ב-12 באוגוסט 2014 סיים שלמה ללום, אז בן 44, לרצות שני שליש מ-15 וחצי שנות מאסר שנגזרו עליו עקב הרשעותיו בתיקי הריגה ומרמה. הבקשה שהגיש לוועדת השחרורים לשחרור מוקדם נדחתה פה אחד. בהחלטת הוועדה צוינו אז, בין היתר, עברו המכביד של ללום, עבירות המשמעת שצבר בכלאו, התנגדות אביו של קורבן ההריגה והעובדה שללום לא שילם את הפיצוי שנפסק נגדו. בנוסף ציינה אז הוועדה בין נימוקיה, כי ללום לא מיצה את כל אפשרויות השיקום מאחורי הסורגים.
באמצעות עו"ד זיו קדוש, ללום הגיש בקשה לדיון חוזר בבקשתו. אתמול (שני, 21.1), ועדת השחרורים במקום מושבה בבית הסוהר צלמון הורתה על שחרורו המוקדם בתנאים מגבילים.
ללום, היום בן 49, היה בעבר בעל פיצוציה והשתייך לחבורה של משפחת קקון מחיפה. במסגרת הסדר טיעון הוא הודה והורשע בהריגה של זיאד חג'אב, אתו הסתכסכך על רקע כספי. לפי כתב האישום, הוא ירה לעבר אותו אדם שש יריות, שלוש מהן פגעו בבטנו של הקורבן, שכאמור נהרג. בנוסף לכך, בשנת 2007 הורשע ללום יחד עם אחרים, במסגרת הסדר טיעון, בתיק מרמה מתוחכם: תשלום חובות של אנשים לגופים שונים באמצעות כרטיסי אשראי מזויפים. בתמורה לכך, ללום והנאשמים האחרים קיבלו מהחייבים תשלום של מחצית מהחוב. את העבירות ביצע ללום בזמן שריצה עונש מאסר.
גם לפני מאסרו האחרון של ללום, סיפור החיים שלו היה טראגי ממש, מהסוג שבו ועדות השחרורים מרבות להיתקל, ולא פעם בקשות מהסוג הזה נדחות באחת עקב סיבות רבות ומגוונות. באמתחתו הפלילית 19 הרשעות קודמות בתחומים שונים – בין היתר סמים, אלימות ורכוש – והוא אף הורשע בעבר בגרימת מוות ברשלנות לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים שבה נהרג אחיו. פעמיים הוא זכה לשחרור מוקדם מהכלא, אולם באחת הפעמים הפר את תנאי השחרור ושב לכלא לרצות את יתרת העונש.
כאילו קורות חייו לא מלאות די באלמנטים טראגיים, עם השנים אובחן ללום כסובל מבעיית בריאות תורשתית. לאחרונה הוא נאלץ לצאת פעמיים בשבוע מכלאו לבית החולים על מנת לקבל טיפול מיוחד.
בבקשה החדשה לוועדת השחרורים ציין עו"ד קדוש לא רק את נסיבות חייו של ללום, אלא גם את המהפך שהוא עבר מאז דחיית בקשתו הקודמת. כך למשל, עבירת המשמעת האחרונה של ללום היתה בשנת 2014, ומאז הוא שולב בטיפולים שונים בבתי סוהר שונים. תחילה, הוא השתלב בכלא שאטה בקבוצות טיפוליות, ולאחר מכן עבר לכלא מגידו, שם היה אסיר עבודה. לפי גורמי הטיפול במגידו, ללום השתלב שם בקבוצה טיפולית שנקראת "סיפורי חיים" והיה לדמות דומיננטית וחיובית.
האידיליה בכלא מגידו נקטעה באוגוסט 2016, אז הועבר ללום לכלא צלמון עקב מידע מודיעיני שהתקבל בעניינו. ואולם, דווקא בכלא צלמון הצליח ללום להתקדם עוד יותר: הוא סיים 12 שנות לימוד בהצלחה, מונה לשמש כעוזר הוראה, קיבל מאז שתי תעודות הערכה מהצוות החינוכי, ואפילו הרשים את העובדת הסוציאלית בכלא, שהדגישה את ההתקדמות היפה שלו.
ההתקדמות הזו לא נעלמה גם מעיניהם של נציגי הרשות לשיקום האסיר (רש"א), שבניגוד לבקשת השחרור הקודמת, הפעם מצאו את ללום מתאים לתוכנית שיקום.
דייני הוועדה, בראשותה של השופטת בדימוס אריקה פריאל, החליטו כאמור להורות על שחרורו המוקדם של ללום, למרות התנגדות נציגת היועמ"ש, עו"ד רחל חלק, שהזכירה והדגישה כי ללום לא שילם פיצוי של 50 אלף שקל למשפחת המנוח שהרג – חוב מקומם שתפח ועומד כיום על יותר מ-186 אלף שקל.
 |
 |
בנימוקיה ציינה הוועדה כי הקלסר עב הכרס שהוצג לפניה, ובו מידע מודיעיני בעניינו של ללום, ישן ולא רלוונטי. כמו כן צוין השינוי בהתנהגותו. עם זאת ציינה הוועדה, כי בישיבת הביקורת הראשונה שלה בחודש מאי הקרוב, ללום יצטרך להציג הסדר חדש עם המרכז לגביית קנסות לגבי החוב הכספי למשפחת קורבנו.
תוכנית השיקום של ללום לימים שלאחר השחרור כוללת השתתפות בטיפול לעברייני מרמה ומעצר בית לילי החל מהשעה תשע בערב. סמלי או לא, בהתאם לתוכנית זו, הוא יעבוד כשליח במשרד עורכי דין, שם כבר הסכימו לנכות משכרו תשלום קבוע לטובת תשלום הפיצוי למשפחת המנוח.
בינתיים, עו"ד חלק ביקשה מהוועדה לעכב את ביצוע השחרור של ללום כדי לאפשר למדינה להגיש ערעור. הוועדה נענתה, והשחרור עוכב עד השבוע הבא, אלא אם כן לפני כן תחליט המדינה כי אין בכוונתה לערער.
