למרות שחלפו קרוב לארבע שנים מהתאונה הקטלנית בכביש 6, בה מצאה את מותה הילה מיכלי נחמן (36), עדיין מדובר באחת התאונות הכאובות והזכורות בכביש האגרה של ישראל. בזמן שהצוות הרפואי נלחם על חייה של הילה סמוך למחלף חורשים, שלושת ילדיה ואמה עמדו בצידי הכביש והתפללו לנס. למרבה הצער, צוות מד"א קבע את מותה.
התאונה התרחשה סמוך לשעה שמונה וחצי בערב. נחמן נהגה ברכב המשפחתי. במושב הקדמי ישב בנה הפעוט, ובמושב האחורי ישבו אימה וילדיה התאומים שהיו בזמן התאונה בני שלושה חודשים. סמוך למחלף חורשים איבדה המנוחה שליטה על רכבה ופגעה במעקה הבטיחות. כתוצאה מכך הרכב הסתחרר ונעצר על השול השמאלי של הכביש, נגד כיוון התנועה. לאחר העצירה החל להיפלט עשן מהרכב המשפחתי, והילה החלה לחלץ את שאר בני המשפחה מהרכב.
באותה עת נהג יוסף כהן (68) בנתיב השמאלי במהירות של 150 קמ"ש. מכתב האישום החמור שהוגש נגדו התברר כי כהן הגיע סמוך לרכבה של המנוחה שעמדה מחוץ לרכבה, ובעודה מנסה לסייע לאימה לצאת מהרכב, הנאשם פגע בה בעוצמה. הילה הועפה על הכביש ונהרגה במקום.
כהן הואשם כי לאחר התאונה ניגש לשני עדי ראייה שהיו במקום ושוחח עמם מבלי לומר כי היה מעורב בתאונה. הוא המתין בזירה דקות ארוכות, מבלי לעדכן את גורמי המשטרה וכוחות ההצלה שהגיעו למקום על מעורבותו. בשלב מסוים כהן חזר לרכבו, ונסע מהמקום לסוכנות רכב שבבעלותו בפתח תקווה, שם שטף את הרכב בלחץ מים גבוה במטרה להעלים ראיות. לאחר מכן נסע לתחנת המשטרה בחדרה, שם דיווח בכזב כי נסע בכביש 6 ונפגע בתאונה ממרצדס שחורה.
כהן לא לקח בחשבון שכל מעשיו תועדו במצלמות האבטחה בכביש האגרה. בפרקליטות מחוז מרכז התבססו בזמן הגשת כתב האישום גם על פלטי חברת "איתוראן" שהצביעו על המסלול בו נסע, שורה של עדויות וכן חוות דעת מומחה שקבעה כי הרקמות והדם שנמצאו על רכבו של כהן שייכות למנוחה. כהן אומנם לא הורשע בגרימת מוות ברשלנות, כפי שציפו בני משפחתה של המנוחה, אולם בית המשפט הרשיע אותו בהפקרה לאחר מעשה, שיבוש הליכי משפט והשמדת ראיות.
בין עדי התביעה היתה מלכה נחמן, אימה של המנוחה, שהעידה כי לאחר התאונה, בשעה שהלכה לכיוון גופת בתה, ראתה את הנאשם מרחוק בצידו השני של הכביש מדבר עם שני אנשים, שחצו את הכביש כדי לסייע, בעוד שלטענת האם הנאשם ברח.
כהן טען, באמצעות סנגורו עו"ד אופיר סטרשנוב, כי הוא אכן נכח באירוע עד שהגיעו צוותי ההצלה ועל כן לא היתה הפקרה. במהלך עדותו אמר הנאשם כי בזמן האירוע הוא לא היה מודע לכך שפגע במנוחה, מאחר וחשב שרכב אחר פגע בה. לטענתו, עשה כל מאמץ כדי לסייע עד שהגיעו כוחות ההצלה. לגבי שטיפת הרכב טען הנאשם כי באותו הרגע הוא חשב שהוא נפגע מרכב אחר. לעומת זאת, בזמן החקירה במשטרה כהן התוודה: "עשיתי טעות נוראית. זה הדבר הכי טיפשי בחיים שלי… מגיע לי עונש… אני אכזבתי את עצמי".
השופטת מיכל ברנט מבית משפט המחוזי מרכז, קבעה כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת. עם זאת היא הרשיעה את כהן: "הנאשם עשה כל שלעיל ידו כדי להסיר מעליו כל אחריות למעורבות בתאונה ולשיבוש שלאחריה. גרסתו היתה מתחכמת ומתחמקת והוא שינה גרסאותיו תדיר בהתאם להתפתחות החקירה בניסיון להציל את עורו. פעמים רבות סתר הנאשם את עצמו. לא מצאתי ליתן אמון בחלקו הארי של דבריו… עד הגעת שירותי ההצלה וכוחות המשטרה נשאר הנאשם ונכח בזירה. כאשר החלה המשטרה בגביית עדויות מעדים, עזב הנאשם את המקום ונסע למוסך שבבעלותו, שם שטף את ממצאי הדם שהותזו על רכבו ובעצת אחיו נסע לתחנת המשטרה".
עו"ד רעות אבירי מפרקליטות מחוז מרכז הגיבה על הרשעתו של כהן: "בית המשפט קיבל את עמדת הפרקליטות והרשיע את הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום – עבירה של הפקרה, שיבוש מהלכי משפט והשמדת ראייה. בהרשעה זו ממשיך בית המשפט בהעברת המסר של החומרה שבעבירות ההפקרה ובצורך בהחמרה בעבירות האלה, הן מבחינת ציבור הנהגים והן מבחינת המסר שהחברה מבקשת להעביר".
עו"ד סטרשנוב, עו"ד מתן עמוס ממשרד כהן סטרשנוב ועו"ד תהילה בינו, שמייצגים את כהן, מסרו בתגובה: "מדובר במקרה ייחודי שבו קבע בית המשפט כי הנאשם אינו אחראי לתוצאות התאונה וכי הנאשם עצר במקום באופן מיידי, היה שותף להזעקת כוחות ההצלה ועזב את המקום רק לאחר הגעת האמבולנס. בנוסף, הנאשם הגיע מיוזמתו לתחנת המשטרה זמן קצר לאחר התאונה. לכן, לטעמנו לא היה מקום להרשיעו בעבירת ההפקרה ואנו סבורים שבית המשפט שגה בקביעתו זו. אנו נלמד את פסק הדין ובהחלט נשקול לערער על כך לבית המשפט העליון".
