לראשונה בישראל נמנע בית משפט מלהרשיע נאשם למרות המלצת תסקיר המבחן להרשיע צעיר שביצע שתי עבירות של מעשה סדום בקטינה מתחת לגיל 14, בהסכמתה.
מדובר בתיק מורכב ביותר, שחלקים ממנו אסורים בפרסום, ובו במסגרת הסדר טיעון הודה הצעיר, שבזמן ביצוע העבירות היה קטין בעצמו, במיוחס לו. אלא שהוא הועמד לדין כבגיר, וב-9 בנובמבר 2017 נקבע כי ביצע את העבירות אולם לא יורשע עד לקבלת תסקירים שונים.
מיום זה ועד ל-31 בינואר השנה התקבלו בבית משפט המחוזי בתל אביב תסקיר נפגעת עבירה והערכת מסוכנות של הנאשם, שניהם אסורים בפרסום, וכן שלושה תסקירי מבחן שנערכו לנאשם, מהם עלה כי מדובר בצעיר שאפתן, אמביציוזי ובעל מיומנויות תקשורת גבוהות, המחפש ריגושים. עם זאת, לצד יכולות ורצון ליצור קשר תקין, קיים בו צד מניפולטיבי ואגוצנטרי, בעיקר בהקשר של מיניות וגבריות.
משלושה התסקירים הסתמנה בבירור הדרך שעשה הנער, שהתקשה תחילה להפנים את מעשיו והתרכז עם הוריו בצמצום ובטיוח הקשיים עימם הוא מתמודד. התקשורת במשפחה, נכתב, "מורכבת ורבת סודות, היוצרת בנאשם צורך בריצוי חברתי ויצירת זהות חיצונית הנמצאת בפער מתחושותיו הפנימיות".
התסקיר המסכם ניתח את ההליך השיקומי של הצעיר, במהלכו פיתח אמפטיה למתלוננת, לקח אחריות על מעשיו, ושינה משמעותית את תפיסותיו, עד כי שירות המבחן התרשם כי הוא מבין את הנזק שגרם ומביע חרטה כנה. לפי שירות המבחן, במהלך ארבע השנים שחלפו מאז לא חזר הנאשם לעבור עבירות, מגלה מוטיבציה לשינוי, תפקודו תקין ויש לו שאיפות נורמטיביות לחייו.
עם זאת, בסופו של דבר, תוך התלבטות, מצא השירות גורמי סיכון בחומרת העבירות ובתקשורת המשפחתית, והמליץ על הרשעה, ולשלב בגזר דינו הרתעה ושיקום בדרך של מאסר מותנה, צו פיקוח, של"צ ופיצוי למתלוננת.
 |
 |
 |
נציגת התביעה, עו"ד יעל הראל, וסנגורו של הנאשם, עו"ד מור עטיה, הסכימו על כל ההמלצות לענישה, למעט עניין ההרשעה. עו"ד הראל התעקשה על הרשעה, בעיקר בשל גורמי סיכון, והוסיפה הנסיבות המקלות צריכות לבוא לידי ביטוי בענישה הקלה לה הסכימה, ולא בעצם ההרשעה.
עו"ד עטיה טען כי אין זה ראוי שבשל אירוע חד פעמי, שהתרחש לפני ארבע שנים, הצעיר יוכתם ויתויג כעבריין מין, והדגיש את ההליך הטיפולי המוצלח שעבר. הוא גם תהה מדוע צעיר שעבר עבירה כקטין נשפט כבגיר, והאם זה ראוי וצודק להרשיע נאשם בגלל המערכת המשפחתית, כפי שעלה לדבריו מנימוקי תסקירי המבחן.
לא בטוח שאפילו עו"ד עטיה עצמו צפה את התוצאה, שכן כל שלושת שופטי ההרכב לא מצאו לכך תקדים, אבל כשהתפזר העשן התברר שלראשונה הסתפק בית המשפט באי הרשעה, בניגוד להמלצת התסקיר להרשעה.
השופט רענן בן יוסף סבר כי טיעוניו של עו"ד עטיה מספיקים לאי הרשעה, וכי "אין ספק שהטלת אות קין של מורשע בעבירת מין על בחור צעיר, בשל מעשה חמור ככל שיהיה שביצע בנערותו, יש בה משום פגיעה של ממש בעתידו כאדם וכפרט בחברה".
השופט בן יוסף גם הבהיר כי אכן היה מקום להעמיד את הצעיר לדין בבית המשפט לנוער, ואף הסכים עם הקביעה כי המלצת התסקיר להרשיעו נבעה בין היתר מהתקשורת המשפחתית. "יש קושי עם אמירה זו של שירות המבחן", כתב. "יש קושי בזקיפת חטאיה של משפחת הנאשם על ענישתו או הרשעתו שלו…
"לא בלב קל, אציע לחבריי להימנע מהרשעה, ולחייב אותו ב-200 שעות לציבור… וליתן צו מבחן למשך שנה החל מיום גזר הדין". בנוסף, סבר השופט כי על הצעיר לפצות את המתלוננת ב-80 אלף שקלים.
השופטת אירית קלמן ברום הבהירה מיד כי כפי שציין השופט בן יוסף, לא נמצא תקדים בו נמנע בית המשפט מהרשעה, בניגוד להמלצת שירות המבחן. עם זאת, הצטרפה אליו בהחלטה כי נוכח האופק השיקומי הממשי יש מקום ליצור אותו. "אני שותפה לדעה שיש ללכת לקראת הנאשם במקרה זה, בתקווה שאכן ישכיל לצאת לדרך חדשה".
השופט אברהם הימן הצטרף לדעת חבריו באשר למרכיבי הענישה, אולם חלק עליהם בעניין ההרשעה. "כפי שציינו חבריי, אף אני לא מצאתי תקדים פסיקתי בו נמנע בית המשפט מלהרשיע נאשם, מקום בו שירות המבחן המליץ על הרשעה", כתב. "אולם אני סבור כי אין בנסיבות מקרה זה, הן מבחינת המעשה והן מבחינת העושה, להצדיק יצירת תקדים, ועל כן אינני יכול להצטרף למסקנותיהם בסוגיית אי ההרשעה".
המלצת השירות להרשיע, הסביר השופט הימן, נבעה בין היתר מהערכה כי קיים סיכון שהנאשם יחזור על מעשיו הנצלניים והפוגעניים, ומשיקולי הרתעה על מנת לספק גבול חיצוני ברור שיסייע לצעיר שלא לחזור על ביצוע עבירות. תסקירי המבחן נועדו לאפשר לשופטים לקבל החלטות מושכלות, המשיך והסביר, ומשנעשו במקצוענות ובמיומנות, יש לקבל המלצתם גם לחומרה. "לא מצאתי שמץ טעות או פגם בתסקירים", סיכם, "אני סבור שבמקרה חמור זה יש לקבל את המלצת שירות המבחן ולהרשיע את הנאשם".
עו"ד עטיה, סנגורו של הצעיר: "אני מברך על החלטתו התקדימית של בית המשפט המחוזי, החלטה אמיצה וראויה מאין כמותה".
