אם פרשת קו 300 היתה קו פרשת המים של השב"כ, אז תיק 3000 הוא קו פרשת המים של תעשיית הרכש הבטחוני, המל"ל (מועצה לבטחון לאומי) ולשכת ראש הממשלה. כך אומר גורם בכיר עם סיכום תיק הצוללות והעברתו לפרקליטות, עם המלצות להעמדה לדין של 12 בכירים, ביניהם מסביבתו הקרובה ביותר של נתניהו.
בנימין נתניהו נחקר כידוע כעד בלבד. מסיכום החקירה עולות שתי עובדות: סביבתו הקרובה של נתניהו – בן דודו עו"ד דוד שמרון, ראש לשכת ראש הממשלה דוד שרן, סגן ראש המל"ל אבריאל בר יוסף ויו"ר קרן היסוד מודי זנדברג, פעלו כולם במודע לכאורה לקידום האינטרסים של תאגיד טיסנקרופ הגרמני והסוכן הפרטי שלו, מיקי גנור, על מנת שהם ולא גורם אחר יזכו בחוזי כלי השיט. עובדה שניה: כל המקורבים, טענו בתוקף חד משמעית, כי ראש הממשלה לא ידע ולא היה מעורב באינטרסים הכלכליים. על סימני השאלה לגבי נתניהו מתעקשים במשטרה כי הם עוסקים בראיות בלבד, לא בהערכות או ספקולציות. והראיות נגד המקורבים לנתניהו כבדות לכאורה.
חומר החקירה כולל 200 ארגזים, קלטות שמסר עד המדינה גנור ומאות עדויות. גנור חשף את המשטרה לראשונה לעולם התוכן של הרכש הבטחוני של המדינה. חשף אותם לדרך בה מתקבלות החלטות אסטרטגיות במיליארדים. להיבטים הציניים, לשיקולי הרווח האישי, לבצע הכסף לכאורה. הסיפור שסיפר בתחילה נשמע מופרך, שראש אגף החקירות בזמנו מני יצחקי ומפקדי היחידה הכלכלית יאל"כ בלהב 433 גייסו את כל חוקרי היחידה למאמץ מרוכז של 72 שעות להביא סיוע בראיות לאישור נקודות מרכזיות בעדותו, לפני החתימה על ההסכם. אחרי העדות, נראה שהנאיביות עברה מן העולם.
לגנור, כסוכן של טיסנקרופ, היה אינטרס לקדם כמה שיותר עסקאות עם מדינת ישראל. בעדותו סיפר איך משנת 2009 הצליח להפעיל את כל מנגנון הרכש הבטחוני – בחיל הים, במל"ל, במשרד הבטחון ובלשכת ראש הממשלה. למרות הכל, גנור מצטייר כאיש זהיר. הוא פעל בשלוש דרכים: בהתחלה נזהר מקשר ישיר של שוחד. הוא נפגש עם עובדי הציבור בבתי קפה, במסעדות, מבטיח שלאחר הפרישה יעבדו ביחד, ירימו מיזמים. כאשר זה לא עובד, והבכירים לא מסתפקים בכך, הדרך הבאה היא לספק להם תמורה מיידית דרך מתווכים. זו השיטה המובילה כיום לתיווך בשוחד, בחוזי ייעוץ פיקטיביים. על תחום ה"ייעוץ" אין שום רגולציה. המתווכים מוציאים חשבוניות פיקטיביות לפי החשד, חותמים על חוזים מול גנור, ובמציאות משמשים רק כצינור כסף.
הלובי של צ'ייני
סיפור הפרשה התחיל ב-2009, כאשר גנור באופן מפתיע דחק את הסוכן הקודם של טיסנקרופ שי ברקת, והחליף אותו אחרי עשרות שנים. גנור סיפר לחוקרים שגבו את עדותו כי השניים שהתערבו למינויו על ידי התאגיד הגרמני לקשר עם ישראל, הם מפקד חיל הים אליעזר צ'ייני מרום וסגן ראש המועצה לבטחון לאומי אבריאל בר יוסף. לשניים יש אינטרס על פי החשד. גנור סיפר כי היתה ביניהם הבנה שהוא חייב להם, ויצטרך לגמול להם על כך. בידי המשטרה קלטות המצביעות לכאורה על הקשר ההדוק ביניהם. במשטרה טוענים כי זיהו לכאורה קווים מקבילים בין החלטות שקיבל צ'ייני בתחום הרכש כמפקד חיל הים, לבין האינטרסים של גנור וטיסנקרופ. לאחר פרישתו, צ'ייני ביקש מגנור שיעסיק אותו. לא נחתם ביניהם חוזה, אבל משום מה שולמו לצ'ייני 580 אלף שקל לאורך תקופה. למשטרה הקלטות המעידות לפי החשד כי ה"ייעוץ" שנתן לא היה יעוץ.
