אותו בוקר היה נמל אמסטרדם אפוף ערפל כבד. ספינת הגרר של אניית המשא "ציפור התקווה" לא חדלה מלצפור עמומות, במטרה לפנות לעצמה נתיב שייט בטוח. אחריה החרה החזיק צופר האנייה הנגררת. התרועות פסקו רק כשנקשרה האנייה לרציף מספר ארבע, והגוררת פנתה בדרכה לשוב אל מאגר הגוררות.
משהתפוגג ערפל הבוקר החלו מנופי הנמל לשלות מבטן האנייה את המטען שלה; צינורות פלדה ארוכים, שלפי הרשום בשטר המכס, היו צינורות לקידוחי נפט. הצינורות הונפו באוויר, הורדו וסודרו בידי סוורי הנמל על משטח של משאית מוארכת שחנתה על המזח. משנסתיימה העמסת משאית זו, החליפה אותה משאית אחרת, ואחריה הועמסו עוד כמה וכמה משאיות עד שהתרוקנה בטן האנייה מתכולתה. בהמשך הובלו הצינורות למחסן באזור התעשייה הצפוני, שנשכר בידי נציג "החברה הדרום אמריקאית לקידוחי נפט בע"מ", חברה עלומה וכמעט לא מוכרת בקרב החברות לחיפושי נפט.
משנסתיימה פריקת הצינורות וסידורם בהאנגר, וגם המשאיות המשיכו לדרכן, נסגרו הדלתות ונותרו שם שני ברנשים בלבד. אחד מהם הפעיל את מנוף הקלארק, מרים צינור צינור באוויר. השני, בעזרת מבער מקצועי החל חותך את מכסי הצינורות. כשהמכסים נחתכו, היטה חברו את הצינור כלפי רצפת המחסן, ושקיות ניילון אטומות מלאות אבקה לבנה החלו גולשות מתוך הצינור עד שהתרוקן המלאי החבוי בו. את צבר השקיות ערם החותך בצורה מסודרת ומאורגנת, וכך המשיך בעבודתו. מסיים עם צינור אחד ועובר למשנהו. אחרי שעות של עבודה מאומצת תם ריקון הצינורות. לצד קיר אחד מקירות המחסן נערמו שקיות לבנות בנות קילו, מסודרות שתי וערב.
החותך החל עתה לרתך ולחבר את מכסי הצינורות שהוסרו קודם. משסיים, סודרו צינורות הקידוח מוכנים להעמסה ולהפלגה נוספת.
משירדה החשכה החלו להגיע למקום, על פי לוח זמנים שנקבע מראש, טיפוסים אפלים – סוחרי אבקות וכימיקלים למיניהם. חלקם הגיעו בג'יפים אימתניים אחרים במכוניות מפוארות, הציצו בזהירות ימינה ושמאלה ונקשו על דלת המחסן מספר נקישות מוסכמות. דלת המתכת נפתחה בזהירות על ידי אחד מהשניים, שהיה חמוש באקדח גדול ובולט לעין. לאחר דיבור קצר העביר סוחר הקוקאין לידיו של בעל האקדח מזוודה עם שטרות ירקרקים בתמורה לסם שזה עתה רכש, קיבל והפליג לדרכו.
כמו בסרטים, עד אחרי חצות הלכו ובאו סוחרי האבקות והכימיקלים עד שהתרוקן המחסן מתכולתו הלבנבנה והתמלא בתכולה ירקרקה. ערימות-ערימות סודרו שטרות הדולרים, ערימה לצד רעותה.
אחד מהשניים פנה אל מחוץ לירכתי המחסן, הניע משאית סגורה בגודל בינוני, קירב את חלקה האחורי לפתח המחסן, והשניים החלו להעמיס את ערימות הדולרים. לבסוף צורפו גם כלי העבודה. דלתות המחסן נסגרו וננעלו מבחוץ. השניים נכנסו לתא המשאית, וזו יצאה לדרכה על מטענה החדש.
