נשיא בית משפט המחוזי בחיפה, השופט ד"ר רון שפירא, נטל חלק בחלק הראשון של סדרת השתלמות בדין הפלילי שעורכת יו"ר ועד המחוז, עו"ד תמי אולמן. השופט שפירא הקדיש את ההרצאה שלו לנושא של הגנה מן הצדק, תוך שהוא מציין כי במקרים רבים מדי בתי המשפט אינם מספקים את ההגנה הזו לנאשמים העומדים בפניהם, הגם שבשנים האחרונות חל שיפור בתחום הזה, והביא לדוגמה פסק דין שלו בו הוא ביטל החלטה של ועדת שחרורים למנוע שחרור מוקדם מאסיר, על בסיס מידע מודיעיני לא רלוונטי.
בפתח אולם ההרצאות של לשכת עורכי הדין בחיפה הונגשו לקהל חומרים משפטיים, רשימת פסקי דין מנהליים שהיוו את הבסיס להרצאה. למשל, מדינת ישראל נ' פולדי (ע"פ 6328/12) שם נדונה ההתאמה שבין הפגיעה בנאשם לבין הסעד המושט לו. משך את העין, הבג"ץ המפורסם של מאיר לנסקי נ' שר הפנים (442/71), יהודי אמריקאי אשר דרש לקבל אזרחות ישראלית על בסיס חוק השבות, כדי להימנע מגירוש למדינת האם שלו. מדינת ישראל התנגדה לבקשתו והציגה ראיות מנהליות להוכחת ביצוע עבירות, בהיעדר הליך פלילי נגד לנסקי. הראיות המנהליות היו מידע מודיעיני שאספה מדינה זרה, המשטרה הפדרלית של ארה"ב, ומהן עלה כי לנסקי קשור ב"קשר אמיץ לפשע המאורגן".
 |
 |
עמדת הפרקליטות עוררה פולמוס ציבורי סוער בימים שבהם לחוק השבות היתה משמעות מיוחדת במדינה החדשה, יחסית. בתי המשפט לא הושפעו מהמחלוקת והסתמכו על המידע המודיעיני כדי לקבל את התנגדות המדינה, מה שהוביל לגירושו של לנסקי חרף העדר הרשעה של ממש.
רשימת פסקי הדין שהשופט שפירא הביא להרצאה המשיכה עם מקרים בהם נקבעו פיטוריו של איש שב"ס על בסיס התנהלות בפקיד ועבירה פלילית שיוחסה לו על אף שהוא זוכה בהליך פלילי.
נשיא בית המשפט ייחד את כל הדוגמאות הללו להשפעה של סעיף ההגנה מן הצדק על ההליך המשפטי. מדבריו ניכר שהשימוש בעילות העומדות לנאשם בהליך הפלילי, בהסתמכותו על ההגנה מהצדק, לא נעשה ולא נשמע מספיק באולמות בתי המשפט. השופט שפירא ציין את הלכות יששכרוב ואלזם, בשתיהן עלתה השאלה האם יש לקבל ראיות שנאספו חרף פגיעות בהליך משפטי הוגן ובזכויות נאשמים.
השופט ציין כי בתי המשפט נוהגים להכשיר ראיות, הגם שהושגו שלא כדין, תוך איזון לכאורה בין הפגיעה בנאשם לבין הפגיעה בזכויותיו, וציטט מפסק דין בית משפט העליון בעניין יששכרוב: "מדובר בנוסחת איזון עקרונית השואפת להשגת פשרה ראויה בין מכלול הזכויות והאינטרסים הרלוונטיים, לשאלת קבילותן של ראיות שהושגו שלא כדין".
יחד עם זאת הדגיש השופט הבכיר כי לאחרונה ניתן לראות יותר ויותר מקרים בהם הטיעון להגנה מהצדק מתקבל, למשל במקרים רבים של עבירות סמים קלות בהן נערך חיפוש לא חוקי, ואפילו פסילת הודאה של נאשם במשטרה.
עכשיו עבר השופט לדבר על החלטה שלו עצמו מהימים האחרונים, שבה הפך את החלטת ועדת השחרורים בעניינו של אסיר מבית הסוהר כרמל (עתלית), שהסתמכה על מידע מודיעיני מועט ולא רלוונטי כדי למנוע קיצור מאסר. הנשיא חזר ודיבר על הכלל לפיו בהליך המנהלי הנוגע לעתירות אסיר כנגד החלטות שב"ס הנוגעות לאופי מאסרם, כמו גם בהליכים בהם מוגשות עתירות כנגד ועדות השחרורים, בתי המשפט כן נסמכים על ראיות מנהליות, ומידע מודיעיני הוא ראיה מנהלית כידוע. אבל לגישתו, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטה האמיצה והנחושה האחרונה שלו, לביקורת השיפוטית אסור לפסוח על התנהלות המדינה במקום בו לאסיר אינה עומדת זכות העיון. נשיא בית המשפט שפירא הבהיר כי זה בדיוק תפקידה של הערכאה השיפוטית "כל אימת ששב"ס ומשטרת ישראל יניחו לשולחנה קלסר עמוס מידע מודיעיני שלעיתים רבות אין בו ולא כלום".
· הכותב יואב ויטריאול הוא עורך דין באזור הצפון
