שעות ספורות לאחר שהמשטרה הודיעה על מעצרו של העבריין כפיר עטיה (36) מנתניה, שהיה מבוקש בגין רצח חלפן הכספים דוד אגאייב (73) בפתח ביתו, מתברר שאמש פרסמה בתו פוסט מפורט בדף הפייסבוק שלה, שבו היא מבקשת סליחה מאביה, וחושפת פרטים חדשים על האובססיה לכאורה של החשוד כלפיה וכלפי בני משפחתה במשך שנים.
"אבא שלי היקר לי מכל", כתבה בפתח דבריה. "עדיין לא מעכלת את מה שקרה. אני רוצה להתנתק מכולם, מהכל, ורק לכאוב את לכתך, אבל משהו בי לא נותן לי, ואני מרגישה שאני חייבת לספר במילים שלי את הצד שלי, שלך, בכל הסיפור ההזוי הזה. לאחר פרסומים מעוותים לגביך ולגבי כל המשפחה, אני מרגישה שאני לא יכולה, לא רוצה לשתוק.
"אתמול (יום ראשון) בערב בן עוולה חסר כל צלם אנוש רצח אותך בדם קר ללא שום נקיפות מצפון ורגש. לא מגיעה לאותו רוצח במה, אבל אני רוצה לחלוק לך את הכבוד שמגיע לך אבא יקר שלי. בצעירותי ניהלתי מערכת יחסים עם אותו רוצח. במשך ארבע שנים סבלתי מאלימות מילולית ופיזית ומאובססיביות, וביום שהחלטתי לשים לזה סוף ולקום וללכת, החלה מסכת הטרדות בלתי פוסקות.
"אותו רוצח הלך ושדד את בנק הדואר, וכתוצאה מכך נכנס לכלא לתקופה. כשהשתחרר הייתי נשואה כבר ללירון (אבי ילדיי). באותם ימים סבלנו מהטרדות חוזרות, השחתת מכוניות בני המשפחה, שריטות דלתות הבית, ניסיון לשרוף את הקליניקה שלי, ואף יום אחד חיכה לי מתחת לבית עם אלה. יום אחד הוא הגיע לצ'יינג' של אבא במטרה לדקור את לירון. הוא לא הצליח אבל השאיר "מזכרת" תמידית בצורת צלקת מסכין בפניו של לירון.
"באותם ימים עברתי טיפולי פוריות, והלחץ התמידי והפחד מפניו הביאו להפלה. לאחר מספר פשעים נוספים של אותו רוצח מתועב הוא נכנס שוב לכלא, ולאחר ריצוי העונש הוא יצא לחופשי, והדבר הראשון אותו בחר לעשות הוא לתקוף את אבא שלי מתחת לביתי עם גרזן, ולגרום לו לפגיעה מוחית, בה הוא פתח לו את כל הראש (לחשיפת פוסטה על התקיפה, ראו כאן).
"אבא ניצל בנס, ועבר שיקום ארוך וקשה במשך שנה, עד שחזר לעצמו ולתפקוד מלא. על אותו מעשה הוא ישב בכלא. לפני ארבעה חודשים כפיר עטיה הרוצח השתחרר מהכלא. ביום השחרור הגענו אני, לירון, אימא ואבא לקצין המשטרה בנתניה והתחננו בפניו לעזרה, שמירה, השגחה, משהו, אולם תשובתו היחידה הייתה: 'אין מה לעשות, הוא סיים לרצות את העונש שלו'. "בלית ברירה ומבלי שום עזרה מהמשטרה המשכנו בחיינו, וברגע של שאננות קרה הנורא מכל, הדבר היחיד ממנו פחדתי כל חיי: הוא חיכה לאבא שלי בחדר המדרגות בבניין ודקר אותו מספר רב של פעמים, הוא רצח אדם מבוגר בן 73, אדם שלא יכל להגן על עצמו בשום דרך. הוא התגנב מאחוריו ודקר אותו בדם קר, וברח. קשה לי מאד להיחשף ככה ולספר את כל הסיפור הזה, אבל חשוב לי להבהיר לאנשים מה בדיוק היה, ולא כמו כל העיוותים של העיתונאים ללא כל התחשבות ברגשות המנוח ובני המשפחה.
"ממך אבא אני רוצה לבקש סליחה. שלא הגנתי עליך מספיק, שנכנסנו למעין שאננות שאולי כבר לא יקרה כלום. אבא, כולם מספרים עליך שהיית איש טוב ויקר, אבל רק אנחנו יודעים עד כמה היית טוב, אכפתי, איש של שלום, איש שקט שכל חייו היו משפחתו ועבודתו. לא היית 'חלפן', כמו שמתארים אותך בעיתונות, היית אדם טוב וצדיק שכל כולו היה רגש ונתינה. אתה עמוד האש שלי, המשענת, אתה הכל! איך ממשיכים מפה, אבא יקר? איך מתמודדים עם כל הכאב הזה והחור הגדול שיש בלב? תנוח על משכבך בשלום אבא. אתה הגיבור שלי! אוהבת אותך וכואבת עד אינסוף את לכתך…בתך".
הלוויתו של אגאייב התקיימה היום (13.8) בשעה 13:00 בבית העלמין בשכונת ותיקים. שלוש שעות קודם לכן, הודיעה המשטרה על מעצרו של עטיה לאחר שנלכד על ידי שוטר שזיהה אותו במקרה ברכבו בתל אביב.
האם ניתן היה לרצוח את רצח דוד אגאייב?
השופטים יותר מידיי רכים וזה מה שקורה, הכתובת הייתה על הקיר,השופטים שכחו שהם צריכים להגן על הציבור ולא על העבריינים אני יודע שזו מדינת חוק ובלה, בלה, בלה, אבל השופטים לא שפטו נכון וזה קורה אבל הם לא לוקחים שום אחריות וזאת הבעיה פה, עונש לא מרתיע וזאת התוצאה…