בית המשפט העליון קיבל ברוב דעות של השופטים ניל הנדל וג'ורג' קרא, כנגד דעת מיעוט של השופט יצחק עמית, את ערעורם של האחים אברהים וחאדר קוזלי ואביהם סובחי, אשר תבעו 10 מיליון דולר על מציאת שרידי גופתו של החייל הנעדר מג'די חלבי, לפני שבע שנים.
עקבותיו של חלבי נעלמו בשנת 2005, לאחר שיצא מביתו בדלית אל כרמל בדרכו לבסיס. באוקטובר 2012 מצאו בני משפחת קוזלי את שרידיו במקרה, כאשר ביצעו עבודות עבור קק"ל ביער עוספיא. העצמות נמצאו תלויות על עץ.
בשנת 2016 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את תביעתם לקבלת הפרס הכספי שהובטח במשך שנים למי שיביא לאיתורו של חלבי. הפרס, בסך 10 מיליון דולר, הובטח על ידי עמותת "לחופש נולד" שהוקמה בתחילת שנות האלפיים ביוזמת בני משפחת הנווט רון ארד, שהבטיחה פרסים למי שיתיר את המבוי הסתום מעל פרשות השבויים והנעדרים של ישראל. העמותה פעלה בתמיכה וגיבוי מלאים של המדינה ומשרד הביטחון, שהבטיח לממן את הפרסים הכספיים.
בית המשפט המחוזי דחה את תביעת בני משפחת קוזלי, לאחר שדן בהתחייבות המדינה בראי דיני החוזים. בית המשפט קבע כי הם אינם זכאים לקבלת הפרס, מאחר "שלא נכרת חוזה בדרך של הצעה וקיבול (תגובה להצעה)". במלים פשוטות, התובעים לא התנהגו לכאורה כמגיבים להצעת הפרס באופן אקטיבי, משום שהם לא יצאו לחפש את גופתו של חלבי, או לערוך תחקיר, והם גילו אותה באקראי. הערעור לבית המשפט העליון הוגש באמצעות עורכי הדין רחל בן-ארי, יובל אדלר, מוחמד לוטפי ועדי ערמן.
השופט הנדל אשר כתב את עיקר דעת הרוב בפסק הדין, חלק על קביעות המחוזי. לדבריו "על פני הדברים, אופן מציאת הגופה – במקרה או לאחר חיפושים מכוונים – אינו צריך להשפיע על סוגיית הקיבול", ומי שמציע פרס תמורת מידע מעוניין בתוצאה ולא בתהליך או במאמץ.
הקושי המרכזי, לדברי הנדל, התעורר ביחס לשאלה האם ידעו התובעים, כאשר דיווחו למשטרה על מציאת השרידים, כי יתכן שמדובר בגופתו של חלבי. בית המשפט המחוזי בחן האם הם ידעו בוודאות כי מדובר בו, והתשובה היתה שלילית, אך השופט הנדל מסתפק בכך שהתובעים שיערו או קיוו, כך שהאפשרות כי מדובר בו עלתה ביניהם בזמן אמיתי.
חאדר קוזלי כתב בתצהירו כי בעת מציאת הגופה הוא סבר שמדובר בחלבי, ואמר לאביו ואחיו כי הם "הולכים להתעשר". האח אברהים הצהיר כי הוא לא האמין שמדובר בגופת החייל, והאב סובחי הצהיר כי הוא האמין באפשרות שזו הגופה, אך שלל זאת בקול רם באוזני בניו, מאחר שחשש כי הם יואשמו ברצח. המדינה חולקת על התצהירים האלה, אך בחרה לוותר על חקירתם הנגדית של התובעים בבית המשפט המחוזי.
הנתון שתמך לכאורה בעמדת המדינה, הוא כי התובעים לא ציינו כאשר התקשרו למשטרה ומסרו דיווח, כי הם סבורים שמדובר בעצמותיו של חלבי. בהודעת שמסר חאדר ביום מציאת הגופה, הוא אמר לחוקרים רק כי הזעיק את המשטרה כדי לבדוק האם העצמות שמצאו הן עצמות אדם.
מנגד, ציין השופט הנדל, "קיימת ראיה אחת בעלת משקל רב שיכול להכריע – הקלטה שהקליטו התובעים באמצעות הטלפון בעת מציאת הגופה, בה נשמע אברהים אומר לחאדר "יא חרא, אתה בונה את החלומות שלך על סתם דברים". קריאה זו מעידה, לדברי השופט, "על פני הדברים שמציאת הגופה גרמה לחאדר 'לחלום חלומות' של התעשרות".
בסיכומו של דבר, לדבריו, המערערים הוכיחו כי ידעו על הפרס, חשבו על האפשרות שהעצמות הן עצמות המנוח, וטלפנו למשטרה מתוך תקווה לזכות בפרס, ובכך התמלאו תנאים מספיקים.
במהלך הדיון בערעור בבית המשפט העליון לפני שנה, דחתה המדינה את הצעת השופטים להגיע לפשרה מוסכמת ולשלם לתובעים, אשר הסכימו לכך, פרס נמוך יותר על מציאת הנעדר.
השופט הנדל דחה את טענת המדינה כי הצעת הפרס, שפורסמה במשך שנים בשילוט חוצות ובאתרי אינטרנט, פקעה מאחר שעמותת "לחופש נולד" הפסיקה את פעילותה כמה חודשים לפני מציאת גופתו של חלבי. השופט הזכיר כי המדינה מימנה את פעילותה של העמותה ואת הפרסים המובטחים בעלות של מאה מיליון שקלים. לדבריו, "קשה להבין עמדה לפיה המדינה מוכנה להציע פרס כה גבוה ורואה בכך חשיבות רבה, ובכל זאת העניין בטל כלא היה, משל האינטרס בהשבת חיילים שבויים ונעדרים הוא של העמותה, ולא של המדינה".
