הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון דחה את ערעורו של שלום דומרני על הרשעתו. בעקבות ההחלטה, עונשו של דומרני נותר כשהיה – שש שנות מאסר.
דומרני הורשע לפני כשנתיים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לפשע, מספר עבירות של מתן אמצעים לביצוע פשע, עבירות בנשק ומספר עבירות של סיוע לחבלה בכוונה מחמירה. באישום הראשון בכתב האישום המתוקן נטען כי הוא ואנשיו קשרו לרצוח את אדם דפס, חבר בכנופיה הגרוזינית, וכי הם סיפקו כסף, רכב ואקדחים לביצוע הרצח. מאחר שדפס לא אותר, דומרני והאחרים קשרו לגרום למותו של יוסי קריחלי, מאותה כנופיה. דומרני אף נתן לחלק מהקושרים תגמול כספי על הניסיון לפגוע בקריחלי, והוא ואנשיו סיפקו בפועל אקדח לצורך הפגיעה.
עוד לפני ההרשעה, דומרני ונאשמים אחרים הגישו בשתי הזדמנויות בקשות לפסול את השופט אליהו ביתן, בטענה שהוא מקורב לרב שהעיד נגד דומרני בתיק קודם. כמו כן נטען כי השופט הוא אחיו של מפקד מחוז דרום במשטרה, לו יש אינטרס בהרשעת דומרני, וכי היועץ המשפטי של ימ"ר לכיש הוא בנה של נשיאת בית המשפט המחוזי בבאר שבע.
בדצמבר 2016 הגיעו הצדדים להסדר טיעון, אבל בחלוף כשלושה שבועות ביטלו דומרני ואנשיו דיון שבו היו אמורים להציג רשמית את ההסדר והודיעו כי אינם מקבלים אותו, בניגוד לעמדות סנגוריהם הנדהמים.
ההסדר אושר לבסוף בדיון שהתקיים ב-11 בינואר 2017. נציג הפרקליטות הודיע בדיון זה כי הנאשמים, למעט דומרני, חתמו על ההסדר, אך ציין כי החתימה "פחות מהותית". סנגוריו דאז של דומרני הצהירו כי לנוכח ההסדר חוזרים בהם הנאשמים מבקשת הפסילה השנייה, ודומרני הודה בעובדות כתב האישום המתוקן לאחר שזה הוקרא לו, וציין שהבין את תוכנו. לאחר שהעלה את עניינם של מעורבים אחרים שנידונו בבית משפט אחר, בית המשפט הפסיק את הדיון כדי לאפשר לו לשוחח בטלפון עם אחד המעורבים. לאחר השיחה חזר דומרני על הודאתו, בפעם השלישית.
ב-22 בפברואר 2017 הגיש דומרני ערעור על הכרעת הדין, ולחילופין על גזר הדין. לפני כשנה, לאחר ששכר את שירותיו של עו"ד ירום הלוי, הוא הגיש בקשת ערעור מתוקנת, בה הובהר כי הערעור מכוון נגד הכרעת הדין בלבד. בערעור ביקש דומרני לחזור בו מהודאתו, וטען כי במהלך ההפסקה בדיון לפני אישור ההסדר פנה אליו השופט ביתן ואמר לו: "יש לך חמש דקות אחרונות לפני שהרכבת תצא. חמש דקות אחרונות!". דברים אלה, כך נטען בערעור, לא נרשמו בפרוטוקול. דומרני טען שדברי השופט גרמו לו לחוש מאוים, מבולבל ונסער. לטענתו, הסכים להסדר רק כתוצאה מחששו והחשש של סנגורו דאז, שניהול משפט יביא לכך שהשופט יטיל עליו עונש חמור במיוחד.