חלפו מספר ימים, שטינקרים מקומיים החלו לדווח למפעיליהם על תנועת מסחר ערה בקוקאין. בלשי משטרת אמסטרדם הגיעו איכשהו גם למחסן אך מאוחר מדי, כאשר פרצו את דלתותיו הם מצאו אותו ריק ומרוקן, זולת הקלארק השחור והמיותם באחת הפינות.
גם הרחרחנים, שהוזעקו מהמעבדה לזיהוי פלילי לא מצאו דבר, זולת עקבות שחורים שהותירו צמיגי המלגזה. מה שהיה ודאי הוא, כי שוק הקוקאין הכלל אירופאי שהיה יבש לחלוטין עד להגעת משלוח הצינורות, התעורר לחיים. נחיריים רבים בטרקלינים ובמועדונים שאפו עתה בשקיקה שורות של קריסטל משובח, שלא היה בנמצא זמן רב.
עם כל החפירות והנבירות והתשאולים הטורדניים של בלשי אמסטרדם, דבר וחצי דבר לא הוביל לפתרון התעלומה – מהיכן נחתה בעיר החלונות האדומים כמות כה מכובדת ומעוררת השתאות של קוקאין מעולה.
שחור השיער, ונמוך הקומה
במהלך אותם ימים היו שני הברנשים מהמחסן ספונים בבית שכור שזווד היטב מבעוד מועד בכל הדליקטסים האירופאים המשובחים והנוזלים האוניברסלים. בימים הראשונים הם היו טרודים בספירת מה שנראה ככמות אין סופית של שטרות כסף. השניים הריצו את השטרות הלוך ושוב במכונה חשמלית לספירת מזומנים, והסכומים המצטברים הסתכמו בלמעלה מ-50 מיליון דולר, במזומן!!! כמות זו חולקה לשתי ערימות. הגדולה שבהן יועדה לברנש בעל שיער עורבני שחור, שאוחד מאחור לצמה עבותה. הקטנה יחסית יועדה לחברו נמוך הקומה ודל השיער. ההבדל בין ערימות המזומנים נבע גם מהתרומה השונה שלהם להצלחות המבצע.
בעל הצמה, ישראלי במוצאו, היה זה שבחוותו הגדולה שבבוליביה הרחוקה גודלו, טופחו ונקצרו צמחי הקוקה. במחסניו עורבבה תכולתם בכימיקלים שונים לכדי פסטָה סמיכה, שהבשילה במכלים חתומים לכדי עיסה, שהפכה לאחר זיקוק לקוקאין נקי ואיכותי. אצלו גם נארזה האבקה בשקיות אטומות בנות קילוגרם אחד. בעל הצמה הוא שתכנן כיצד ישונע הסם, הוא שרכש במדינה אחרת חברת קש בשם "החברה הדרום אמריקאית לקידוחי נפט בע"מ". חברת הקש רכשה את צינורות הקידוח והעסיקה בצ'ילה עמיל מכס מקומי שגם שכר את האונייה להפלגה.
נמוך הקומה, אף הוא הגיע מישראל הרחוקה, הוא מסגר ורתך בעל שם ומוניטין במקצועו, שמזה שנים מספר אז חצה את גבול האסור והמותר על פי החוק, ותרם את מיומנותו המקצועית תמורת תשלום נאה, כמובן, בהטמנת סמים במקומות הסמויים מן העין. קודם להגעתו של הנמוך טס שחור השיער לאמסטרדם, תיאם וארגן שם את כל הדרוש לקבלת הסחורה.
המועד, שיטת ההובלה ומקום אחסון הקוקאין נשמרו בסוד על ידי שחור השיער עם הצמה. כל המהלך רופד ושולם בשטרות כסף חיים וממריצים, ובנוסף לכך הוא הבטיח תשר נאה שהותנה בסיום מוצלח של הפעולה. הכול היה ממודר כך, שאיש ממי שנטלו חלק במבצע לא ידע על האחרים, לאן בדיוק תגיע הסחורה ומה טיבה. גם המסגר-רתך נמוך הקומה לא ידע. ניסיון חייו של שחור השיער הכתיב לו חוסר אמון מוחלט באיש זולת עצמו.
