תלונה יוצאת דופן ומרגשת הוגשה בחודש מרס לנקודת המשטרה של מרחב ירקון במתחם תחנת הרכבת סבידור. על התלונה היתה חתומה ניצולת שואה בת 95, שחשפה בפני השוטרים סיפור מופלא על תכשיט מוזהב בן למעלה מ-80 שנה אשר שרד איתה את השואה אבל נגנב מביתה שבצפון תל אביב.
בתקופת המלחמה היתה מרים, שם בדוי, ילדה בת 14 שהתגוררה עם משפחתה בעיירה מורוש שבטרנסילבניה (בין הונגריה לרומניה). אביה של מרים היה איש עסקים עשיר, שהמשטרה המקומית חטפה אותו ואת אשתו, כדי שיגלה להם היכן הוא מסתיר כסף וזהב. הנערה המבוהלת שנותרה מאחור עם שני אחיה, הספיקה להסתיר צמיד זהב של אביה בבור קטן שחפרה באדמה ליד הבית, רגע לפני שגם הנאצים הגרמנים הגיעו לבית כדי לחפש בו כסף וזהב של איש העסקים המדובר.
מרים ושני אחיה הוכנסו לרכבת אשר הובילה אותם למחנה ההשמדה אושוויץ, שם הם שרדו את זוועות המחנה רק בזכות גילם הצעיר. כאשר הגרמנים הובסו היא שוחררה מהמחנה וחזרה אל ביתה, שם היא התאחדה עם אחיה והוריה. בעודה מעכלת את אירועי המחנות השכילה הנערה הצעירה לחזור אל הבור בחצר הבית בו היא קברה את צמיד הזהב שקיבלה מאביה, וחילצה אותו משם טרם נאספה על ידי הארגונים היהודיים בדרך אל ארץ ישראל.
כל השנים מאז, במקביל לנישואיה והקמת משפחתה בעיר תל אביב, היא שומרת קרוב אל ליבה את הצמיד. לימים, כאשר הגיעה לגילה המופלג, היא נאלצה להיעזר בשירותים של מטפלת ומנקה, שכמקובל מתחלפות בכל זמן מה. לאחרונה טיפלה בה אשה יהודיה בעלת אזרחות פולנית, ועל הניקיון הופקדה אשה מנפאל שעבדה בביתה מספר שנים. יום אחד בחודש מרס, כאשר ניגשה הקשישה למגירה בארון, שבה היא שומרת את צמיד הזהב שלה, היא נדהמה גלות שהוא נעלם. בצר לה, ולאחר שחיפשה שוב ושוב בכל פינות הבית, הזעיקה את בנה הרופא וסיפרה לו את הסיפור על הצמיד מהשואה, ועל ההיעלמות שלו.
הבן, רופא מוכר ואהוב מצפון תל אביב, סייע לה בחיפושים אבל שניהם הבינו כי הצמיד פשוט נגנב. החשד נפל על המטפלת מפולין, שהתקבלה לעבודה רק מספר ימים קודם לכן ופוטרה לנוכח חוסר שביעות רצון מיחסה לעבודה ולמעסיקתה. הבן הרופא פנה לשותפתה לדירה של המטפלת הפולניה, המתגוררת באחת מערי השרון, וזו השיבה לו, "אם יש לכם צילומים שלה לוקחת את זה, תראו לנו ואז יש על מה לדבר".
עכשיו החשד רק התגבר והבן הרופא הגיש תלונה למרחב ירקון. הוא סיפר לחוקרים את תולדות הצמיד וביקש לעשות כמה פעולות חקירה סמויות בעניינה של המטפלת הפולנייה, כדי לחשוף את הצמיד לפני שהיא תחשוד שהמשטרה בעקבותיה. אנשי החקירות במרחב לא הסתירו את התרגשותם והציבו לעצמם אתגר, לפענח את התיק הזה, ובעיקר להחזיר את הצמיד.
איש מודיעין נשלח לרחרח בסביבת הבית, ובהמשך לכך עברו לחקירה גלויה, במסגרתה ערכו חיפוש בדירה של המטפלת, והובילו אותה לחקירה במרחב ירקון, שם היא הכחישה את החשד המיוחס לה ונשלחה הביתה מחוסר ראיות. הכשלון בחקירה הביך מאוד את החוקרים, ובמיוחד העציבה אותם העובדה שלא הצליחו למצוא את הצמיד ולהשיב אותו לניצולת השואה, אחת מאחרוני ניצולי אושוויץ שעדיין בחיים.
