ממלא מקום מנהל מכון התקנים, אילן כרמית, עתר לבג"צ (שלישי, 5.2) נגד קביעותיו של נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות – השופט בדימוס דוד רוזן – לפיהן הוא (כרמית) שיקר במסגרת הליך משפטי שעסק במהימנות מצלמות המהירות. לטענת כרמית, רוזן חרג מסמכותו כאשר ביקר את כרמית, מאחר שהאחרון אינו מייצג את המדינה בערכאות ולפיכך אינו כפוף לביקורת של רוזן.
בדו"ח חסר תקדים בחריפותו, רוזן קבע כי יש להדיח מתפקידה ולפתוח בחקירה פלילית נגד ניצב משנה שרית פיליפסון, המפקדת על מחלקת התביעות באגף התנועה של המשטרה, עקב סדרת פעולות שקר לכאורה, והסתרת ראיות מבית המשפט במשך שנה וחצי, בתיק של מהימנות מצלמות המהירות בכבישים. בכך אישר הנציב את אמיתות תלונותיו של עו"ד תומר גונן.
באותו דו"ח, הנציב רוזן גם מתח ביקורת על כרמית, שהיה העד ומומחה התביעה המרכזי בתיק המצלמות. כרמית העיד בבית המשפט כי נכח בעשרה ניסויים שנערכו בהולנד לפני 10 שנים, וכי בכ-500 הליכי ניסוי נוספים במערכת המצלמות נכח עוזרו. ניסויים אלה שהתקיימו לכאורה עבור מכון התקנים הישראלי, שימשו יסוד בחוות הדעת שהגיש כרמית לבית המשפט בדבר מהימנות המצלמות, וכעוגן מרכזי בתשתית הראייתית נגד נהגים שהואשמו בעבירות מהירות.
בעתירה שהוגשה באמצעות עו"ד ירון קוסטליץ נטען עוד, כי רוזן קבע קביעות קשות ביחס לכרמית, מבלי ליתן לו כל הזדמנות להשמיע את טענותיו. לפי העתירה, רוזן רשאי לדון בתלונות רק נגד מייצגי המדינה בערכאות שיפוטיות. כמו כן נטען, כי יש לבטל את הקביעה של רוזן מאחר שלא ניתנה לכרמית זכות לטעון או למסור תגובה בטרם רוזן קבע דברים.
כמו כן, לפי העתירה, אילו היו פונים מטעם הנציב לכרמית בזמן אמת, היו רואים שעדותו ניתנה בתום לב. נטען בעתירה כי כאשר מסר שנכח בניסויים על מצלמות א-3, הוא התכוון למכשיר אחר (מולטינובה). בעתירה מצוין כי כבר בשנת 2017 הודיע כרמית על טעותו, אולם המשטרה היתה זו שלא הודיעה על כך לבית המשפט.
בנוסף נטען כי במידה והנציב רוזן מעוניין לפרסם את שמו של כרמית ברבים, היה עליו להעביר את הנושא ליועמ"ש ולשרת המשפטים, והם יקבלו החלטה אם לפרסם. גם זאת, לאחר שכאמור היתה ניתנת לכרמית זכות שימוע.
בית המשפט קבע כי תגובתו של רוזן תינתן עד ה-26 בפברואר.
