מודעה תמימה על חופשה בתאילנד, שצדה את עינה של בת זוגו של אפי נוה, היא ׳תורת הכאוס׳ במלוא תפארתה. תורת הכאוס היא ענף במדעים ובפילוסופיה המתאר מערכות רבות, שגם כאשר יודעים על כל החוקים השולטים בהן, לא ניתן לחזות את תוצאותיהן לטווח ארוך. תורת הכאוס מוכיחה, שגם במערכות פשוטות ודטרמיניסטיות מובהקות, כמו המשפט, יש מצבים בהם התנהגות המערכת אינה ניתנת לחיזוי באופן אפקטיבי, כי לשם כך יש צורך בידיעת התנאים ההתחלתיים בדיוק אינסופי – שאינו אפשרי. תופעה זו מכונה בלשון ציורית, "אפקט הפרפר", מצב בו תנועת כנפי פרפר בצד אחד של העולם, יוצרת טורנדו בצד האחר של העולם. זוהי מטאפורה לשינוי גדול בתוצאה עקב שינוי קטן בתהליך.
כשצלצלה בת הזוג של אפי נוה לספר לו בהתרגשות על המודעה שצדה את עינה, בדבר החופשה הרומנטית בתאילנד, היה עליו לומר לה כי בשלב זה של חייו, על רקע גירושיו, מוטב שימנעו מטיסות לחו״ל, מחשש לעינא צופיה, ומרעין בישין. ואולם, אין זו אלא חוכמה שלאחר מעשה. השגיאה הזאת הובילה לשגיאות נוספות, שבראשן נסיון ההתפלחות של אפי וחברתו, מהארץ ובחזרה אליה, שאחריתו כתב אישום נגד נוה ואותה בת זוג, בגין עבירות על חוק הכניסה לישראל ומרמה.
כשהתגלתה הפרשה, סברתי כי לנוכח מעלותיו של כיושב ראש לשכת עורכי הדין – יוזמותיו בתחום קידום הלשכה וחיזוקה, היחסים עם השופטים, הפעילויות וההשתלמויות, כמו גם המועדון הצרכני, המסיבות, ימי העיון, ועדות הקשר, ההשפעה הפוליטית יוצאת הדופן, המעורבות בחקיקה – לאור כל אלה יש לצנן את התלהבות צמאי הדם למיניהם.
כך כתבתי: ״תמיד הדהים אותי צימאון הדם של הציבור כלפי נבחריו. ברגע שמישהו נבחר לאיזשהו תפקיד, החל מיו"ר ועד הבית וכלה בראש הממשלה, מיד מותר דמו. ניתן להתעלל בו ברשת, לקלל אותו, לקרוא להדחתו, לחטט בחייו, לאחל לו רע ולעשות לו שיימינג. בארץ נהדרת יעשו ממנו קציצות, וליאור שליין יטגן אותו כמו שניצל בסאטירה רעילה. לעיתים דומה שרק מזוכיסטים רצים לתפקיד ציבורי".
אלא שהנבלה שעושים ליו"ר הלשכה שלנו מאפילה על כולן. מסע הדלגיטימציה, הפיכתו לסמל שחיתות, השפלתו ברבים, הוא יוצא דופן. במיוחד כאשר מדובר ביו"ר לשכה הטוב ביותר בתולדותיה. על היותו יו"ר חזק, דומיננטי, מוביל, יוזם, מארגן ומפיק, הוא מתוגמל עתה בתואר של מפחידן לאומי, שכל עורכי הדין חוששים לדבר נגדו״.
ציינתי אז ואציין גם עתה, אפי נוה הוא קודם כל self made man. אני מכיר אותו עוד מההתמחות. תמיד עבד קשה. השיג הכל במו ידיו. בכשרון ובחושיו החדים פילס דרכו. לא קיבל הנחות. לא קיצורי דרך. הציב מטרות והשיג. החל מראש ועדת האתיקה, אח"כ כראש ועד מחוז תל אביב – מול יו"ר לשכה חלש הוא הקים לשכה חלופית. אחר כך נבחר ברוב עצום ליושב ראש ובנה קואליציה מושלמת עם ראשי מחוזות מעולים אחד אחד.
ינון היימן המדהים ואבי חימי התותח על. אנשים אהובים על הבריות שעושים הכל בחביבות, בתשומת לב אישית, בחיוך. תמי אולמן הנהדרת. אורי קינן המקסים. כולם חברים. משתפים פעולה. הוריד את דמי הלשכה. לכל טלפון שאני מרים אני מקבל מענה בנייד האישי. כל סמס שאני שולח מקבל תשובה עניינית. הוציא משלחות לחו"ל, ומארח משפטנים בינלאומיים בישראל. היחסים עם השופטים מעולם לא היו טובים יותר.
