כתב אישום הוגש (19.11) לבית משפט השלום בתל אביב נגד חיים בן שושן, לשעבר מנכ"ל החברה לפיתוח השומרון (חל"פ), בגין סיוע למתן שוחד לסגנית שר הפנים לשעבר, פאינה קירשנבאום. זאת במסגרת הסדר טיעון, לפיו המדינה תטען למאסר של שבעה חודשים בפועל, וההגנה תטען לעונש של שישה חודשי עבודות שירות.
לפי כתב האישום, שהוגש על ידי עוה"ד ד"ר מאור אבן חן וד"ר יונתן קרמר מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות, בין גרשון מסיקה, ראש המועצה האזורית שומרון לשעבר, לבין קירשנבאום נקשר קשר פלילי. השניים, כך נטען, סיכמו כי לצורך מחיקת חובות של החל"פ, תפעל קירשנבאום לכך שמפלגת ישראל ביתנו תעביר סכום של שלושה וחצי מיליון שקלים מהכספים הקואליציוניים, וכי תמורת העברתם תשלם החל"פ מיליון וחצי שקלים לצרכי מפלגת ישראל ביתנו, על פי הוראותיה של קירשנבאום.
לאחר הפגישה עם קירשנבאום עדכן מסיקה את בן שושן בדבר הקשר לכאורה בינו לבין קירשנבאום, ובעניין ההסכמה ביניהם לתשלום כספי השוחד בסך מיליון וחצי שקלים, והורה לו לנקוט בצעדים על מנת להוציא לפועל את המוסכם.
לפי האישום, בעקבות הסיכום בין מסיקה לקירשנבאום החלה החל"פ לשלם את כספי השוחד, תחילה באמצעות מתן שירותים למפלגת ישראל ביתנו מבלי לגבות תשלום עבורם (שירותי הסעות), ובהמשך באמצעות העברת כספים למקורבי קירשנבאום או למפלגת ישראל ביתנו שנשלחו על ידה אל מסיקה.
בן שושן, בהתאם להנחיותיו והוראותיו של מסיקה, וכדי לרצותו, סייע לראש המועצה האזורית במימוש הקשר הפלילי, והעביר כספי שוחד בסך יותר ממיליון שקלים, ליעדים שקבעה קירשנבאום. לאחר תחילת החקירה הגלויה בפרשה, חתם מסיקה על הסכם עד מדינה, במסגרתו נקבע כי הוא לא יעמוד לדין בגין מתן השוחד לקירשנבאום.
בין שיקולי הפרקליטות להגיע להסדר הטיעון עם בן שושן היו העובדה שפעל על פי הנחיות מסיקה, שלקח אחריות על מעשיו, הודה לפני ניהול משפט ועזב את תפקידו בחל"פ עוד לפני תחילת החקירה. את בן שושן יצגו עוה"ד איל כהן ואופיר סטרשנוב. מהפרקליטות נמסר: "מדובר בעונש מידתי המשקף את חומרת מעשיו של בן שושן מחד, ואת לקיחת האחריות, החרטה אותה הביע את והחיסכון בזמן שיפוטי מאידך".
עורכי הדין כהן וסטרשנוב מסרו: "מההסדר עולה בבירור, כפי שנטען מלכתחילה, כי בן שושן לא יזם ולא הגה את תכנית השוחד, ואף לא ידע בזמן אמת את כל פרטיה. כיום, אין חולק כי כשנודע למר בן שושן על תוכנית השוחד שנרקמה מעל לראשו הוא ניסה לחבל בה ככל שהיה יכול. עוד התברר כי למרות הוראה שקיבל מהממונה עליו לשלם את הכספים ללא תמורה, התעקש מר בן שושן שכל מי שדרש לקבל את הכספים, נדרש לתת תמורה משמעותית לחברה – וכך היה.
"בזכות פועלו זה הצליח בן שושן לקדם את החברה ולחלצה מהמשבר בו היתה נתונה. חטאו האמיתי הוא תמימותו הרבה והרצון הנחוש שהיה לו להציל את החברה בה עבד מקריסה כלכלית שהיתה מובילה לפיטורי עשרות עובדים. בן שושן בחר לקחת אחריות על חלקו בפרשה מתחילתה וחשף את כל הידוע לו, והוא ממשיך לקחת אחריות על חלקו גם היום".