סגן ראש המל"ל מרחיק לכת עוד יותר. בר יוסף דרש כסף, לפי החשד, מגנור עבור הלובי שעשה לו. למשטרה חומרים מוקלטים של שיחות בין השניים מזמן אמת. בהמשך בר יוסף מינה את חברו מחיל הים תא"ל מיל' שייקה ברוש כמעין יועץ. ברוש פנה על פי החשד לגנור ונחתם ביניהם "חוזה ייעוץ" על 120 אלף יורו. במקביל, גם בר יוסף מתכנן עם גנור את היום שאחרי פרישתו ורוקם איתו תוכניות נדל"ן.
גנור אמר למשטרה ש"הבין שכל הזמן צריך לגייס עוד ועוד מתווכים שירוצו על הקוים" כדי להבטיח את התוצאה אליה כיוון, וכי "עליו להגיע הכי קרוב ללשכת ראש הממשלה כי שם דברים נחתכים". מי שהכי קרוב לנתניהו הוא עו"ד דוד שמרון ולכן שכר את שירותיו, לכאורה עבור עסקאות נדל"ן. גנור הפעיל את שמרון מול שלל גורמי ממשל – מול משרד הכלכלה ומול גורמי משפט במשרד הבטחון, לפי החשד. עו"ד שמרון בירר איך ניתן לקדם את רכש הכלים מגרמניה, ולא ממדינה או תאגיד אחר שהיו על הפרק. שירותיו של עו"ד שמרון הוגדרו על ידי גנור כפתיחת דלתות. כדי לטשטש תיווך לשוחד, לפי החשד, גנור שילם לו "דמי הצלחה" והעסיק אותו בפרויקטים נוספים שאינם קשורים לצוללות.
שליח מדיני
עו"ד שמרון פעל גם מול בן דודו ושותפו למשרד עורכי הדין, יצחק מולכו, שהיה במקביל גם השליח המדיני של ראש הממשלה. מדוע נכנס מולכו לתמונה? לפי החשד, בפגישות של גנור עם גורמים בממשלת גרמניה, הוא הבין כי הגרמנים מתנים את ביצוע העסקאות ומתן הנחה של 30 אחוז לממשלת ישראל, בביצוע מהלכים מול הפלסטינים, בעיקר בנושא הכלכלי. גנור פנה לפי החשד לשמרון שאירגן לו פגישה עם מולכו. עם זאת, למשטרה אין ראיות נגדו לכך שמולכו חצה את הרף הפלילי, וקידם צעדים מול הפלסטינים דווקא בשל הבקשה מגנור. בכל מקרה, לאחר עתירה לבג"צ, מולכו נאלץ לסיים את תפקידו הציבורי.
דוד שרן, שהיה הרל"ש של נתניהו ולפני כן מזכיר חברת הנפט הממשלתית קצא"א, התחבר עם גנור עוד ב-2009 וביקש ממנו תרומה לפריימריז של מי שהיה הפטרון הפוליטי שלו אז, השר יובל שטייניץ. לפי החשד, גנור פיצל את התרומה דרך מספר גורמים כדי לעמוד בדרישות החוק, עם זאת לדברי המשטרה אין חשד נגד שטייניץ עצמו. ב-2016 לפי החשד גנור ביקש משרן להפעיל את השפעתו כראש לשכת נתניהו, כדי לקדם את רכישת כלי השיט מטיסנקרופ, ולא מגורם אחר. לשרן הועברו לפי החשד כ-100 אלף שקל דרך היועץ הפוליטי צחי ליבר, שחתם עם גנור על חוזה ייעוץ.
גם לשר לשעבר ויו"ר ארגון קרן היסוד, מודי זנדברג (חברו, אגב, של גונן שגב בזמנו ב"צומת") המחובר לגורמי ממשל, אין הבנה בצוללות. גם הוא נקשר עם גנור ב"ייעוץ" ופתח לו דלתות. זנדברג נחשב מקורב לשני בני הזוג נתניהו, ואף על פי כן גם כאן נתניהו נשאר נקי. גם עדויות שר הבטחון לשעבר בוגי יעלון ושר האוצר יאיר לפיד, שטענו במשטרה כי ראש הממשלה היה מודע למתרחש סביב לא הועילו – לפי המשטרה, הם לא הביאו ראיות לכך.
