ועדת החוקה אישרה (13 בנובמבר) תקנות שיחייבו את נותני השירותים הפיננסיים (צ'יינג'ים) בהעברת דיווחים לרשות המסים על כל פעילות של לקוחותיהם ביותר מ-50 אלף שקלים, בנוסף לחובת הדיווח הקיימת לרשות איסור הלבנת הון. התיקון קובע חובת דיווח למנהל רשות המסים על כל פעולה של יותר מ-50 אלף שקלים שמבצע חלפן הכספים, לרבות פרטי הפעולה ופרטי הזיהוי של הצד שעמו התקשר או כל נהנה אחר.
התקנות קובעות הוראות הנוגעות לאופן הדיווח, מועדיו וכללים להגשתו, והן ייכנסו לתוקף בתוך 180 ימים. מנהל רשות המסים, ערן יעקב, אמר כי פעמים רבות ציינג'ים משמשים תשתית להעלמות מסים, עקב האפקטיביות הרבה בטשטוש מקור הכספים. רשות המסים הקימה צוות ייעודי שיעבד את הנתונים שיתקבלו, ויכוון בהתאם את עבודת הביקורת והחקירות.
קידומו של התיקון החל לפני כחמש שנים, אך הכנתו לוותה בקשיים, בין היתר בשל רצון חברי הכנסת להכניס איזונים בין יעילות הפיקוח לחובות שיוטלו. יו"ר ועדה חוקה, ח"כ ניסן סלומינסקי: "אנחנו לא רוצים שרשות המסים תקבל את כל המידע שבידי הרשות לאיסור הלבנת הון, אלא מידע מצומצם נחוץ ככל האפשר. לכן ביקשנו שכשחלפן מעביר דיווח לרשות להלבנת הון, הוא לא יעביר את כל המידע לרשות המסים, אלא רק חלק מהפרטים".
יועמ"ש הוועדה, עו"ד אלעזר שטרן: "מה שנשאר פתוח הוא דיווחים המסווגים כ'לא רגילים', שנועדו למנוע מצב שהלקוחות יבקשו לפצל פעולות כספיות מתחת לסף הדיווח. בעקבות החשש שהועלה על ידי נותני שירותים פיננסיים, הוועדה החליטה להוריד מסוגי הפעולות ה'לא רגילות' עליהן יש דרישה לדווח, את מרכיב שיקול הדעת שנדרש בהם. נקודה נוספת היא הצלבת המידע עם מאגרי מידע שיש בידי רשות המסים. בעת חקיקת התיקון, הוועדה הסכימה בסופו של דבר לאפשר למורשה הגישה למאגר להעביר מידע מיוזמתו, תחת מגבלות, מחשש להעברת מידע עודפת".
עו״ד אורי גולדמן, סגן יו"ר ועדת איסור הלבנת הון בלשכת עורכי הדין, שייצג את עמדת הלשכה בכנסת ואף מייצג עשרות נותני שירותים פיננסיים: ״מקורו של התיקון בשנת 2013, ומכאן גם שמו הישן והלא מכבד של 'חלפן כספים'. החוק היה רלבנטי לאותה תקופה, אך כיום נותני השירותים הפיננסיים מתנהלים תחת רגולציה ותחת פיקוח יותר הדוק מהבנקים. עיקר קידום החוק נעשה דווקא על ידי האגף האזרחי של רשות המסים, שכן בפן הפלילי ניתן היה לקבל מידע באמצעות צו או דרישה מתאימה.
"כעת נפתחת לרשות המסים הדלת לקבל אינפורמציה בתיקים אזרחיים, וזאת על חשבון הפרטיות והמשאבים של נותני השירותים הפיננסיים. הנושא ככל הנראה יביא בעתיד למחלוקות קשות באשר לאופן השימוש במידע שיעבור לרשות, בתיקים שונים, אזרחיים ופליליים כאחד. כמו כן, יתכן שהדבר מנוגד לחובות החיסיון שיש לאותם גופים, חיסיון עליו הבנקים יודעים להגן היטב״.
