר ועוד ארבעה חודשים.
כדי להגיע להסדר הזה, אלימלך הסכימה כי המדינה תחלט ממנה רכוש בשווי 3.5 מיליון שקל – זכויות שלה בדירה, מכונית, צ'קים שנתפסו אצלה וכספים בחשבונות הבנק. מתוך סכום זה, 2.2 מיליון שקל יחולקו כפיצויים בין הנעקצים – סכום של 10,000 שקל לכל מתלונן בתיק.
התובעת, עו"ד מרדית שיבאן פרקל מפרקליטות מחוז תל אביב, אמרה כי היה קושי בניהול המשפט, בגלל מצבם של המתלוננים הקשישים, שחלקם מרותקים למיטה, חלקם חשש להעיד וחלקם נפטרו ולכן הגיעו להסדר.
אמא לילדים קטנים
אבל אחד התנאים להסדר היה, כי אלימלך תשלם את השומה (החוב) לרשות המיסים על ההכנסות שהעלימה. זאת, בנוסף לחילוט של 3.5 מיליון שקל שכבר תפוסים בידי המדינה מתחילת החקירה.
ההסדר קבע, כי אם היא לא תשלם את המיסים שנדרשים ממנה – היא צפויה לעונש של עד שלוש שנות מאסר, ולא שנתיים וארבעה חודשים.
אלימלך קיבלה שהות להסדיר את העניינים, אבל לא הסתדרה עם פקיד השומה ולא שילמה.
למרות זאת, שופטת בית המשפט המחוזי דנה אמיר נתנה לה "הנחה" וגזרה עליה רק 28 חודשי מאסר. זה היה העונש שביקשה הפרקליטות בתנאי שהנאשמת תפרע את כל חובות המס ומאחר שלא עשתה זאת – העונש שביקשה המדינה עמד על 36 חודשים.
"הקלנו איתה מספיק", אמרה התובעת מרדית שיבאן פרקל, "העונש ההולם צריך לנוע בין 3 ל-7 שנות מאסר, ואין מקום להקלה נוספת".
אבל השופטת אמיר שקלה גם את נסיבותיה האישיות הקשות של אלימלך, המגדלת שלושה ילדים קטנים עד גיל 13 לאחר שבעלה הראשון (אביהם של שניים) נרצח ומהבעל השני (אביו של הילד השלישי) התגרשה.
השופטת ציינה גם כי מדובר בכתב אישום ראשוני ותקדימי בהיקף כזה, בתחום של טלמרקטינג, הונאת קשישים, ועבירות על חוק הגנת הצרכן ומקובל לא למצות את העונש בתיקים ראשוניים.
גם חלוף הזמן נשקל: נוכח התמשכות ההליכים הפליליים בישראל, גם התיק הזה התנהל בבית משפט יותר מחמש שנים.
שני אלימלך בדבריה האחרונים לבית המשפט התחייבה: "לעולם לא אבצע שום עבירה בעתיד".
כאמור, השופטת אמיר גזרה עליה 28 חודשי מאסר בנוסף לחילוט הרכוש.
בנוסף, נגזרו עונשים מוסכמים על יתר הנאשמים, שהיו אנשי קש ומנהלי משנה לאלימלך, שהיתה בעלת העסקים.
על שלי זואי חזז ומירית דבורה נגזרו תשעה חודשי עבודות שירות.
על אסף דבורה ושמעון קטורזה נגזרו ארבעה חודשי עבודות שירות.
השופטת ציינה כי גם העונש שלהם מקל מאוד ואולם הם בבחינת מסייעים לנהנית העיקרית מפירות העבירות.