מה שלא העלו השניים בדעתם הוא שהחזקת כמות כה גדולה של כסף חי במזומן יוצרת מועקה המעוררת בעיות.
נמוך הקומה סבר שהוא סיים את תפקידו ורצה ליטול את חלקו בערימה, להעבירו לישראל ולחזור לחיק אשתו וילדיו. בעל הצמה סבר כי הדבר מוקדם ומסוכן מדי, וכי יש להמתין עוד מספר ימים ולארגן את העברת כל המזומנים למקום מבטחים. הגבוה דיבר מניסיונו, ושב וסיפר לנמוך על כמה "עבודות גדולות" שירדו לטמיון בגלל טעויות שוליות, ועל כמה שותפים לעבודות אלו שנשלחו לשנים ארוכות של רביצה בקיבוץ מסורג, וסופם שיצאו משם בלא כלום. "האמן לי", חזר ואמר, "הייתי בסרטים האלה, ישבתי שנים ממושכות בבתי סורגים שונים. למזלך, אתה לא עברת את דרך החתחתים הזאת".
אבל לך ודבר אל הקיר. הנמוך נותר בשלו. הגיעו דברים עד כדי נקודת רתיחה מסוכנת, שבה שלף כל אחד מהם את האקדח הפרטי שלו ואיים על חברו להעביר אותו מהעולם הזה אל עולם שכולו טוב.
באחד הלילות ניצל הנמוך את נחירותיו הקצובות של שחור הצמה, ועל קצות אצבעותיו העביר את חלקו בשלל למכונית שחנתה מול הבית השכור. העמיס, הניע, שילב הילוך ונעלם.
כשהתעורר שחור הצמה משנתו והבין מה קרה הוא נרגע מעט ונקט בפעולות מנע זריזות. חלקו במזומנים הועמס לרכב המסחרי שלו והוסע לדירה שכורה אחרת. בישראל הוא איתר חבר ילדות שלו, שענה לכינוי חושם. האחרון נענה לבקשתו והגיע לאמסטרדם תוך פחות מ-24 שעות. עתה החלה להתבצע העברה מסודרת של הכסף לישראל.
שחור הצמה נותר באמסטרדם והחל נוקט פעולות לאיתורו של הנמוך. מבדיקות שנערכו עבורו בארץ עלה כי הלז לא שב לישראל. כוונתו הנחושה של בעל הצמה היתה להעביר את הנמוך באופן יסודי וסופי לעולם הבא בכל דרך שתימצא לו. הנמוך היווה עתה סכנה מיידית ומוחשית עבורו, סכנה העלולה לגזול מספר דו ספרתי של שנים מתוחלת חייו כאדם חופשי בארצו.
רק כעבור חודשיים של חיפוש אינטנסיבי הגיעה אליו ידיעה ממקור מהימן כי הנמוך נראה במרינה של רוטרדם. כדי לא להיחשף החלו שניים מעושי דברו לסרוק את האזור בצורה יסודית. מקץ מספר ימים נמצאה האבידה. הנמוך, מסתבר, שכר לו דירת מגורים סמוך לחוף, ומשם ניהל את מאמציו להעברת חלקו בשלל לארץ הקודש.
משהגיע שחור הצמה לרוטרדם מצויד בכלי ירי טעון בקליעים קטלניים, התברר לו כי הנמוך התאדה בצורה בהולה. עתה התעורר חשדו של שחור הצמה כי מי מצמד שליחי הנבירה ששלח אחרי הנמוך הדליף לו אודות הסכנה הממשית הנשקפת לחייו. בעקבות החשד ערך השחור בירור נוקב לצמד הנברנים. שניהם הכחישו את החשד באופן מוחלט ובנקיטת חפץ.
