חקירות מוטות פוליטית. אכיפה בררנית. אפליה סלקטיבית. חריצות דין מוקדמות הקוראות לתלות את משפחת נתניהו בכיכר העיר. חדשות לבקרים.
חקירת מבקר מדינה ומשטרה העוסקת כל כולה בשאלה אם אשת ראש הממשלה שילמה או לא שילמה תמורת שירותיו של איש תקשורת ויחסי ציבור ערמומי וחלקלק המלווה את בעלה (מי שגוייס בחינם כמעט על ידי המשטרה כעד מדינה). התעסקות בהזמנת חמגשיות וגלידות למעון ראש הממשלה הומה ילדים ואורחים רמי מעלה. הענקת סיגרים ושמפניה מצד מקורבים למנהיג העם היהודי הכי נוצץ בדורנו. כל ההתעסקות בזוטי הזוטות הללו נחשבת לגיטימית. מותרת. אפילו מחוייבת ונחוצה אומרים לנו בכלי התקשורת החוסים תמיד תחת איצטלה של חקר האמת, חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. עד שמתגלה פרצופם האמיתי בשערוריות של איילי עיתונות וזכייני שידור מיליארדרים, וממונפים בדרך כלל, המחזרים בעצמם אחרי פוליטיקאים ומוליכי דעה.
כאשר עסקינן במשפחת נתניהו, מסרים דמורקטים ליברלים חשובים מועברים אל הציבור כחלק ממסע התגייסות להפלת ראש ממשלה מכהן, בשיטת "כל האמצעים כשרים". אבל כאשר יאיר נתניהו מבקש לשמור על שמו וכבוד בני משפחתו, ומגיש תביעת דיבה נגד פעיל חברתי מתלהם מן השמאל אשר הפיץ דברי שקר ובלע, אזי הוא נתפש כמי שמגיש תביעות השתקה ואילו משפחת נתניהו שלו מתוארת מייד על ידי מגישות חינניות ועיתונאים מוסריים וחדים כתער לכזו "העושה שימוש ציני במשפט".
כל זאת כאשר משפחת ראש הממשלה עוברת בעצמה ב"ויה דולורוזה" של האקטיביזם החברתי המשתלח ללא רסן, פשוטו כמשמעו, הם נצלבים ללא רחם בכל הערוצים הממוסדים, במדיה החברתית ובחדרי חקירות.
אירוניה, הלא כן? לא רק, זוהי התגלמות האפליה. זהו ״פאשיזם שמלאני" עיוור. קומוניסטי. אנרכיסטי, שאינו שם את זכויות היסוד לנגד עיניו, כי אם את האג'נדה הפוליטית המדולדלת שלו בלבד – כנר לרגליו.
עד היכן ??
