הליכי גירושין בין הצדדים החלו לפני שש שנים, כשהמנוח הגיש תביעה לפירוק שיתוף ועתר למכור את בית המגורים ולחלק את תמורתו באופן שווה בין הצדדים. באותה עת שניים משלושת ילדי הזוג כבר היו בגירים וגילו של הצעיר היה 15.
לאחר שבית המשפט נעתר לתביעת הבעל ופסק למכור את הבית בהליך של כינוס נכסים, האיש הגיש תביעה כספית לתשלום דמי שימוש בגין השימוש שעשתה האישה בחלקו בבית בתקופה שבה לא התגורר בו, החל מהיום שעזב את הבית ועד למועד פינויה מהבית.
בסיומו של הליך הכינוס הודיעה אחות המנוח כי אחיה הלך לעולמו עקב תאונת דרכים, וכי השאיר אחריו צוואה מיום 24.10.18, לפיה היא היורשת היחידה לעיזבונו.
האלמנה בתגובה הגישה תביעת כתובה מהעיזבון ובה עתרה לחייב את העיזבון בתשלום כ-1,800,000 שקל, שהינו סך כתובתה, וכן תבעה מזונות מהעיזבון.
"סכום הכתובה מוגזם"
הצדדים היו נשואים 25 שנה, כשבמעמד נישואיהם חתם המנוח על שטר כתובה בסך של 1,800,000 שקל. האישה טענה כי בעלה המנוח הוסת בחייו על ידי אחותו, וכי היא גרמה לקרע ביניהם. לפיכך, בנסיבות בהן האשה הודרה לחלוטין מעיזבון בעלה, היא זכאית לטענתה לפרוע את הכתובה במלואה מן העיזבון על פי הדין העברי המעוגן בחוק הירושה.
מנגד אחות המנוח טענה, שהאישה אינה זכאית לכתובה, מאחר שהיא זו שהחלה את ההליכים המשפטיים כנגד המנוח ואף עתרה להרחיקו מהבית בהליך צו הגנה. עוד ציינה האחות, כי בית הדין הרבני הביע התרשמותו שאין סיכוי לשלום בית והורה כי הצדדים יתגרשו כהסכמתם. לבסוף טענה, כי סכום הכתובה אינו סביר.
לאחר סקירת החוק והפסיקה בנושא ושמיעת הצדדים, התרשמה השופטת מירה רום פלאי מבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ, כי התנהלות האישה לוקה בחוסר ניקיון כפיים: "עתירת האישה לגבות את כתובתה מהעיזבון וכן סירובה להתגרש מהמנוח במשך כל התקופה על מנת ליהנות מיתרונות כלכליים וכספיים בהיותה נשואה 'על הנייר' מטילה צל על תום ליבה", נכתב בפסק הדין.
השופטת המשיכה וציינה, כי חרף ההתנהלות המתוארת, לא הוכחה עילה שיש בה לשלול מהאישה את כתובתה, אולם סכום הכתובה בסך 1,800,000 שקל הוא מוגזם ואין לו תוקף מחייב. השופטת החליטה לפסוק לאישה סכום מתאים כפיצוי ראוי לכל זכויותיה בסך 180,000 שקל מתוך נכסי עזבון המנוח.
האחות: "ילדי המנוח נטשו אותו"
בתביעה נוספת עתרו שניים מילדי הצדדים באמצעות אימם, לקבלת מזונות ומדור למפרע מיום פטירתו של המנוח. לטענתם, יש להתחשב בכך שהאב לא הוריש להם דבר, והותירם ללא כל רכוש, כאובים ונזקקים.
אחות המנוח ביקשה לדחות את התביעה לאור העובדה שהילדים בגירים, מה גם שמצבם הכלכלי לא פורט ולא הוכח. עוד טענה, כי ילדי המנוח נטשו אותו עוד בטרם החלו ההליכים מול אימם, השפילו אותו והתייחסו אליו כזר בבית.
השופטת רום פלאי קבעה כי רק הבן הצעיר זכאי למזונות למפרע בסך 1,600 שקל לחודש עד גיל 18 ושליש מהסכום בזמן השירות הצבאי. לאור האמור נקבע כי יקבל סכום חד פעמי בסך 30 אלף שקל מהעזבון.
בנוגע לתביעת המנוח לדמי שימוש בבית, לאחר שניתן צו קיום צוואה אחותו של המנוח המשיכה את התביעה בנעלי המנוח.
השופטת רום פלאי קבעה כי עיזבון המנוח זכאי לדמי שימוש ראויים בגין שימושה של האישה בבית, במשך השנתיים שחלפו ממועד הגשת תביעת הגירושין ועד למועד שפינתה האישה את הבית. על פי חוות דעת שמאית שמונתה על ידי בית המשפט להערכת שווי דמי השכירות החודשיים, נפסק שהאלמנה תשלם לעיזבון המנוח דמי שימוש בסך 80 אלף שקלים.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
החלטות נוראיות לא משנה מה הסיפור לילדים תמיד צריך לתת מההורים כדי שביום מן הימים כשדעתם תשתנה לא יהיה קושי. זה מנציח מצב לא טוב. השופטת קראו הסבירה את זה טוב באחד הפסיקות שלה כשהייתי מתמחה. לא טוב וחבל.