לאמיתו של דבר, מי שגילה את אוזנו של הנמוך על ההתעניינות בו היה בעל קפה מסעדה במרינה ברוטרדם. הנמוך הרבה לשהות במקום והתיידד עם בעל הבית. שני הנברנים שעברו מעסק לעסק בחיפושיהם אחר הנמוך שנמלט, לא העלו בדעתם כי בעל המקום ילחש באוזניו כי צמד דוברי עברית מתגעגעים אליו.
שחור הצמה לא נח. הוא יגע ומצא ממישהו שנהג לצפות בערוצי הטלוויזיה של מונקו, כי אזרח ישראל הגיע לבנק רוטשילד בנסיכות עם חצי תריסר מזוודות גדושות בשטרות אמריקאים חיים, וביקש להפקיד למעלה משישה מיליון דולר בבנק זה. סופו שנעצר בידי המשטרה המקומית ופתח את מהדורות החדשות.
עתה ירד שחור הצמה עצמו למחתרת, חשש שהנמוך יזמר את סיפור יבוא הצינורות למלוא אורכו, כך שהוא עצמו יהפוך ליעד של האינטרפול.
כעבור מספר שבועות נחת באמסטרדם העורפח, סנגורו של הנמוך, ואכסן את עצמו במלון הילטון. מרכזה של אמסטרדם הוא מקום קטן למדי, מצטופפים ומתכנסים בו ישראלים לרוב. מאחר שהעורפח היה אס מוכר בליגה הפלילית שם, עברה הידיעה אודות הגעתו חיש מהר לשחור הצמה.
ביום שישי בערב התקבלה שיחת טלפון בחדרו של העורפח, והוא הוזמן אחר כבוד על ידי לקוח מוכר לסעודת ליל שבת בבית באמסטרפן, פרבר יוקרתי של אמסטרדם העיר. בתום הארוחה הסיע אותו בעל הבית למלונו. במבואת המלון המתינו לו שניים, האחד הוא שחור הצמה, והשני כלל אינו מוכר לעורפח. מהצצה בו ובממדיו הוא הסיק שהשני הוא חברו של שחור הצמה או שומר ראשו.
ראש אל ראש הסתודדו בעל הצמה והסנגור, וכך נודע לעורפח מה שלא ידע קודם בקשר להתנהלותו בעבר של נמוך הקומה. בלי להיכנס לפרטי יתר הנוגעים למרשו העצור במונקו, הרגיע העורפח את שחור הצמה. "תנוח דעתך, הנמוך לא יתיר את חרצובות לשונו. זה הדבר האחרון שהוא יעשה. יש לו סיבה טובה מאוד לשתוק, אם לא יעשה כן הוא עלול לשגר עצמו לשנות מאסר רבות מאלו שהוא צפוי להן עתה. מעבר לכך, התופעה הנלוזה של שימוש בעדי מדינה לא אומצה על ידי המחוקק הצרפתי, היא פשוט לא נהוגה שם, כך שהפיתוי הזה אינו מצוי לפתחו של הנמוך".
ביום ראשון בבוקר הגיע העורפח לטיסת ק.ל.מ בסכיפהול, נמל התעופה של אמסטרדם, ומשם התעופף חזרה לישראל. מקץ מספר חודשים הסתיים עניינו של הנמוך בערכאה השיפוטית בצרפת, הוא נידון למספר שנות מאסר ותכולת המזוודות שנתפסה נשאבה לקופת האוצר הצרפתי.
שחור הצמה שוטט עתה בגלוי ובשלווה יחסית. חלק גדול מכספו הועבר לישראל, לידיים המוחזקות בעיניו בטוחות ונאמנות. עניינו של הנמוך הסתיים באופן שאינו מאיים עוד על חירותו. הסיפור תם לפי שעה, אך לא בהחלט נשלם.
עו"ד מנחם רובינשטיין הוא עורך דין פלילי ומנוי באינדקס עורכי הדין של אתר פוסטה
ממתין בשקיקה לפרק הבא
גם אני אליהו
השופט והרתך – מי לא מכיר
עבד לחוק בלי ו , וגם שופט