ב-15 במאי קיבל בית המשפט המחוזי את עתירת האסיר אבנר הררי, לצילום ראיונות שלו בכלא רימונים עם אלי סניור מערוץ 13 ועם כתב "ישראל היום".
שירות בתי הסוהר עשה כל שלאל ידו למנוע את קבלת העתירה שהגישה עו"ד אליז קסנטיני, עם הבקשה לאפשר להררי להתראיין לתקשורת. מבחינת שב"ס מדובר ב"סדין אדום" ופריצת קו גבול: בתגובה לעתירה הזהיר שב"ס מיצירת תקדים של שטף ראיונות, ומכך שבית המשפט יאשר "מצעד של מצלמות ואנשי תקשורת" לבתי הסוהר, לראיין אסירים – ובכך יתערערו כביכול הסדר והמשמעת המקודשים.
שופט בית המשפט המחוזי דרור ארד איילון דחה לפני שלושה חודשים את כל התנגדויות שב"ס וכל נימוקיו. בהחלטה כתב השופט כי לאחר שהרשעתו של הררי בפרשת "מטענים למפורסמים" התפרסמה בהד וברעש תקשורתי רב, יש לאפשר גם לאסיר "להציג את עמדתו באותו מישור (תקשורתי)" בשם חופש הביטוי של האסירים.
השופט ארד איילון דחה אז את כל נימוקי שבס להתנגדות, בשל "חשש מהשפעה על הליכי משפט", "פגיעה בנפגעי עבירה" ו"מידע מודיעיני". השופט הורה לשב"ס לאפשר את צילום ראיונות העיתונאים עם הררי, אבל כדי לרכך את החלטתו, קבע כי הפרסום והשידור לא יהיה מיידי: לאחר שיצולמו הראיונות בכלא, יימסרו הצילומים באופן חריג לנציגי שב"ס ובית המשפט יקיים דיון נוסף, אחרי הצילומים, באפשרות לצנזר חלק מהדברים שיאמר הררי, בטרם השידור בטלויזיה.
מאז החלטת השופט והוראתו לשב"ס לאפשר כניסת מצלמות ערוץ 13 לבית הסוהר, עברו שלושה חודשים. שב"ס עשה הכל לסכל את ההחלטה, למנוע את ביצועה ולמשוך זמן. החלטת ארד-איילון ניתנה עוד לפני שבית המשפט העליון הכריע סופית בתיק נגד הררי ודחה את ערעורו על ההרשעה. בינתיים מאז, העליון אישר את הרשעתו של הררי בצוותא עם אבישי בן דוד, בגין נסיון רצח של הכדורגלן קובי מוסא באמצעות הטמנת מטען ברכבו.
כך או כך, וללא קשר לפסק הדין בפרשה , שב"ס לא איפשר אפילו צילום של הראיונות, לצורך מסירת חומרי הגלם של הצילומים, כפי שבית המשפט הורה, על מנת שיוחלט מה לשדר מתוכם.
במקום לקיים את החלטת השופט ארד איילון שהורה להכניס את צוות ערוץ 13 וצוות ישראל היום לכלא – שב"ס הגיש לבית המשפט "בקשה לעיון חוזר".
בבקשה, טען שב"ס לשינוי נסיבות, שבגינן ההחלטה הקודמת מחודש מאי לא תקפה, כביכול. הסיבה העיקרית, "מידע מודיעיני חדש" על "הלכי הרוח של הררי בעניין הראיונות". הסיבה השנייה – שיחה שעשה עם הררי מפקד האגף, שיחה בה הררי טען כי הוא "מעוניין להציג את סדר היום בבית הסוהר, ולהעביר מסר לדור הצעיר כי הפשע אינו משתלם". שב"ס לא אהב את כוונת הררי לדבר על סדרי הכלא, מה שיאפשר לו "פתחון פה" לתלונות, וטען כי הראיונות נועדו לשטוח רק את טענת הררי לגבי חפותו. עוד טען שב"ס כי ב"ישראל היום" בינתיים ויתרו על הראיון.
עו"ד קסנטיני הגיבה וכתבה לבית המשפט כי שב"ס "עושה דין לעצמו" ובחר לא לקיים החלטת בית משפט חד משמעית, שהורה על לוח זמנים להכנסת צוותי התקשורת. "במשך שלושה חודשים ניסה העותר כל העת לתאם מועד לצילום הראיונות, אך ניסיונותיו כשלו, לנוכח קבלת ההחלטה של המשיב (שירות בתי הסוהר) לעשות דין לעצמו ולא לקיים כמצוות בית המשפט".
עו"ד קסטיני ציינה כי הררי הודה בפני מפקד האגף בכנות כי הוא עומד בקשר עם כתבים, אך לא מדובר בעבירת משמעת ולא בעילה לענישתו, בטח מאז החלטת בית המשפט, והוא לא קיים שום "ראיון" – עד לתיאום הראיונות המוסדרים כפי שקבע בית המשפט.
שב"ס ציין גם כי הררי אינו משולב בהליך טיפולי – על כך השיבה עו"ד קסנטיני כי עניין זה אינו קשור ולא עלה כלל בשיקולים לפני מתן ההחלטה על ידי בית משפט .
השופט ארד איילון עיין בבקשה של שב"ס ל"עיון חוזר" וקבע כי היא ממוחזרת: לפי השופט, השיחה שערך מפקד האגף עם הררי כ"אודישן" לפני הראיון לתקשורת "אינה מעלה ואינו מורידה" ולא ברור למה התקיימה, לאחר שבית המשפט נתן החלטה ברורה. ארד איילון דחה גם את ה"מידע המודיעיני" וכתב כי אם המידע חדש, היה ניתן להציג פרפרזה (תמצית) מפורטת יותר.
השופט כתב: "אף אחת מ'הנסיבות החדשות' שהציג שב"ס אינה מצדיקה הימנעותו מקיום ההחלטה במועדים שנקבעו בה". לפיכך, קבע השופט, "החלטתי נותרת על כנה" ועל שב"ס לתאם מועד לכניסת צוות ערוץ 13 לקיום ראיון בתוך חודש.
