את בואה של גברת קורונה קיבלתי בקפה טוטו מגדל המוזיאון בחודש מרס, זה היה היום האחרון בו הותרה ישיבה בבתי קפה. סיימתי דיון מעיק וישבתי לי בשולחן השמש הקבוע שלי, על עוגת הפרג שלי וההפוך שלי בכוס הזכוכית. לרגע לא נכנסתי להיסטריה מהנגיף, בעוד שבאותו קפה אחרון כבר היו אנשים עם המסיכות הראשונות על הפנים.
השבוע סגרתי מעגל. מיד לאחר דיון מעיק ראשון בעידן הפוסט קורונה פיזזתי לכיוון הטוטו, היה זה יום רביעי הקדוש בו נפתחו בתי הקפה והמסעדות לישיבה. מסתבר שלמדתי להעריך כל קרן שמש בשולחן הקבוע שלי, וכל לגימה מהקפה החדש שלי – שחור גדול חזק בכוס זכוכית. מן הסתם גם פינקתי את המלצרית בטיפ משולש.
אתם גם רשאים להודות שהתגעגעתם לתפריט של בית הקפה האהוב עליכם, לשש מנות פתיחה שמוגשות לשולחן, לישיבה הזו ברגליים משוכלות ארוכות ארוכות, ואז לתזז את המלצרית היפה בגלל מנה אחת קרה או תפלה או סתם לא טעימה. להתלונן על המחירים במסעדות הפלצניות שמגישים בהן שני עלי חסה, ביצה וטונה פוסידון, וקוראים למנה ניסואז בנוסח צרפתי, בעלות של 90 שקלים.
נכנסתי לקורונה כאשה חופשיה שלא מוותרת על קינוח שוקולדי, גם אם הבטן מפוצצת משלוש מנות, ולו רק בשביל ביס אחד. סיימתי את הקורונה עם כולסטרול גבוה וארבעה קילוגרם מיותרים שהוסרו בשבועיים האחרונים בדיאטת 16/8 האדירה.
גם עולם המסעדנות חישב מסלול מחדש, הבעלים והשפים הבינו שזה הזמן להנמיך קומה, והצנע לכת, נחיתה לקרקע, לתת שירות ראוי ולהקפיד על מחיר הוגן.
חבר יקר לי מאוד, איש העסקים רוני שאטן, העלה פוסט בו הוא צירף הודעה שכתב לבעל מסעדה ידועה עימו הוא מיודד. בחודש פברואר פנה איש העסקים למסעדן וביקש להזמין שולחן לעשרה אנשים ליום שבת, אבל נענה באלו המילים: "רק לשבוע השני של מרס". ללא שלום, ללא תודה, ללא הכרת הטוב לאלו שמפרנסים את המסעדה, רק ארבע מילים מתנשאות "רק לשבוע השני של מרס".
אז בשבוע השני של מרס רוני היקר והחד כתער זכר היטב וכתב לאותו מסעדן את אלו המילים: "נזכרתי הבוקר בתשובתך השחצנית, וחייכתי".
כל שנותר לבקש מבעלי המסעדות ובתי הקפה הוא, שיזכרו היטב היטב את החודשים מרס אפריל ומאי, כמה היינו חסרים לכם ברבעון השני של 2020. שרתו אותנו באהבה, פנקו אותנו, אנחנו מבטיחים לא להחזיר כוס קפה שלוש פעמים, לא להחזיר חצי שקיק סוכר חום לסוכרון, וגם מבטיחים להשאיר טיפ נדיב, לומר תודה, ובאופן אישי להוקיר כל קרן שמש בשולחן הקבוע שלי במרפסת של טוטו.
טוב שחזרתם, התגעגענו.