מי שבא לעזרתם בשלב הזה היתה דווקא הקשישה עצמה, שדיווחה על ההתפתחויות בחקירה באמצעות בנה הרופא אשר שמר על קשר מתמיד עם השוטרים. לנוכח ההכחשה של המטפלת הפולניה, עבר חשדה למנקה הנפאלית שעובדת בבית תקופה ארוכה, והיא החליטה לעשות לה תרגיל חקירה קצר. ניצולת השואה בקשה מהמנקה ללוות אותה לכספומט באמתלה שאין לה כסף מזומן בכלל, ובדרך נתנה לה להחזיק את התיק עם הארנק שלה בו היו 400 שקל.
המנקה בלעה את הפיתיון, ובגדול. בדרך לכספומט, כאשר הבחינה בשטרות הכסף בארנק של מעסיקתה, שטענה שאין לה כסף מזומן בכלל ורק לשם כך יצאה מהבית באופן נדיר, היא פשוט לקחה את השטרות שהיו בארנק. השתיים הגיעו לכספומט, הגברת משכה 1000 שקלים, ומסרה לה 200 שקל עבור הניקיון. כאשר המנקה הלכה בדקה הקשישה את הארנק שלה וגילתה כי 400 השקלים של הפיתיון נעלמו, והבינה מי הגנבת אשר מסתובבת בביתה.
בתיאום עם בנה הרופא, והשוטרים שהוכנסו בסוד העניינים אבל לא נחשפו לזהותה של המנקה, התקשרה אליה בעלת הבית ואמרה לה שהיא גנבה ממנה 400 שקלים, וגם את הצמיד יקר הערך. המנקה הגיבה במבוכה גדולה, ואף החלה לבכות, תוך שהיא מכחישה שגנבה משהו, אולם אט אט נשברה והודתה שמכרה את הצמיד לסוחר כלשהו באזור רמלה, שם היא מתגוררת.
בשיחה נוספת שערך מולה הבן הרופא, כאשר חוקר של המשטרה מאזין על הקו, הוא הבהיר לה שיש ברשותם צילומים שלה גונבת את הצמיד ואם הוא לא יוחזר לאלתר, הוא פונה למשטרה. המנקה, שחששה כי אם תיכנס משטרה לתמונה היא גם תיעצר וגם תגורש מישראל, התחננה על חייה והבטיחה לעשות כל שביכולתה להחזיר את הצמיד.
ב-25 למרס נשמעו שלוש דפיקות על דלת ביתה של ניצולת השואה. כאשר היא פתחה את הדלת לא היה אף אחד בחדר המדרגות, אבל אז הבחינה בעלת הבית באריזה קטנה שהונחה על סף הדלת – בתוכה היה הצמיד.
סוף דבר
בנה הרופא של הקשישה עדכן את חוקרי המשטרה על ההתפתחות הדרמטית, ובעיקר, על השבת הצמיד הגנוב, ואלה מטבע הדברים ביקשו לקבל את זהותה של המנקה הנפאלית. הרופא ציין בפניהם כי הוא היה שמח ברצון להסגיר את שמה, כדי למנוע ממנה לגנוב מקשישים אחרים שהיא מנקה בבתיהם, אבל לצערו, המתלוננת, אמו, ניצולת השואה, מסרבת להסגיר למשטרה את העובדת הזרה והטילה על כך וטו מוחלט.
השוטרים קיבלו זאת בהבנה ואף הביעו הערכה לפעולת הבילוש של ניצולת השואה, ואילו הרופא מיהר להוציא מכתב תודה רשמי למפקד מרחב ירקון וצוות החוקרים: "אנחנו מאוד מעריכים את היחס והרצון הטוב של החוקרים, רפ"ק אייל ופקד אושרי שדיברו איתי אינסוף פעמים, כולל בשישי שבת".
כול הכבוד לאישה בעלת הצמיד על הכוחמה בגיל כול כך מופלגישר כוח והרבה בריאות
משטרה סתומה העמידה אותם על הרגליים ובסוף גם מוותרים לגנבה הארורה שתמשיך לגנוב לקשישים אחרים