התביעה המשטרתית הגישה כתב אישום נגד ערן דחבש (49) מכפר סבא בגין איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
תחילת האירוע ביום רביעי (2 באוגוסט) בצהריים, אז הוזעקו התקבל דיווח במשטרה על אירוע ירי באזור התעשייה בעיר כפר סבא. מבדיקת שוטרי תחנת כפר סבא שהגיעו למקום עולה כי מדובר בירי שבוצע לעבר רכב חונה. איש לא נפגע אך נגרם נזק.
זמן קצר לאחר מכן, עם התפתחות החקירה, עכבה המשטרה את דחבש. לאחר כשלוש שעות, התקבלה במשטרה החלטה לשחררו. ראש מחלקת חקירות בתחנת כפר סבא הגיע לתא המעוכבים, שם פגש בדחבש שהחל להתלהם, ולומר כי הוא לא יוצא מהתא בלי שמקבל לידיו חזרה את הטלפון שלו.
בהמשך, כך על פי כתב האישום, הלך דחבש עם הקצין הבכיר למשרדו, שם הוסבר לו כי יכול לפנות לבית המשפט בבקשה לשחרר את דברים שנתפסו ברשותו דרך עורך דין. דחבש בתגובה אמר כי אינו יוצא מהתחנה עד שלא יקבל לידיו את הטלפון הנייד שלו ולבקשתו חזר לתא המעוכבים.
לאחר מכן, לאחר מספר דקות, ירד קצין החקירות הבכיר בשנית לתא המעוכבים ואמר לנאשם ולאחרים שנכחו בתא כי אם לא יצאו אל מחוץ לתחנה, הם יוצאו בכוח. או אז התקרב דחבש לדלת הברזל שלידה עמד קצין החקירות, יחד עם חוקר נוסף, ואמר לקצין הבכיר בטון חזק כי אם תיפול שערה מגופו ואם יגיעו בו, הוא יקח אותו (את הקצין) באופן אישי, תוך שמדגים לו כאשר תופס את שיערות ידיו.
בהמשך, אמר קצין החקירות לדחבש כי אם לא יצא בטוב, יצא בכוח. אז אמר דחבש בשנית לקצין הבכיר: "אתה לא מכיר אותי, אני בן 50, ישבתי בכלא שנים. לא מפחד מאף אחד ואני נשבע באשתי והילדים שאם תיפול שערה מגופי, אני אקח אותך אישית".
יממה לאחר עיכובו של דחבש, כבר הוגש נגדו כתב אישום. התשתית הראייתית נגדו התבססה על עדויות קצין המשטרה והחוקר. דחבש, שיוצג על ידי עו"ד אייל אוחיון, הכחיש את האיומים וטען כי הוצא בכוח מהתחנה.
לצד כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. מהבקשה עולה כי באמתחתו 11 הרשעות קודמות בעבירות סחיטה, תקיפה, נשק, איומים ורכוש שבגינן ריצה מאסרים.
סנגורו טען במהלך הדיון בבית משפט השלום בפ"ת (3 אוגוסט), כי לא הייתה ההצדקה לעצור אותו ולהגיש כתב אישום. לדברי הסניגור, לא היה כל איום בדברי מרשו והוא רק רצה לקבל בחזרה את הטלפון שלו. לאור כך, עתר הסנגור שחרר את מרשו מהמעצר.
כך או כך, בתום הדיון, השופט גיא אבנון, קבע כי "לא היה מקום לעצור את הנאשם, ולבטח לא היה מקום להגשת בקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים, זאת בהיעדר עילות להצדקת בקשה זו".
השופט המשיך ואמר כי איננו משוכנע כי בתום ניהול הוכחות אכן יורשע דחבש באיומים, אך ככל שקיימת עילת מעצר, היא ברף נמוך ביותר. "אין טענה כי הנאשם ניסה לממש את האיום בדרך כלשהי. ממילא האיום כללי לא ממוקד לא נטען כי הנאשם יפגע פיזית במתלונן. לכאורה, ניתן לראות בדברי הנאשם כאיום שיפעל נגד המתלונן בדרך חוקית, למשל בדרך של תלונה למחלקה לחקירות שוטרים".
מנגד, ביקשה התביעה לתת משקל רב לכך שהאיום הושמע כלפי איש מרות בתוך תחנת המשטרה. בנוגע לעברו הפלילי ציין השופט כי עונש האחרון הוטל בשנת 2009 בדמות עבודות שירות. "שנים רבות חלפו מאז הרשעתו האחרונה של הנאשם, ומכן שעברו הפלילי, הגם שרלוונטי, איננו מחזק את עילת המעצר הקלושה, ככל שקיימת". לאור קביעות אלו, הורה השופט על שחרורו של דחבש ללא תנאים מגבילים.
התביעה ביקשה עיכוב ביצוע, אך בקשה זו נדחתה. דחבש שוחרר, אך המשטרה הגישה ערר על החלטת השחרור לבית המשפט המחוזי בלוד, חרף היותו משוחרר. בתום דיון קצר השופטת צבייה גרדשטיין פפקין השאירה את החלטת השחרור על כנה, אך אסרה עליו להתקרב לקצין או לתחנת המשטרה בכפ"ס.
