בית משפט העליון דחה בקשת רשות ערר של חברת ד.ד.ש, זכיינית הקנטינות בשירות בתי הסוהר, שביקשה לערער על אישור שניתן לניהול תובענה ייצוגית נגדה בשל הפקעת מחירים.
בדצמבר האחרון אישר בית משפט המחוזי מרכז את בקשתו של אסיר העולם אילן טסלר, לניהול תביעה ייצוגית נגד מפעילת הקנטינות, שהפרה לטענתו את תנאי המכרז עם שב"ס והתעשרה על חשבון האסירים. שופטת המחוזי חנה קיציס אישרה לבירור שתיים מעילות התביעה שהגיש טסלר – הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן ועשיית עושר לכאורה שלא כדין. השופטת אף אישרה את בקשת טסלר כי התביעה נגד הזכיינית "ד.ד.ש מפיצי הדרום" שמוערכת בשווי של שבעה מיליון שקל, תנוהל בשם כל האסירים שרכשו מוצרים בקנטינות בשנים 2014-2018, כך שפיצוי אם ייקבע, יוחזר לאסירים כולם.
יוזם התביעה טסלר, הוא אסיר עולם ששפוט על רצח אשתו במהלך טיול בפרו לפני יותר מ-20 שנים. לטסלר יש כבר הצלחה קודמת מול מפעילת הקנטינות. בשנת 2012 הוא הגיש תביעה קודמת נגד חברת ד.ד.ש, כעבור מספר שנים אישר בית המשפט את בקשתו לנהל התביעה כייצוגית בשם כל האסירים שנפגעו מהתנהלותה של הזכיינית. בעקבות אישור אותה תביעה, בינואר 2021 הגיעה ד.ד.ש להסכם פשרה עם פרקליטיו של האסיר טסלר, ולפי ההסכם שאושר כפסק דין ד.ד.ש החזירה לאסירים שני מיליון שקל בגין הפקעות מחירים וחריגה מהמכרז. התגמול חולק בין חשבונות אלפי אסירים, שזכו בפיצוי קטן בעוד התובע טסלר היה הזוכה המשמעותי לצד עורכי דינו – ההסדר שסיים את אותה תביעה זיכה אותו בגמול אישי מד.ד.ש בסכום של 200 אלף שקל, ועורכי דינו שניהלו את ההליכים זכו מהנתבעת בגמול של 600 אלף שקל.
לאור הצלחת התביעה הקודמת, ב-2018 הגיש טסלר תביעה חדשה נגד ד.ד.ש שעניינה טענה להפקעות מחירים על ידה גם במכרז מאוחר לתביעה הראשונה, משנת 2014. זו התביעה שאושרה לניהול כייצוגית כעת, לאחר שבית משפט המחוזי קבע כי האסיר טסלר הראה לכאורה שיש עילות לתביעה, ובית משפט העליון דחה היום על הסף את בקשת הערר שהגישה חברת ד.ד.ש נגד החלטה זו (30 מאי) .
באמצעות עורכי הדין צמח גרין ואלחנן מירון, טוען טסלר בתביעה כי ד.ד.ש מכרה בקטינות מוצרים במחיר גבוה מהמחיר שאושר במכרז עם שב"ס, ובמקביל הורידה מהמדפים מוצרים זולים. לפי התביעה, במוצרים בהם הוצעו במכרז מספר מותגים – בחרה ד.ד.ש למכור את המוצר היקר יותר.
ד.ד.ש באמצעות עורכות הדין יאנה רבינוביץ וטלי דלויה, ביקשה לדחות את התביעה על הסף. לטענתה היא עמדה בהתחייבויות מול שב"ס, וגם אם הפרה לכאורה כמה מהן, עומדת לה לטענתה הגנה נוכח פיקוחו של השב"ס על פעולותיה.
הזכיינית טענה גם כי האסירים הקונים בקנטינות אינם רשאים לתבוע אותה, שכן חוזה ההתקשרות שלה הוא רק מול שב"ס. ד.ד.ש טענה שבהפעלת הקנטינות היא משמשת זרוע של "פעולה שלטונית" ועל כן זו אינה פעילות מסחרית בבית הסוהר, היא איננה נחשבת "עוסק" לצורך העניין ולא ניתן להגיש נגדה תביעה ייצוגית .
