בשנת 2011 מדינת ישראל החליטה לאמץ את פרויקט א3 (מצלמות המהירות) במטרה למגר את כמות התאונות וההרוגים בכבישים. במסגרת יישום הפרויקט נפרסו בכבישי הארץ מאות מצלמות אשר מטרתן לאכוף את עבירות המהירות ועבירות נסיעה ברמזור אדום בצמתים.
לאחר שמונה שנות עבודה מאומצות של המצלמות והעשרת קופת המדינה במיליארדי שקלים, הגיע העת לחשבון נפש. לראות האם היתה הצדקה להפעלת מערכת המצלמות שנראה כי הן גרמו לעוול למאות אלפי אזרחים עקב אי דיוקים בנתונים שסיפקו, ובכך הביאו לפסילת רשיונות של רבים, צבירת נקודות חובה ברשיון הנהיגה, ועוד לא הזכרנו את הקנסות והתשלומים עבור הייצוג המשפטי.
במטרה לבחון את השפעת המצלמות על כמות ההרוגים ותאונות אני מציע לבחון טבלה המציגה את מספר ההרוגים בכבישי ישראל החל משנת 2009 – שנתיים לפני תחילת הפרויקט א3.
ניתוח הנתונים
ניתן לראות כי בין שנת 2011 לשנת 2012 ישנה ירידה מסוימת בכמות ההרוגים – האם ניתן לקשור זאת לפרויקט א3?
לדעתי לא, משום שפערים מהסוג הזה הם עניין שבשגרה. עוד ניתן לראות, כי בשנים הבאות מספר ההרוגים ממשיך לעלות, ולא נמצאו פערים כה גדולים בין השנים שלפני הפעלת הפרויקט לשנים שבו הוא הופעל.
בהקשר זה חשוב לשקלל את השיפור המשמעותי במצב תשתיות הכבישים בארץ ב-10 השנים האחרונות, ורואים כי גם זה לא משפיע באופן מובהק על מצב ההרוגים בכבישי ישראל.
מה שכן ניתן לקבוע על פי הנתונים הוא, שאין שום קשר סטטיסטי בין הצבת המצלמות לבין ירידה כלשהי במספר התאונות וכמות ההרוגים בכבישים.
יעילות המצלמות
אם כך, מה היעילות המצלמות א3?
אני סבור כי התשובה לכך ברורה לכולם. המצלמה יעילה למרחק של 100 מטרים לפני מקום הצבתה לבין 100 מטרים אחרי מקום הצבתה, אלה בדיוק המקומות בהם נהגים מורידים את מהירות נסיעתם, כדי שלא לקבל דו"ח באמצעות תיעוד המצלמה. מיד לאחר שהנהג עובר את המצלמה הוא חוזר לנהוג במהירות בה נהג לפני כן. חשוב מאוד לציין במקרים רבים המצלמות אינן יעילות לחלוטין מאחר ונהגים רבים לא שמים לב למצלמות ונוסעים במהירות מופרזת כאילו אין מצלמה כלל.
לסיכום ניתן לקבוע כי למצלמות אין שום יעילות פרט להעשרת קופת המדינה במאות מיליוני שקלים בשנה.
איך באמת מונעים תאונות?
מנסיוני כ-20 שנה במשטרת ישראל באכיפה ובהדרכה, אני יכול לומר:
1. נוכחות. אין תחליף לנוכחות המשטרה, באמצעות ניידות ושוטרים בכל מקום, הפעלת כחולים מהבהבים, בדיקות ומחסומים. אלה הדברים שמרתיעים נהגים, ולא מצלמות.
מאז הצבת המצלמות, משטרת ישראל נעלמה כמעט לחלוטין מהזירה הזו, משום שכמות הדו"חות שסיפקו המצלמות סיפקה את צרכי הסטטיסטיקה של פיקוד המשטרה. מצער מאד אולם אלו העובדות, לא רואים שוטרים בשטח.
2. אכיפה איכותית ומאסיבית. הצבת שוטרים במקומות המסוכנים לצורך אכיפה של עבירות מסכנות חיים כמו נהיגה באור אדום, אי מתן זכות קדימה, עקיפות מסכנות, נהיגה בשכרות, מטען יתר ועוד. כל עבירה שאינה מסכנת חיים אין טעם להשקיע משאבים באכיפתה, וגם אין אינטרס ציבורי בכך.
3. הסברה. הקמת יחידת הסברה באגף התנועה של משטרת ישראל אשר תבהיר באמצעות תשדירים עכשוויים (קליפים, סרטונים) היכן הסיכון בכל עבירה, ומדוע חשוב לשמור על כללי הבטיחות. כמו כן, כל תאונה קשה או קטלנית יש לנתח באמצעים ויזואליים הנגישים היום לכל שוטר או איש תקשורת, ולהביא אותם לידיעת הציבור כולו. לציבור יש עניין רב בצפייה בנתונים כאלה.
לסיכום, אם רוצים כסף ורוצים להעשיר את קופת המדינה מפעילים מצלמות, אבל אם באמת רוצים למנוע תאונות משלבים את שלושת הגורמים שציינתי במאמר – נוכחות, אכיפה, הסברה. עם תוכנית עבודה נכונה ואנשי מקצוע מנוסים בתחום המשטרה והתקשורת החזותית, ניתן להציל חיים.
לעמוד של עו"ד גל מוטאי – משרד עורכי דין תעבורה מוטאי, מצגר, גרבאוי
