ביי ביי טראמפמאניה

לפרקים, אני מאוד חיבבתי את הטיפוס הכריזמטי / שרמנטי / קומי/ מעט דרמטי / אוטוטו טראגי, שנקרא דונלנד טראמפ, הנשיא ה-45 של ארצות הברית של אמריקה. לא פעם הוא הפתיע אותי באמירות אסטרטגיות גאוניות, כלכליות בעיקר, במיוחד ציוניות, ואפילו קראתי את הספר שכתב פעם, "לחשוב בגדול, להצליח בגדול".
מאז אני מבינה לכאורה מה מניע את המוח של הג'ינג'י, שהתחבר ליהודים אבל חושב שהוא חצי אלוהים, חצוף שמעז ולרוב מצליח להגשים את חלומותיו.

והבלורית הג'ינג'ית בלונדינית של מיסטר טראמפ שהתנופפה על פניו השזופות בשנת 2014 כשחלפתי על פניו בלובי של אחד המלונות היוקרתיים בלאס וגאס?
אודה ולא אבוש, יש משהו בטראמפ הזה שזורק אותי לשדרה החמישית בניו יורק, לארובות האדים מתוך כבישי העיר, למוניות הצהובות, אבל גם למדבר החולי שמקיף את וגאס, העיר האהובה ביותר על הנשיא של אמריקה.

ואחרי כל אלה, קשה לשים בצד את אימפריית בתי הקזינו הכושלת של טראמפ פושט הרגל, את ההתבטאויות הסקסיסטיות הבוטות כמו אחרון הנובורישים אשר עולות כדי הטרדה מינית, וגם הסתה להטרדות מיניות. אפילו אני, חובבת המצליחנים הניורקרים, המילאנזים והתל אביבים, לא סולחת על הגזענות שלו כלפי אחינו ההיספנים, על תחושת העליונות שהוא טיפח לאוהדיו חסידי הגזע לבן מעל השחורים ש"עשו את אמריקה" למה שהיא, תוך שהוא מפיץ את תאוריית הקונספירציה לפיה ברק אובאמה לא נולד בארצות הברית. אפילו אני הישראלית הלאומית כאבתי את מדיניות ההגירה שלו, שמתעמרת במוסלמים ושאר ירקות צבעוניים.
כך הפכה בין 2017 ל-2021 הכותרת בקורות חייו החדשים של המצליחן דונלנד טראמפ ל"נשיא הכושל בתולדות אמריקה".
נקווה שבמלאניה נוטפת הפרסטיז' והיושרה, לא ידבק הכתם.

ברצף הכשלונות והמחדלים בתוך מדינת הענק האהובה בעולם נחרטו בקדנציה של טראמפ הנשיא סרטונים שתיעדו גזענות ממשלית של פקידי הגירה בגבולות ושוטרים ברחובות, מה שהוביל לסלידה בינלאומית נגדו, ולאלימות של מקופחים וביזה של חנויות. "כשביזה תתחיל, יתחיל גם הירי", הגדיל וצייץ הנשיא בחשבון הטוויטר שלו לאחר הרצח של ג'ורג' פלויד מירי של שוטר מטווח קרוב.

ואז, לקראת שנת "מלכותו" האחרונה הגיעה מגיפת הקורונה שהג'ינג'י הכחיש והתעלם ממנה (בניגוד לביבי יקירנו, וחברו הטוב). לקח לנשיא מספר חודשים להבין שלא מדובר בקונספירציה סינית, אבל אז הגרוטסקה מהבית הלבן המליץ לנתיניו ללגום אקונומיקה כדי להתחסן מהנגיף, שמהר מאוד דבק דווקא בו והשבית את קמפיין הבחירות שלו לקדנציה שנייה ומיותרת בבית הלבן.

התבוסה, המוכחשת, חשפה את טראמפ במערומיו, את הקטנוניות והרגזנות. עוד ועוד תיאוריות קונספירציה מבית היוצר שלו על זיופים הביאו למרכז הבמה ואל הליבה של השלטון האמריקאי את הבייס המאיים שלו, בעידודו של המצייץ הכפייתי כבשו אוהדיו את בניין הקונגרס, הודות למחדל אבטחה פדרלי שעוד יילמד במכללות של האף בי איי והסי אי איי.

נטרפו הקלפים, כל הקלאס של 44 הנשיאים שקדמו לטראמפ נמחק בקדנציה ההזויה שלו. למשך מספר ימים, זה נראה כאילו ארה"ב הנאורה הצטרפה למועדון המהפכני של מדינות דרום אמריקה השכנות. עוד כמה ציוצים לעגניים מסיתים וערב רב של לבנים ולאומנים היה מסתער על מוסדות שלטון נוספים, מה שנמנע בזכות התעשתות מהירה של העורכים הראשיים בטוויטר ובפייסבוק, שבעצמם שואפים לזכות בנתח מהשלטון האוטוריטרי הגלובאלי, אבל זה כבר נושא לשיחה חשובה אחרת.

את ההדרן לשבוע הפוליטי ההזוי שעובר על אמריקה הגדולה אני מקדישה ליושבת ראש בית הנבחרים של ארצות הברית, ננסי פלוסי הדמוקרטית דווקא. מאז "הכיבוש" של בית הנבחרים מופצות ברשתות חברתיות הזויות תיאוריות קונספירציה המדווחות על מעצר שלה ושל הילארי קלינטון ודמוקרטים נוספים עקב שתיית דם של ילדים (כך!!). פלוסי, שנואת נפשו של טראמפ המושמצת תדיר על ידו, התייצבה מזועזעת מאירועי גבעת הקפיטול על דוכן היושב ראש וציטטה מהשיר העברי "אין לי ארץ אחרת" של אחד מגדולי המלחינים והפזמונאים הישראלים בעת החדשה, אהוד מנור, תוך שהיא מתמקדת בשורה הראשונה של הבית השני, "לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה".
איזה סיום נהדר לסרט אמריקאי!