השופטת קיציס דחתה את הטענות האלה כאמור בדצמבר האחרון. השופטת קיציס קבעה כי ניהול הקנטינות על ידי ד.ד.ש בבתי הכלא היא פעילות מסחרית לכל דבר. בניגוד לחברה שמבקשת להתעלם לחלוטין מהאסירים כלקוחותיה (השבויים) וטוענת כי הלקוח היחיד שלה הוא שב"ס – השופטת הבהירה כי בין האסירים למפעילת הקנטינות מתקיימים יחסים של "עוסק – צרכן" כהגדרתם בחוק הגנת הצרכן. מכאן קם גם הבסיס לבירור התביעה כתביעה ייצוגית.
"תכלית חוק הגנת הצרכן מתקיימת, שכן מטרתו להבטיח הגינות בין הצרכן לעוסק ולהבטיח שהעוסק לא ינצל את מעמדו הכלכלי העדיף על מנת להתעשר שלא כדין", הוסיפה השופטת קיציס. היא ציינה כי התובע טסלר הוכיח בשלב המקדמי לכאורה "אי התאמות רבות בין הוראות המכרז לבין מחירי המוצרים בפועל", ואי התאמות אלה מקימות את יסודות עילת ההטעיה הצרכנית.
בין היתר, קבעה השופטת שקיימת עילת תביעה לכאורה עקב מכירה של נעלי נייק בקנטינות במחיר מופקע. ד.ד.ש התחייבה מול שב"ס למכור נעלי נייק במחיר של 500 שקל, ובפועל מכרה אותן במחיר של 599. ד.ד.ש טענה כי הדגם המסוים אזל במלאי אצל היבואן, והיא קיבלה את אישור שב"ס למכור לאסירים נעליים יקרות יותר.
בית המשפט המחוזי אישר שקיימות עילות תביעה נגד הזכיינית לכאורה גם בשל הפקעת מחירי מוצרים נוספים, כמו קרקרים של אסם, במחיר גבוה מזה שאושר, ובשל הורדת מוצרים אחרים שהופיעו במכרז מן המדפים, ולכאורה היו זולים יותר בהשוואה לאלו שנמכרו.
השופטת הוסיפה כי היא דוחה את טענות ד.ד.ש שהתובע טסלר אינו מייצג את האסירים בתום לב וכי הוא "תובע סדרתי", שמגיש תביעות קנטרניות במטרה "לסחוט פשרה ולעשות רווחים אישיים". השופטת סיכמה כי "העובדה שהמבקש (טסלר) מקדיש את עתותיו לבדיקת התנהלות המשיבה והגיש כנגדה הליכים נוספים בעבר, אינה פוגמת בתום לבו ולראיה חלק מטענותיו בהליכים קודמים התקבלו ונמצאו נכונות".
ד.ד.ש הגישה כאמור בקשת רשות ערעור לעליון, וחזרה על טענותיה כי פעולותיה "אינן מהוות הטעיה צרכנית אלא לכל היותר הפרת הסכם" והוסיפה כי מאחר שהאסירים אינם צד להסכם שלה עם שב"ס, "לא יכולה להיות להם טענה בעניין". החברה טענה גם כי בית משפט המחוזי נתן פרשנות שגויה להסכם עם שירות בתי הסוהר.
השופט עופר גרוסקופף דחה את בקשת הערעור של החברה, ובכך נתן גושפנקא לניהול התביעה הייצוגית בשם אלפי אסירים נגד הזכיינית. השופט כתב: "גם אם הדרישות שהוצבו למפעילה במסגרת המכרז מחייבות אותה, ברמה החוזית, רק כלפי שב"ס, עדיין ניתן לקבוע כי חריגה מדרישות אלה מהווה בסיס לקיומה של התנהגות עוולתית כלפי האסירים במישור דיני הגנת הצרכן (הטעיה צרכנית) או במישור דיני עשיית עושר ולא במשפט (גביה שלא כדין)".