אז פרקליט המדינה שי ניצן מינה את רחל אבישר, פרקליטת מחוז מרכז, להחליט. אבישר היא פרקליטה חדה עניינית וקשה. היא תמיד נוטה לחומרה. אינני יודע אלו הוראות קיבלה מניצן. נוה טוען שזה היה ׳משחק מכור׳, שניצן ניצל את ההזדמנות כדי לתקוע את אפי, אשר לא חיבב אותו, ועמד בדרכו למינוי הנחשק לבית המשפט העליון בתום כהונתו. לא אכניס את ראשי בין שני הרים גבוהים, גם אין לי מידע. ניצן מכחיש מכל וכל.
 |
 |
די אם אציין, שמי שביצע עבירה, שהוא מודה בה, מוטב לו ללמוד לזחול על גחונו בפני הגביר. אנחנו הסניגורים מומחים במלאכת הזחילה. אי אפשר להפריז בחשיבותה של חנופה. אני תמיד אומר, שחנופה היא כלי נשק רב עוצמה בידי משתמש מיומן. אלא שמי שרגיל להיות הגביר, שכח את כושר הזחילה. איבד אותו. להיות נאשם אשם – זה אומר, שחל עליך העיקרון ׳מודה ועוזב ירוחם׳. מלשון רחמים. אינך יכול לבוא לגביר בטענות או בהאשמות, שכן גורלך בידיו.
זוהי תחושה איומה, שאני יכול להזדהות איתה. אדם גאה כמו אפי, שרגיל למנעמי השלטון והשררה, אותם השיג בזכות ולא בחסד, מתקשה לבוא מלמטה. הוא חש שנעשה לו עוול. התכנית ׳עובדה׳ היא שהמליכה אותו, הציגה אותו כלהטוטן כל יכול במלאכת המינויים, ששועי המשפט עולים אליו לרגל. אלא שאותה התכנית, הציעה לו עתה פולואפ, ואפי נפל למלכודת הדבש.
הוא רצה להסביר, להתנצל, להביע כאב, אכזבה, ואף לכעוס על מר גורלו. הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי מאשימיו. צפיתי בתכנית. אפשר למדוד אותה במספר פרמטרים; האחד, שאותי מרשים יותר מהכל, הוא הישירות והבוטות של אפי. הוא לא מתחמק משאלות. הוא עונה, גם כאשר צפוי שיתחמק, גם כאשר זה לא פוליטיקלי קורקט. אני אוהב את זה, כי אני כזה. עם זאת, הצביעות החברתית דורשת לשקר, להשפיל מבט, להתבייש, לזחול. אפי, כאמור, אינו בנוי לזחילה, והכנות שלו מתפרשת כיוהרה.
ההיבט השני הוא התועלת המעשית; מה היתה מטרת החשיפה? הכרזת מלחמה אישית על הפרקליטות, אינה מומלצת כמעט אף פעם, בודאי לנאשם שמודה בעבירה, אלא אם הוא קורבן מובהק. הרי זו אותה פרקליטות, עימה יאלץ להגיע להסדרים, ואין ספק שהחשיפה ב"עובדה" הקימה על אפי את כל הארגון הקשוח והמאיים הזה. עכשיו יתנהלו איתו "ראש בראש". אפי היה צריך להקטין את העניין הציבורי. להנמיך להבות. הדיון שהתעורר בעקבות התוכנית, סוער ובוטה, מגדיל את חרדת ההחלטה של כל המעורבים. כאשר קשה להחליט – מחליטים לחומרה, לכיוון מרכז הקונצנזוס, אותו מטבע הדברים מייצגת הפרקליטות!
כאבו ובושתו ניכרים. אבל לא איש חזק כאפי נוה ישבר. דומה שהוא מכיל את הארועים ומקבל אותם כמבחן וכאתגר שעימם יש להתמודד, ואף תוהה לגבי תפקידם בחייו. גישה עניינית קונקרטית כזאת מאפיינת מנהיגים ואנשי מעשה -ומעוגנת בפילוסופיה דטרמיניסטית, על פיה האירועים אינם טובים או רעים, הם פשוט אירועים, והפרשנות נמצאת בידי כל אחד מאיתנו, שיחליט לעשות בה כרצונו.
אנשים שרצים לתפקיד ציבורי, שרוצים להנהיג, שרוצים לשנות ולהשפיע, אנשי ביצוע, יוזמים, חרוצים – כל אלה אינם מלאכי שרת. הם בעלי אגו, רצון חזק, תחמנים, בונים קואליציות, וכן – גם יודעים לשקר, כי השקר הוא מוצר חברתי נדרש. ללא תכונות אלה לא יבחרו, ואם יבחרו – לא ימלאו את תפקידם.
נכון, אפי לא מלאך שרת, הוא יצא מהשכונה באשקלון אבל השכונה לא יצאה, ממנו עד הסוף, ועדיין הוא ניחן בכל התכונות הדרושות למנהיג חיובי. לאחר שמונה שנים של פעילות בלשכה אין ספק שאפי הוא סיפור הצלחה בכל קנה מידה, ועל כך יש לגמול לו בהתחשבות, חמלה וכפרת עוונות.
