בית משפט השלום בנתניה הוציא באותו יום (2.12.18) ובאותה שעה שני גזרי דין שונים לחלוטין, בגין אותה עבירה, שימוש במקרקעין ללא היתר. אבל אם חשבתם שפער עונשי כזה מאותו בית משפט באותו יום הוא מוזר, חכו עד שתשמעו שאת הסיפורים של כל הנאשמים בשני המקרים, אותם ייצג עו"ד ד"ר ניסן שריפי.
באחד גזרה השופטת אתי כרייף קנס של 50 אלף שקלים על כלאחד משני זוגות הנאשמים ממושב חרוצים, שהוסיפו בשטח הוריהם מבני מגורים של 120 ו-130 מ"ר, וכן התחייבות של 40 אלף שקלים לכל זוג, לקיום צו הריסה בתוך שנה.
במקרה השני הסתפק השופט עודד מורנו בקנס של 4000 שקלים על זוג מנתניה, שבנו בשטחם מבנה מגורים של 85 מ"ר עבור בתם, אם חד הורית המגדלת שתי ילדות. ההתחייבות שהוטלה עליהם הסתכמה ב-5000 שקלים בלבד.
למען ההגינות, יש לציין כי למרות שבני המקרים קבע בית המשפט כי מדובר במבנים צנועים, שנועדו לסיוע של הורים לרווחה הכלכלית של ילדיהם, הנסיבות שונות. ראשית, בני הזוג מנתניה הודו מיד, בעוד במקרה של מושב חרוצים התנהל תיק ארוך בשל התעקשות הזוגות על טענות מקדימות כמו אכיפה בררנית, שנדחו על ידי בית המשפט. שנית, למרות שבשני המקרים מדובר בילדים שבנו בשטח ההורים, מצבה הכלכלי של הבת מנתניה נחות בהרבה מזה של הזוגות מחרוצים.
ועדיין, הפער בין העונשים אינו סביר. גם עו"ד שריפי מתקשה להסביר. "גם אם בית המגורים של הזוג מנתניה קטן במקצת בשטחו מבתי המגורים במושב חרוצים, עדיין הפער בין שני השופטים הוא בלתי נתפס", הוא אומר. "מרכיב הקנס של המושבניקים גדול פי 12.5 ממרכיב הקנס אצל הנתנייתים, ורק הארכה שניתנה לביצוע הצו, שנה, שווה לכולם".
