בית המשפט המחוזי מרכז גזר את עונשו של אליעזר זמנה (21), מוכר למשטרה מפתח תקווה. בכתב האישום נטען כי הוא הניח מטען חבלה ליד דלת בניין בלב שכונת מגורים בראשון לציון, ביוני האחרון, ופוצץ את המטען באמצעות הפעלתו מרחוק.
בין מכריו של זמנה, לבין הקורבן שהיה היעד לפגיעה, היה סכסוך קודם.
ב- 10 ביוני שוחרר הקורבן ממעצר בו היה מצוי באילת, למעצר בית בראשון לציון.
שעות לפני סיום מעצר הבית של הקורבן, בשעה 3 בבוקר, הגיע הנאשם על גבי אופניים חשמליים לרחוב מבצע קדש בראשון לציון, במטרה להניח את המטען בבית שבו חשב כי הקורבן לן – ולאחר מכן להפעילו באמצעות שיחת טלפון מרחוק.
הימים, היו ימי המלחמה באירן (מבצע "עם כלביא") ביוני האחרון.
לפי כתב האישום המקורי, הנאשם הפעיל לכאורה את המטען בסביבות 3:00 לפנות בוקר, כחצי שעה לאחר שנשמעה אזעקה בראשון לציון, ורבים מדיירי הבניין שהו במקלטים ציבוריים.
כתוצאה מפיצוץ מטען החבלה, נגרמו נזקים לבניין ולרכבים שחנו בסמוך, ומההדף נפגע עובר אורח שעבר במקום.
בגין כך הואשם זמנה בעבירות של נשיאת נשק והיזק בחומר נפיץ.
התשתית הראייתית התבססה בין היתר על אמירותיו בפני מדובב – אמירות שאמר לפני שהתייעץ עם סנגוריו.
אמירות אלה, כך נטען, הכילו פרטים מוכמנים, לרבות המניע להנחת המטען.
בתיק גם צילומי אבטחה שתיעדו את הגעת הנאשם למקום ובריחתו.
בנוסף, זמנה תועד ליד ביתו באותם בגדים בהם נצפה בצילומים מניח המטען.
לצד כל אלה, בתיק החקירה עדויות מפלילות ומחקרי תקשורת, מה גם שהנאשם שכח את מכשיר הטלפון שלו במונית שבה נסע לאחר הנחת המטען.
במהלך דין ודברים בין ההגנה לפרקליטות, הסנגורים עורכי הדין יקי קהן ושרון יטקובסקי ממשרדו, הצביעו על קשיים ראייתיים בכל הנוגע למחקרי התקשורת.
עו"ד קהן הראה כי הפעלת המטען לא בוצעה באמצעות הטלפון של הנאשם, ולמעשה הפעלתו של המטען בוצעה על ידי התקשרות מטלפון שלא ניתן לזהות למי שייך, ושיחות ממנו בוצעו הן לטלפון שהוצמד למטען והן לטלפון האישי של הנאשם. לאור כך, עוררו הסנגורים ספק לגבי מי הגורם שהפעיל את המטען.
בעקבות כך, הסכימה הפרקליטות להגיע להסדר, שבמסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן וזמנה הורשע בנשיאת נשק ולא בפיצוץ המטען. הצדדים לא הגיעו להסכמה לעניין העונש.
במסגרת הטיעונים לעונש, הפרקליטות הדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם על רקע סכסוך ועתרה להטיל עליו חמש שנות מאסר.
סנגוריו של זמנה הדגישו את תיקון כתב האישום, טענו כי העונש שמבקשת הפרקליטות אינו מתחשב במחיקת העבירה של היזק בחומר נפיץ, וציינו כי לא נטען שהנאשם היה בסוד התכנית העבריינית וידע על הכוונה לפוצץ את המטען.
כמו כן התייחסו לנסיבותיו האישיות של הנאשם. בטיעוני ההגנה, ביקשו הסנגורים לחרוג ממתחם הענישה ההולם משיקולי צדק.
לאחר בחינת טיעוני הצדדים ופסיקה בתיקים דומים, השופטת מרב גרינברג גזרה על זמנה 38 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 5,000 שקלים.
