ראש לשכת עורכי הדין לעבר אפי נוה הגיש תביעה על סך 7 מיליון שקל נגד אנשי גלי צה"ל, העיתונאית הדס שטייף, המגיש רזי ברקאי, העורכת נורית קנטי, ראש מערכת החדשות אילאיל שחר ומפקד התחנה שמעון אלקבץ.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז באמצעות עו"ד בעז בן צור, נכתב כי "שטייף פרצה עמוק אל תוך חייו האישיים והפרטיים של התובע, פריצה שאיננה נופלת בחומרתה מפריצה לבית מגורים (ובמובנים מסוימים, אף עולה עליה) וביצוע חיפוש יסודי במסמכיו וכליו של אדם. נוכח החומרה הייחודית של מקרה זה, אשר נעדר תקדים בישראל – נדרשת פסיקת פיצויים עונשיים, פן יהפוך זה להרגל לגנוב ולפרוץ למכשירי טלפון ניידים, לעיין בהם ולפרסם את עיקרי המידע, ופן יינזקו בהמשך אחרים כשם שניזוק התובע.
"התובע עמל שנים הרבה עד אשר צבר את המוניטין האישי והציבורי שהביא לבחירתו לשמש ראש לשכת עורכי הדין. התנהלות הנתבעים ושטייף בראשם, הביאה לפגיעה בשמו הטוב ולפגיעה קשה במוניטין האישי שצבר. נזקים כה כבדים לשמו הטוב של התובע ולתדמיתו אינם בני תיקון".
לפי התביעה, "על פי פרסומים שונים יכול שהפרקליטות החליטה להעניק 'חסינות' לשטייף, תוך שהובטח לה כי לא יינקט נגדה הליך פלילי. חסינות זו – ככל שניתנה – אינה רלוונטית להליך האזרחי, ואינה מקימה כל הגנה במישור זה. היפוכם של דברים: ההכרח להעניק לשטייף חסינות, משל הייתה 'עדת מדינה', אך מלמד על כך שמדובר במי שביצעה עבירת פליליות חמורות".
"פריצה באיצטלה עיתונאית"
בתביעה נכתב כי "באופן שקשה ליישבו עם אמת מידה עיתונאית או חוקית כלשהי, כל התכתובות שניהל התובע – חייו האישיים, במלואם – נחשפו ונגלו בפני הנתבעים וחלקן אף בפני מאזיני גלי צה"ל וכלי תקשורת אחרים. בזדון, בכוונת מכוון ותוך שימוש ציני איצטלה עיתונאית, נטלה נתבעת מס' 1 (שטייף), את מכשיר או מכשירי הטלפון הנייד של התובע – שלא כחוק – לידיה. שטייף ידעה כי היא מחזיקה ברכוש פרטי ואינטימי של התובע שהינו, לכאורה, רכוש גנוב. הגדילה שטייף עשות, והביאה לפריצתם של מכשירי הטלפון הניידים.
"לאחר מכן עיינה שטייף במידע האישי והפרטי שנצבר במכשירי הטלפון, יחד עם הנתבעים הנוספים – ובמשך תקופה ממושכת. בעשותם כן, פשפשו הנתבעים בכל פינה ופינה בחייו של התובע: התכתבויותיו עם ילדיו הקטינים, חבריו ולקוחותיו (תוך הפרת חסיון עו"ד-לקוח), ולמעשה – שורה ארוכה של אנשים, לרבות שרים, חברי כנסת, שופטים, אנשי מערכת האכיפה ועוד; תמונותיו האישיות ותמונות ילדיו; קטעי קול השמורים במכשיר הטלפון הנייד; היסטוריית הגלישה של התובע; וכן הלאה וכן הלאה. אין היבט בחייו האישיים והפרטיים של התובע שלא נסרק על ידי הנתבעים במסרקות ברזל. לא נותר לו ולוּ אבק של פרטיות.
"את שלא נשא חן בעיניהם, החלו הנתבעים לחשוף באמצעי תקשורת שונים. וכך, שיחות אישיות שניהל התובע מצאו עצמן גלויות. פרטיותו הפכה למרמס. צנעת חייו הופרה ברגל גסה. מדובר באלפי, אם לא עשרות אלפי, פרטי מידע שונים, מה שכינה ברקאי בשידור, כמוצא שלל רב – 'מזוודות חומר'… כל פינה ופינה בחייו הפרטיים נסרקו תוך פגיעה קשה ובלתי הפיכה בפרטיותו ובפרטיותם של כל אלה שעמם שוחח. ככל אדם, גם התובע מנהל שיחות אישיות בנושאים שונים, שאינן מיועדות לאוזניהם של אחרים. צנעת חייו הפכה לנחלת הכלל".
"הסוסים ברחו מהאורווה"
עו"ד בן צור מצטט בתביעה דברים ממשדר גלי צה"ל ביום מעצרו של נוה:
שטייף: "ישבנו שעות ארוכות כולנו, וככל שצללנו אל החומרים הבנו למה אנחנו נחשפים ולאיזה ברוך נכנסנו".
קנטי: "כמות החומר שהדס הביאה היתה אדירה".
