בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע (11.5) כי למרות חשש להזנחת תינוק על ידי אמו, הילד יישאר אצלה מאחר שהאב קטין בעצמו. כשיגיע האב לגיל 18, המשמורת תהיה משותפת.
האם, כבת 20, מתגוררת בבני ברק בבית הוריה, והאב, תלמיד תיכון בן 17.5, גר עם הוריו בבת ים. השניים ניהלו מערכת יחסים במשך מספר חודשים, שבעקבותיה נולד ילד משותף, כיום בן חצי שנה. ההורים נפרדו כשהאישה היתה בחודש חמישי.
האב הגיש תביעה למשמורת, וכאמור נקבע כי המשמורת תהיה בידי האם. זאת למרות שתסקיר של האגף לשירותים חברתיים בבני ברק העלה תמונה לא פשוטה: האם, בת למשפחה חרדית המונה 12 נפשות, מתקשה בגידול הקטין ומצויה בבדידות חברתית מאז הלידה. עוד התברר שהאם עובדת, והתינוק מוזנח. בביקור בבית האם התגלה כי ראשו של התינוק מכוסה בקשקשים ופחוס מאחור, מה שעשוי להצביע על כך שהוא העביר ימים שלמים בשכיבה.
מנגד, האב נתמך על ידי אמו ומשפחתו, שקיבלו באהבה את לידת התינוק. בביתו של האב הוכן עבורו חדר מצויד בכל הדרוש, וחרף היותו של האב קטין בעצמו, הוא מגלה אחריות הורית כלפי התינוק. עוד במהלך ההיריון ליווה את האם לבדיקות הרפואיות אותן נדרשה לעבור, הכיר באבהות והביע רצון לגדלו ולהיות נוכח בחייו.
הואיל והאב ביקש משמורת משותפת או לחילופין אחריות הורית משותפת, בית המשפט דן במספר סוגיות. תחילה בחן מהי אחריות משותפת, וציין כי בשדה המשפטי שורר בלבול בין "אחריות הורית משותפת", שהיא בבסיסה משמורת משפטית משותפת או "אפוטרופסות", קרי קבלת החלטות משותפות באופן שווה בכל עניין הקשור לקטין, לבין משמורת פיזית משותפת, שמשמעה חלוקת זמנים שווה בין בתי ההורים והתייחסות למקום מגוריו העיקרי של הקטין. במשמורת משותפת עולה ההנחה לפיה דה פקטו לקטין שני בתים עיקריים. לעומת זאת, באחריות הורית משותפת אין בהכרח חלוקת זמן מגורים שווה.
השופטת איריס אילוטוביץ סגל נדרשה גם לשאלה האם אב קטין שנולד לו בן יכול להיות משמורן על בנו, או שמא בשל היותו אב קטין נשללת ממנו באופן אוטומטי הזכות להיות משמורן.
מחד, אב משמש אפוטרופוס טבעי לבנו, אולם כאן האב אינו יכול להכריע בהחלטות חשובות אפילו לגבי עצמו, בשל היותו קטין. משכך, הוריו הם אפוטרופוסים הטבעיים שלו, ולחוק אין פתרון בסוגיה. עם זאת בית המשפט ציין שורת חוקים בהם יש גושפנקה לפעולות שמבוצעות או נדרשות על ידי קטינים, (למשל על פי חוק האימוץ, הורה קטין רשאי למסור את ילדו לאימוץ ללא צורך בהסכמת הוריו, או קטינה בכל גיל, החפצה בהפסקת הריון רשאית לאשר את הפעולה ללא צורך בהסכמת הוריה, ד"ל) על רקע זה קבע בית המשפט, כי בנסיבות מסוימות ניתן לקבוע שאב קטין יכול להיות משמורן גם על בנו הקטין, אך כל מקרה יבחן לגופו.
לאור האנומליה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נאלצה השופטת לבחון את המנגנון המשפטי בנושא במדינות אחרות, ומצאה כי בתנאים מסוימים, ובשים לב לגיל האב הקטין, ניתן יהיה להחיל עליו אחריות כלפי הקטין בנוגע לבריאות ולחינוך בנו, בחיזוק וסיוע מצד הוריו.
השופטת אילוטוביץ סגל התרשמה מהאב הקטין, מבגרותו, מהתנהלותו במהלך ההיריון, מהאחריות שגילה ומרצונו הכן להיות שותף בגידול בנו, והשתכנע בכוונת משפחתו המורחבת לגדל את התינוק ולהעניק לו חום ואהבה. "הזכות לגדל את הקטין היא זכות טבעית הקנויה לשני ההורים", כתבה בהחלטתה. "אל לו לבית המשפט לבטלה לנוכח מעמדו המשפטי של האב כקטין. שלילת זכותו של האב הקטין לקבלת משמורת על בנו בשלב זה או להיות שותף לגידולו או לקבל אחריות הורית משותפת, תהא כרוכה בניתוק ובהיעדרו של רצף תקשורת משפחתי בריא וטבעי".
לאור זאת קבעה כי מאחר שהאם בגירה, הילד יעביר אצלה את הזמן הקצר שנותר עד שיגיע האב הקטין לגיל 18, ואז המשמורת הפיזית של האם תהפוך למשותפת.
הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה".