דומרני הוסיף וטען כי משך את בקשת הפסילה השנייה עקב איומי השופט. בערעור נטען עוד, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא דן בבקשת הפסילה מיד לאחר שהוגשה, והניח לדומרני להסכים למשוך אותה בכפייה. בנוסף נטען כי בכל מקרה היה על השופט לפסול עצמו מלדון בעניינו של דומרני. זאת ועוד, דומרני טען בערעור כי תפיסת חומרי ההגנה פגעה קשות בזכותו להליך הוגן, מכיוון שגורמים מטעם הפרקליטות נחשפו לחומרי ההגנה.
במסגרת הערעור דומרני גם ביקש להגיש ראיות חדשות – תצהירים של עורכי דין שייצגו אותו או נאשמים אחרים בבית המשפט המחוזי; תמונות מחתונה ומאירוע נוסף בו נכחו השופט ביתן, אחיו, מפכ"ל המשטרה והרב; ריאיון מצולם של מפקד מחוז דרום שנטען כי פורסם בעיצומו של המשפט; ומסמכי ההליך הפלילי שדומרני הורשע בו בסחיטת הרב.
הפרקליטות טענה כי אין עילה להתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ויש לדחות את טענות הפסלות – הן מבחינה דיונית, הן מבחינה מהותית. כמו כן טענה הפרקליטות כי הראיות הנוספות אינן מצדיקות את בקשת דומרני לחזור בו, ומשכך אין מקום לאפשר את הגשת הראיות.
 |
 |
 |
השופטים עוזי פוגלמן, מני מזוז ועופר גרוסקופף דחו כאמור את בקשותיו של דומרני. בהחלטתם ציינו כי לא שוכנעו להתיר לו לחזור בו. "נסיבות מסירת ההודאה אינן מלמדות שהמערער מסר את הודאתו שלא מרצונו החופשי", ציינו השופטים. "ההודאה נמסרה על רקע מגעים מתמשכים בין הפרקליטות לנאשמים לקראת הגעה להסדר טיעון. במגעים הללו, כך דווח לבית המשפט בזמן אמת, הפערים בין הצדדים לא היו גדולים. קשה להלום כיצד דומרני מבקש לטעון שנכפה עליו להתקשר בהסדר הטיעון, שהרי הוא עצמו רצה בו וקידם אותו באופן אישי. הדברים עולים למשל מבקשותיו של דומרני מבית המשפט להתערב בהליך הגישור, ואף יום אחד בלבד לפני הודאתו".
בכל הנוגע להתנהלות בית המשפט המחוזי, שופטי ההרכב קבעו כי בית המשפט לא השתתף במשא ומתן ולא הביע עמדה בשאלת העונשים לנאשמים. באשר לאמירה שיוחסה לשופט שלא לפרוטוקול, השופטים ציינו: "גם בהנחה שדברים ברוח דומה נאמרו – ולדברים אין ביטוי בפרוטוקול ואף לא הוגשה בקשה לתיקונו, הרי שיש לראותם על רקע רצונו המובן של בית המשפט למנוע עיכוב נוסף של ההליך שלא לצורך… לא מצאנו כי בית המשפט דחק במערער לכרות הסדר טיעון. אף לא מצאנו בדברים המיוחסים הבעת עמדה בדבר תוצאת ההליך".
מעבר לכך, השופטים הוסיפו כי דומרני "מסר את הודאתו שלוש פעמים. קשה לראות כיצד מתיישבות הטענות לכפייה ואיומים, כפי שהן עולות מהערעור והתנהלות המערער מעלה חשש להתנהלות טקטית מצידו".
השופטים דחו גם את הטענה לפיה תפיסת חומרי ההגנה פגעה בזכותו של דומרני להליך הוגן, והביאה אותו להודות באשמה, וציינו כי לא ניתן להעלות בדיון בערעור זה את טענות הפסלות, שכן דומרני לא ערער על ההחלטה לגבי בקשת הפסילה הראשונה, ומשך בעצמו את הבקשה השנייה לאחר אישור ההסדר.