כך, נאמר בתביעה, "שורה של אנשי תקשורת יושבת לה, צוללת, כלשונה, לכל פינה בחייו של התובע, ומחככת ידיה בהנאה מרובה… במהלך השידור מודיע ברקאי, כי יושמעו שיחות קוליות של התובע ובני שיחו. לאמור – האזנת סתר אסורה ובלתי חוקית, שהנתבעים מבקשים לשדרה בשעת שיא רדיופונית, לאוזני כל עם ישראל… כל שידור שהתבסס על תכתובת אישית ופרטית של התובע, או הפצה או "הדלפה" של כל מידע אחר המבוסס על המידע שבטלפון הנייד של התובע – עלה כדי ביצוע עבירה פלילית. לכובע העיתונאי אותו הנתבעים מתיימרים לחבוש אין כל נפקות לעניין זה", נטען.
במהלך השידורים התייחס ברקאי ל"תכתובת מבזה, גסת רוח, בין האיש המרכזי העצור (נוה) לבין דמות בכירה בממשלה, על שופטות בכירות". קנטי הוסיפה כי "החומרים מעלים התבטאויות מאוד קשות, חריפות, בוטות, של החשוד וגורם בכיר ומרכזי במערכת הפוליטית כלפי שופטות בכירות ביותר, בלשון נמוכה". ברקאי הוסיף: "אנחנו לא חנה בבלי, אבל הרכילויות האלה הן דילים פוליטיים למינויים וסגירת קצוות לתפקידים חשובים במערכת המשפט שלנו".
על כך נכתב בתביעה כי "בדל"ת אמות, מאחורי דלת סגורה, טבע האדם הוא לשוחח בחופשיות. לעתים שיחות אלו אינן ערבות לאוזניים זרות. ועדיין, זוהי זכותו הבסיסית והיסודית של כל אדם לשוחח בפרטיות… יצוין כי על פי פרסומים, פרקליטות המדינה הזהירה את גלי צה"ל להפסיק להשתמש בחומרים הפרטיים ולהשמיד כל חומר שהתקבל ממכשירי הטלפון הנייד. מעט מדי ומאוחר מדי. הסוסים, קרי, דברי הרכיל ושאר פרטים, כבר נמלטו הרחק מהאורווה לאוזני אינספור מאזינים".
"אח גדול" והערכת הנזק
לפני שבועיים הגיש נוה תלונה למשטרה בגין גניבת המכשיר, פריצתו ועבירות נוספות לכאורה על חוק האזנת סתר, חוק הגנת הפרטיות וחוק המחשבים.
בתביעה האזרחית נטען כי "מעשי הנתבעים מהווים עוולה של הפרת חובות חקוקות, פגיעה אנושה בפרטיות התובע, בו במשפחתו ובמשלח ידו… כך, לפי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו "כל אדם זכאי לפרטיותו ולצנעת חייו"; "אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו"; "אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשמותיו".
"המלאכה של הערכת הנזק שנגרם לתובע אינה קלה", נכתב. "במישור הנזק הממוני, מעשי הנתבעים פגעו ויפגעו בהכנסתו של התובע, עורך דין מבוסס, בהיקף הנאמד במיליוני שקלים – ולכל הפחות סך של 5 מיליוני שקלים לתקופה של שלוש השנים הקרובות. נוכח הפרסומים בעניינו, אשר זכו לתהודה נרחבת ויוצאת דופן, תחול ירידה ניכרת בהכנסות התובע, השומר על זכותו לעדכן בהמשך את הסכומים בראש נזק זה".
עוד נטען כי "מעשי הנתבעים הפרו את חיסיון עורך הדין-לקוח, ופגעו במוניטין של התובע ובשמו הטוב. התובע הוא עורך דין מוכר ומצליח בישראל. התובע עסק ועוסק בתיקים שחלקם בעלי פרופיל גבוה – בהצלחה רבה. אף בתפקידו כיושב ראש לשכת עורכי הדין הוביל התובע רפורמות ומהלכים רחבי היקף ובעלי השפעה רבה. חשיפת קטעי 'רכילות' שונים, לרבות כאלה שבהם נשמע כביכול התובע נוקב בביטויים קשים כלפי דמויות בכירות במערכת המשפט מקשים ויקשו על התובע את עבודתו כעורך דין, לא כל שכן, עו"ד שהתמחותו בליטיגציה.
"לכך יש להוסיף, כי דיון ער בעניין התובע התקיים ברשתות החברתיות, בליווי אינספור בדיחות, תמונות, קריקטורות וכו', אשר משפילות ומבזות את התובע באופן בוטה וגס, בהתבסס על המידע שהופץ על ידי הנתבעים.
"הנתבעים החליטו לשים עצמם כ'אח גדול', ולהפיץ בתפוצה רחבה פרטי מידע אישיים של התובע לציבור הרחב. מעשים אלה, אשר הפקיעו את התובע מפרטיותו כליל, גרמו לפגיעה קשה ויוצאת דופן – פגיעה שקשה לזכור דומות לה".
מגלי צה"ל נמסר: "התביעה תילמד והדברים ייבחנו".
