בית המשפט המחוזי בירושלים גזר עונש מקל על הבכיר בשירות המדינה שהורשע בקבלת שוחד מיני – וזאת, בין היתר, בגלל השיהוי בהגשת כתב האישום נגדו.
הנאשם, ליאור סולומון, בכיר לשעבר ברשות ההגירה, הורשע בשלוש עבירות של קבלת שוחד מיני ועבירת פגיעה בפרטיות – אך זוכה משש עבירות שוחד נוספות, כמו גם משבע עבירות של מרמה והפרת אמונים. כראש ה"דסק האתיופי" ברשות ההגירה, סולומון טיפל בבקשות של נשים מעולות אתיופיה ומקהילת הפלשמורה, ודאג לאשר עלייה או ביקור בישראל לבני משפחתם אשר שוהים עדיין באתיופיה.
כתב האישום הצביע לכאורה על דפוס פעולה של סולומון לקבלת שוחד מיני מבנות הקהילה האתיופית, שביקשו את עזרתו בזירוז אישורים לעלייה ולביקורי משפחתן בישראל. הפרקליטות טענה כי סולומון ניצל מצוקה אנושית של נשות העדה, ודרש טובות הנאה מיניות משבע נשים עבור אישור בקשותיהן לאחד את משפחתן בישראל. שבע הנשים, שעמן קיים יחסים או דרש לקיים עימן יחסים לפי טענת הפרקליטות, היו גרושות וחד-הוריות קשות יום.
שופט בית משפט המחוזי בירושלים, אילן סלע, כתב בהכרעת הדין כי הגם שקיים חוסר שוויון בין הבכיר ברשות ההגירה לנשים הבאות מרקע מוחלש, אין מקום להרשיע אותו בכל המקרים בעבירת שוחד ולקשור בין יחסי המין שנרקמו ביניהם, לבין "הקשר המקצועי". כך, השופט כתב כי "יש לבחון האם המתת (הקשר המיני, ר"ז) ניתנה בשל המרכיב הלגיטימי באותה מערכת יחסים, או שמא התקיים גם מרכיב אינטרסנטי אשר יש בו כדי לצבוע את המתת כשוחד. כאשר מדובר ביחסי מין, קיים קושי מובנה וממשי להוכיח ברמה הנדרשת בפלילים כי הם נובעים ממניע מושחת. בפרט כאשר קיים קשר בין עובד הציבור למקבלת השירות (האזרחית, "פוסטה") בתקופה הקודמת למתן השירות".
במקרה זה, כתב השופט, כי "חלק מהנשים היו בקשר עם הנאשם עובר לטיפול השלטוני שהעניק להם. לעתים היה זה קשר קרוב. במקרים אלו, קשה יותר לקבוע כי מדובר ב'מתת' עבור הטיפול השלטוני. כך, גם במקרים בהם נוצר בין הנאשם למי מהנשים קשר בעקבות פנייתה אליו, אך המגע המיני התקיים זמן רב לאחר ביצוע הפעילות השלטונית ובמנותק ממנו". מנגד, הבהיר השופט כי במקרים בהם "יחסי המין התקיימו בסמוך לאחר סיום הטיפול השלטוני, או אף טרם סיום הטיפול, קל יותר לקבוע כי הרכיב האינטרסנטי עומד ביסוד הדבר".
הפרקליטות ביקשה להרשיע את סולומון גם בגין הפרת אמונים בשבע פרשות, או בעבירה אחת (כוללת) על פי "תזת הצבירה" שנקבעה בפרשה של ניצב ניסו שחם. השופט סלע קבע כי בארבע פרשות הנאשם אכן פעל תוך ניגוד עניינים – אך לא הגיע לרף של עבירה פלילית. הוא דחה גם את בקשת התביעה "לצבור" את המעשים לעבירה פלילית אחת וקבע כי "עצמת ניגוד העניינים הייתה חלשה". יתרה מזאת, בהכרעת הדין מתח השופט ביקורת על יחס חוקרי להב 433 לעדות התביעה. עדויותיהן במשטרה נגבו תוך כדי עיכובן לתחנה – עיכוב בלתי חוקי, נוכח העובדה שהמשטרה הגדירה אותן כ"נפגעות עבירה".
בטיעונים לעונש, הפרקליטות עתרה ל-48 חודשי מאסר, בטענה כי הנאשם "לא שיתף פעולה ולא נטל אחריות על מעשיו בשום שלב משלבי ההליך הפלילי".
בשלב הראיות לעונש, הסנגורים, עו"ד אלי פוקסברומר ועו"ד תהילה פרץ-פינטו מהסנגוריה הציבורית, העלו להעיד את הוריו "המאמצים" הישראלים של הנאשם, שסיפרו על הנחישות שבה פעל בתפקידו, "על אף האיומים החמורים שקיבל", ושהוא עושה זאת "כי הוא נאמן למדינת ישראל והוא מחויב למלא את השליחות שהוטלה עליו". בנוסף, באחת מחוות הדעת שהוגשו בעניינו נכתב כי המעשים לא היו מתוך רצון להיטיב עם עצמו, אלא מתוך "הזדהות יתר, היסחפות וטשטוש גבולות". הם טענו כי זה לא שהנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, אלא נתן להם "פרשנות שונה".
השופט סלע אמר כי מעשיו בוצעו "במהלך שבועות ספורים בלבד", וכי "אין למחוק בהינף יד את כל אשר פעל במשך כל שנות חייו בשל מעשיו בחודש אחד". הוא הוסיף כי יש גם לתת משקל לנסיבות חייו המיוחדות, ול"כל פועלו במסגרת השירות הציבורי". בנוסף הדגיש השופט את משמעות העונש והמשפט עצמו על חיי משפחתו ועל חייו של הנאשם.
השופט הוסיף ואמר כי "ברגיל אפוא, לא היה מקום לגזור את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם כי אם קרוב יותר לשליש המתחם, ואולם במקרה זה יש לתת משקל של ממש לשיהוי בהגשת כתב האישום", נוכח העובדה שחלפו ארבע שנים מהאירועים בהם הואשם ועד הגשת כתב האישום. לפיכך, השופט סלע גזר על הנאשם תשעה חודשי עבודות שירות (11 ביוני).
את פרקליטות ירושלים פלילי ייצג עו"ד שחר מלול.
מפרקליטות ירושלים נמסר בתגובה: "מדובר בבכיר ברשות ההגירה שהיה אמון על אשרות כניסה לישראל אשר הורשע בעבירות שוחד בעל אופי מיני ופגיעה בפרטיות. נשים קשות יום פנו אליו וביקשו ממנו סיוע בהבאת קרובי משפחתן לישראל, והוא ניצל את מעמדו ואת תפקידו וביקש מהן לקבל מגע מיני ובחלק מהמקרים קיים עמן מגעים מיניים ושיחות מיניות בתמורה לקידום בקשותיהן. עתרנו לביהמ"ש להשית על הנאשם עונש של ארבע שנות מאסר בפועל לצד עונשים נוספים, על מנת שיבטא את החומרה במעשיו של עובד ציבור, מי שאמור להעניק שירות תקין ועל פי חוק לאזרחים. אנחנו כמובן נקרא ונלמד את גזר הדין".
