פרקליט המדינה, שי ניצן, פירסם את הנחיה 2.2 המעודכנת בנושא מדיניות האכיפה בעבירות הנלוות לזנות. לראשונה עוסקת ההנחיה גם במצבים בהם יוגדר ריקוד לאפ דאנס במועדוני חשפנות כמעשה זנות, מה שעשוי להביא לסגירתו של המועדון ולהעמדת בעליו לדין.
זנות או שירות מיני בתשלום אינם אסורים בהיבט העוסקים בם, אך החוק קבע שורת עבירות נלוות כגון סחר בבני אדם, סרסרות, הבאת אדם למעשה זנות, החזקת מקום לזנות ופרסום שירותי זנות. החוק עצמו לא הגדיר מהי זנות, וגם בתי המשפט לא קבעו במדויק היכן עובר הגבול ומהו המגע המיני המינימלי שייחשב זנות, ויגרור אכיפה בעבירות הנלוות. לכך מתייחסת ההנחיה (שעדכונה הקודם היה ב-2014).
ניצן מגדיר את המבחנים הקובעים מתי מגע מיני עולה כדי זנות:
1. ככל שמדובר במגע באיברי מין, כך תיטה הכף לראות בכך מגע מיני העולה כדי זנות. ביתר דגש אמורים הדברים ככל שמדובר במגע ישיר מתחת לבגדים.
2. ככל שמדובר במגע שתכליתו להביא לפורקן מיני, במובחן מגירוי מיני.
3. ככל שמדובר בפעילות מינית הדדית מובהקת.
4 . יש לבחון עד כמה המגע הפיזי רציף, צמוד, נרחב, אינטימי, ומה היה משכו.
5. ככל שהמעורבים בפעילות המינית מתערטלים מבגדיהם, או ככל שפרטי הלבוש שלהם מינימליים יותר, כך עשוי המגע לכזה העולה כדי זנות.
6. אין הכרח שהאתנן יהיה בצורת תשלום כספי, וניתן להסתפק בשווה כסף או בטובת הנאה מסוג אחר.
על הלאפ דאנס, כתב ניצן כי "חשפנות, ככל שאינה כוללת מגע פיזי, איננה זנות ואינה מהווה עבירה. יחד עם זאת, יכול שיהיה מדרון חלקלק בין חשפנות למעשי זנות, ולא אחת עשויות שתי התופעות לשכון תחת קורת גג אחת. במועדוני חשפנות מסוימים מתקיימת פעילות שבה, בתמורה לתשלום נוסף, מקבל הלקוח 'שירות', במסגרתו אישה העובדת במועדון, לבושה בלבוש מינימלי, מבצעת לאפ דאנס (ריקוד חיק) על ירכיו, תוך חיכוך האיברים האינטימיים של השניים. במהלך 'ריקוד' זה מסירה האישה במועדון, לעתים, את לבושה העליון, והלקוח ממשש את גופה.
"לעתים מהווה הלאפ דאנס, המתקיים בחלל הפומבי של המועדון, קדימון בלבד לקראת מעבר הלקוח אל תאים פרטיים או אל חלל פנימי, שם ניתן לו שירות דומה. במקרים רבים, השירות ניתן לפרק זמן ארוך, לעתים בעירום מלא של האישה, ולא אחת תוך מגע הדדי באיברים אינטימיים או תוך קיום פעילות מינית הדדית מובהקת, לעתים תוך קיום יחסי מין מלאים".
עוד מוסיף ניצן, כי ברור ש"הלאפ דאנס או שירותי מין אחרים הדומים לו, עשויים בהחלט ליפול בגדר המושג 'זנות', כפי שפורש על ידי בית המשפט העליון. מאידך, מופעי חשפנות, כשלעצמם, אינם נופלים בגדר מושג זה, וישנם מעשים גבוליים שעשויים לאתגר את רשויות האכיפה בשאלה אם ענייננו במעשה זנות". לדבריו, המבחנים שצוינו ייושמו על ידי המשטרה והפרקליטות, כדי לקבוע אכיפה פלילית נגד בעלי המועדונים האלה.
לשם כך, הוא מחדד עוד. "תיעשה אבחנה בין פעילות בעלת אופי הדדי, שבה לוקח לקוח המועדון חלק משמעותי, גם אם פסיבי, לבין פעילות הנושאת אופי הקרוב יותר במהותו למופע חשפנות אישי הניתן ללקוח. ככל שמדובר ב'מופע אישי', לא תהיה בעובדה שהתקיים מגע מסוים, כדי להביא את רשויות האכיפה והתביעה להתייחס למעשה זה כאל זנות". עם זאת, "ככל שפרטי הלבוש של האישה, או של הלקוח מעטים יותר, ייחשב הדבר כאמור קרוב יותר למעשה זנות".
ונעבור לסרסורים
פרקליט המדינה מציין כי תעדוף באכיפה יינתן כשמתעורר חשד לעבירות של סחר בבני אדם, הבאת אדם לעיסוק בזנות וניצול קטינים לזנות. "ככל שפעילות המקום בו קיים עיסוק בזנות היא בהיקף גדול יותר, כך מתחזקת ההנחה כי המקום מנוהל על ידי סרסור החי על רווחי המקום, גם אם פעילותו נעשית מאחורי הקלעים. למותר לציין שאין משנה אם הסרסור הוא גבר או אישה", כתב ניצן.
לדבריו, הצורך באכיפה גובר גם כשהעוסקות בזנות הן שוהות לא חוקיות או תושבות זרות, או ככל שמקום העיסוק מהווה מטרד. מאידך, פרקליט המדינה זורק גם עצם ליברלית. "זנות מבטאת מצוקה, וסרסרות לזנות היא ניצול מצוקה", כתב. "עם זאת, מקום בו המידע באשר לחצרים בהם מתנהל עיסוק בזנות מצביע על פעילות בין אנשים בגירים היודעים את אשר לפניהם, ללא יחסי תלות או מרות, כאשר התשלום ניתן לעוסקת בזנות במישרין, אין מדובר בהיקף פעילות גדול, ואין חשד לביצוע עבירות חמורות הנלוות לזנות, הרי שפעילות האכיפה בעניין שכזה תהא בעדיפות נמוכה יותר".
כך למשל, הוא מציין כי "בנסיבות בהן מדובר בהתארגנות עצמאית של מספר מצומצם של נשים העוסקות בזנות, השוכרות בצוותא חצרים לשם ביצוע פעילותן".
באשר לפרסום שירותי זנות, קובעת ההנחיה שיש לקדם פעולות משטרתיות יזומות נגד מפעילי אתרים המציעים שירותי זנות בגלוי או במסווה, ונגד התופעה של הפצת עלונים על מכוניות חונות ובתיבות דואר. "את עיקר מאמצי האכיפה יש להפנות נגד אלו העומדים מאחורי הפרסום וההפצה, אשר לעתים משמשים כמתווכים או סרסורים עבור האדם העוסק בזנות", כתב ניצן, "וכן נגד אלו שבבעלותם הכלי הפרסומי, כדוגמת אתר האינטרנט, עיתון וחברת פרסום". במעגל השני, תישקל העמדה לדין גם של נותני שירות, בעלי בתי דפוס ומקימי אתרים. בנוסף, תימשך אכיפה כלכלית, מנהלית, אזרחית ופלילית משולבת, הכוללת חקירות מס הכנסה, חילוטים וצווי סגירה מנהליים.
